חמשת הקרבות שנותרו בגדר חלום

|

רק בהאבקות המקצוענית ניתן לחלום על מפגש פסגה בין דורי. פורגס עם הרשימה שלו

(גודל טקסט)

מאת: בן פורגס        צילומים: 2015 WWE, Inc. All Rights Reserved

 

 

תחשבו על תסריט חלומי: הולנד הגדולה של 1974, ממציאת הטוטאל פוטבול, מתעמתת במפגש ישיר מול הקבוצה אשר החזירה את השיטה לכותרות ואף שדרגה אותה – ברצלונה. כמובן שזה לא אפשרי, מאחר ומדובר בכוכבים מתקופות שונות. אבל יש ענף אחד בו הדבר לא רק אפשרי, אלא קורה שוב ושוב, ויש מקום אחד שבו הדבר הזה חוזר וקורה: קוראים לו רסלמניה.

 

האירוע הגדול של השנה (שידור ישיר ביום ראשון החל מ-01:30 בספורט 1 ו-HD) הוא המקום בו עולם ההיאבקות נוטה להשתמש בתותחים הכבדים ביותר שלו. כאשר הנסיבות נכונות והכוכבים מסתדרים ללילה אחד, כוכבי הענק נפגשים לקרבות בלתי נשכחים – כך היה המפגש בין דה רוק להאלק הוגאן ברסלמניה 18, המפגש בין שון מייקלס לאנדרטייקר ברסלמניה 25 וכמובן צמד המפגשים בין דה רוק לג'ון סינה, כוכב הדור הנוכחי, ברסלמניה 29 ו-30.

 

גם השנה ה-WWE השתמשו בקלף "הקרב שלעולם לא חשבתם שתראו", אותו יגלם הקרב בין טריפל אייץ' לסטינג, שיציף מחדש את היריבות הגדולה ביותר שהייתה ל-WWE מאז ומעולם – ארגון WCW המתחרה. סטינג הוא אחד הסמלים הגדולים ביותר שלו, האיש שהיה עם הספינה בשיא הצלחתה וגם בשקיעתה. טריפל אייץ', כיום בתפקיד בכיר ב-WWE, נוטה לקחת לעצמו חלק מהותי בהטבעתה של אותה ספינה. ברסלמניה 31, לאחר 14 שנות היעדרות, סטינג יחזור לבמת ההיאבקות הגדולה (לאחר שהתאבק בארגונים קטנים), ייתן את הקרב הראשון שלו אי פעם ב-WWE, וינסה להיות זה שמנצח את המערכת.

 

 

 

אז זה מה שיהיה לנו השנה, אבל מה עם קרבות החלומות שעוד לא קרו אבל יכולים לקרות? לצערנו מתאבקים רבים נפטרו בטרם עת או עזבו את הארגון תחת נסיבות פחות מאופטימליות (מישהו אמר סי אם פאנק?) כך שההזדמנות לראות אותם לוקחים חלק בקרב חלומות כבר לא אפשרית.

 

אתר ספורט2 מציג בפניכם את חמשת קרבות החלומות ברסלמניה שלהם עדיין כולם מצפים:

 

1. ג'ון סינה נגד האלק הוגאן :

 

הקרב הזה פשוט בונה את עצמו. הוגאן ייצג לאורך שנות ה-80, בשיא הצלחתו, את האמריקאי הפטריוטי. זה שאומר לילדים לקחת את הוויטימינים שלהם ומזכיר להם לומר תפילה לפני השינה. הוא היה הפרצוף של ה-WWE במשך יותר מ-10 שנים ולקח את החברה לגבהים שהיא לא ראתה מעולם. הוא היה הפרצוף של החברה , הופיע בסרטים ובפרסומות והיה הבחור הטוב האולטימטיבי.

 

 

 

ג'ון סינה מגלם כיום – את אותו הדבר בדיוק. עם התאמות לפי רוח התקופה, ג'ון סינה הוא סוג של האלק הוגאן מודרני – הוא לעולם לא יוותר, ינצח כנגד כל הסיכויים, יעודד את חיילינו מעבר לים ותמיד יהיה פטריוט (הקרב שלו השנה נגד רוסב על אליפות ארה"ב ממחיש זאת מצוין).

 

הדמות של סינה זכתה, ועדיין זוכה, לביקורת גדולה מאוד מאוהדי ההיאבקות המושבעים שטוענים שסינה מיצה את עצמו והדמות שלו ילדותית מדי.  גם אם זה נכון, סינה היה האיש שהוביל את ה-WWE בעשר השנים האחרונות. הפרצוף שהרים את החברה לגבהים חדשים נגד הפרצוף ששמר אותה שם? אנחנו בפנים.

 

 

2. סטון קולד סטיב אוסטין – ברוק לסנר

 

בשנת 2002 סטיב אוסטין התבקש להפסיד לברוק לסנר בפרק שבועי של "Raw" . אוסטין סירב מכיוון שהרגיש שניצחון עליו צריך להיות משהו חשוב , ולא משהו שזורקים בפרק רנדומאלי של "RAW". הוא סירב להגיע לתוכנית, וכתוצאה מכך גם עזב את החברה לתקופה קצרה.

 

 

 

למרות שלא ניצח את סטיב אוסטין, ברוק לסנר הצליח לבנות לגיטימציה גם בלעדיו. תוך פחות מחצי שנה הוא הפך להיות אלוף העולם, זכה באינספור תארים, ערק ל-UFC שם הפך להיות גם כן אלוף תוך זמן קצר ואפילו זכה בכבוד להיות מי ששובר את הסטריק של האנדרטייקר. כיום הוא אחד מאלופי ה-WWE הדומיננטים שהיו בשנים האחרונות ויגן על האליפות בקרב המרכזי של רסלמניה מול רומן ריינס.

 

לסנר והמנג'ר שלו, פול היימן, טוענים שאיש לא יכול לעצור אותו. נשמע כמו משימה שמתאימה ל-"נחש" מסוים מטקסס, שיכול לחזור מפרישה ולאתגר אותו ברסלמניה 32 (שבצירוף מקרים מעניין תתרחש בטקסס) ולהוכיח לו מה שחשב כבר ב-2002 – שלסנר לא צריך או יכול לנצח אותו.

 

3. דניאל בריאן נגד קורט אנגל

 

קורט אנגל זכה במדליית זהב אולימפית עם צוואר שבור , וזה אומר לכם כל מה שאתם צריכים לדעת עליו. הוא הופיע לראשונה בWWE  ב-1999, זמן קצר אחרי שפרש מענף ההיאבקות יוונית-רומית ומתאבקים רבים מספרים כי הוא המתאבק שלמד את המקצוע הכי מהר שהם אי פעם ראו. אנגל נחשב לאחד מהמתאבקים הטכניים הכי טובים שאי פעם היו ובאמתחתו סדרה של קרבות בלתי נשכחים נגד כריס בנואה, ברוק לסנר, שון מייקלס ועוד.  ב-2006 אנגל עזב את החברה ומאז עשה את הדבר שהוא יודע הכי טוב באחת החברות המתחרות של ה-WWE, ארגון שמכונה TNA.

 

 

 

דניאל בריאן הוא אולי האנדרדוג הכי גדול בתולדות ה-WWE. תדמיינו בראש שלכם מתאבק. איזו תמונה עולה לכם? כנראה גבר שנראה טוב , שרירי, גבוה, מגולח למשעי ועם שיער ארוך. אז אולי שיער ארוך יש לו אבל דניאל בריאן הוא בדיוק ההפך מהאבטיפוס של המתאבק הטיפוסי: הוא נמוך, יש לו מראה ממוצע ואין לו גוף מרשים במיוחד. אז למה קהל של 75 אלף צעק את השם שלו בקול ברסלמניה שעברה? בגלל שהוא המתאבק הכי טוב בעולם , נקודה.

 

דניאל בריאן זכה בכבוד של המעריצים כנגד כל הסיכויים, למרות חוסר הרצון של ה- WWEלהשקיע בו בגלל שהוא נוגד את התדמית שהם היו רוצים למתאבקים שלהם. דניאל בריאן וקורט אנגל לא צריכים הרבה בשביל לגרום לפה שלכם להיפער לרווחה, רק זירה מרובעת ואת אור הזרקורים של רסלמניה.

 

4. הרוק (דוויין ג'ונסון) נגד רומן ריינס

 

בהרבה דרכים הדרך של הרוק ורומן ריינס לפסגה הם כמעט זהות. דה רוק הוא מתאבק דור שלישי, כוכב פוטבול שהחליט לפרוש ולנסות את מזלו בהיאבקות וקיבל כל הזדמנות שאפשר על ידי המערכת של הWWE כדי להצליח, בעיקר בזכות המראה שלו והפוטנציאל שטמון בו. מה עם רומן ריינס? הוא מתאבק דור שני,  כוכב פוטבול שהחליט לפרוש ולנסות את מזלו בהיאבקות והוא מקבל כל הזדמנות שאפשר על ידי המערכת של הWWE  כדי להצליח, בעיקר בגלל המראה שלו והפוטנציאל שטמון בו.

 

הקטע המצחיק הוא שמעבר לדמיון הזה , רומן ריינס והרוק הם גם בני דודים, נצר שלל שושלת למשפחה ארוכה של מתאבקים מהאי סמואה. דה רוק נתן את התמיכה שלו בריינס ברויאל ראמבל האחרון, אך זה רק הביא לקיתונות של בוז כלפיו מהקהל שמאס בקידום המהיר של ריינס. מדובר באירוע מאוד לא שגרתי מבחינת הרוק, שבפעמים המעטות שחזר לארגון בשנים האחרונות מעבודתו בהוליווד תמיד זכה לאהבת הקהל.

 

תחשבו על תסריט בו הרוק ממשיך לתמוך בריינס, ממשיך לקבל על כך בראש מהקהל – עד שהוא בסוף מחליט שעם כל הכבוד לכך שהשניים בני דודים, הוא לא מוכן להסתכן בכך שזה יפגע לו בפרנסה (הרי אהדת הקהל = משכורת גבוהה בסרטים) ויפנה כנגד ריינס. מי הטוב? מי הרע? מי לא רוצה לראות קרב כזה, וכמה שיותר מהר?

 

5. סטינג נגד אנדרטייקר

 

סטינג אמנם מתאבק בקרב חלומות ברסלמניה הנוכחית, אבל קרב החלומות האמיתי שלו עדיין ממתין עד המפגש מול אנדרטייקר.

 

 

 

האנדרטייקר לא אמור היה להצליח. דמות של קברן מת אשר מתהלך בין החיים וקובר אנשים אחרי שהוא מנצח אותם? מגוחך. ושהדמות הזאת תחזיק יותר מ-20 שנה ותהיה הדמות אולי הכי אייקונית בהיסטוריה של הWWE? מגוחך אפילו יותר. אבל זה קרה, כי זו לא הדמות שעושה את האיש אלא האיש שעושה את הדמות. האנדרטייקר הוא אחד מהכוכבים הכי גדולים בהיסטוריה של הWWE , דמות אפופת מיסתורין שפעם בשנה חוזרת אלינו "מן המתים" ברסלמניה ונותנת לנו עוד סיבה לצפות לאירוע הענקי הזה.

 

סטינג היה במשך שנים הגרסא של האלק הוגאן של WCW, רק עם צבע פנים על פרצופו. כל זה השתנה ב-1996, כשמספר פליטי WWF (ביניהם הוגאן, קווין נאש וסקוט הול) הקימו את ה-NWO ("סדר עולמי חדש") איימו להשתלט על WCW ולהשמידה. לאחר שנחל תבוסה פעם אחר פעם, סטינג הבין שהוא ייאלץ לעשות שינוי כדי לנצח את ה-NWO. הוא אימץ דמות אפלה יותר בהשראת הסרט "העורב" וגידל את השיער שלו , צבע את פניו עם צבע פנים לבן ושחור והתהלך עם מעיל עור שחור ומחבט בייסבול על גגות הבניינים שבהם תוכנית הדגל של WCW  נייטרו התרחשה. הוא הרבה לשתוק, ושתיקתו לעתים רעמה יותר מאלף מילים.

 

יש קווי דימיון רבים בין האנדרטייקר וסטינג , שניהם היו נאמנים בצורה עיוורת לחברה שבה עבדו, שניהם היו הדמויות האפלות והמורבידיות ביותר בהיסטוריית ההיאבקות ושניהם צוטטו כשהם אומרים שהם רוצים להתאבק אחד עם השני לפני שהם פורשים. על פי דיווחים, לא צפוי לעבור עוד זמן רב עד אנדרטייקר יכניס את הקריירה לארון קבורה סימבולי, כך שאל תהיו מופתעים אם תראו קרב בין השניים קורם עור וגידים כבר בתקופה הקרובה. מי יודע, אולי נוכל להוריד קרב חלומות אחד מהרשימה כבר בשנה הבאה?

 

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי