מאת: רון עמיקם צילום: מארק ישראל סלם
1. אחת הבעיות עם נבחרת גדולה כמו בלגיה זה שהיא עדיין לא חושבת שהיא כזו גדולה. זו הצרה הכי גדולה איתה. שנים רבות של היעדרות מאירועים גדולים ודשדוש בדרגים שישראל מכירה היטב, הפכו את בלגיה לנבחרת שעדיין צריכה להתרגל למעמדה, והיא מנסה להוכיח את זה בכל משחק שלה. היו פה כבר נבחרות גדולות, אך לכולם היתה מסורת גדולה יותר מאשר לבלגיה והזחיחות נזלה מהן. לקבל את הנבחרת העולה באירופה, אחרי תבוסה טראומטית מול וויילס, בלי יכולת לנוח ועם כל כך הרבה שחקנים לא בריאים – זו מתכונת לאסון ידוע מראש.
2. אבל בדיוק הפוך חשבנו לפני מספר ימים. הרי וויילס הגיעה לכאן במצב הטוב ביותר שישראל יכולה היתה לקבל אותה, והגישה הזו למשחק – אני ואפסי עוד – גרמה לכך שישראל באה לשחק את המשחק שלה ומצאה את עצמה מנסה להסתגל למשחק של הוולשים. מארק וילמוטס לא יעשה הפתעה טקטית, עם כל הכבוד לישראל. הוא גם לא ישים שמירה אישית על ביברס נאתכו, כמו כריס קולמן. הוא יגרום לנו להסתגל אליו. ותתפלאו, זה מצב עדיף לנבחרת כמו ישראל. היא לא יודעת להיות דומיננטית, היא לא יודעת להיות פייבוריטית, היא לא ממש יודעת איך עולים לאירוע גדול. תנו לה משחק נגד בלגיה והיא תנסה לגרד ממנו נקודה. והאמת? נקודה זה יותר ממה שאנחנו שווים על הנייר.
3. ערב המשחק נגד וויילס, הסברה היתה כי ניצחון בעצם ישבור את השוויון בינינו לבין הוולשים ויבטיח לנו יתרון במירוץ על המקום השני. במדינת המאניה דיפרסיה נראה לנו עכשיו שאין סיכוי בכלל לעלות. זה לא ממש נכון. ישראל יכולה עדיין להעפיל מהמקום השני, ויש לא מעט נבחרות ברמה של ישראל שניצחו בהיסטוריה שלהם בקרדיף. די ששחקן אחד מהשלושה – בייל, ראמזי או אלן – יהיה מורחק או פצוע, ועוד כורה או נגר, יפתח שם בהרכב.
מצד שני, מלכתחילה סימנה ישראל את המקום השלישי כמטרה: לשמור על הדרג. היה ברור שבוסניה ובלגיה הן נבחרות בעליה ואילו וויילס היא לא פרייארית בכלל לנבחרת מדרג רביעי, שלא לדבר על הדרבי עם הקפריסאים. אז חזרנו לנקודת המוצא. יש לנו 4 נקודות פור על בוסניה ומשחק חסר. נקודה הלילה בטדי, תגדיל את הפער ל-5 הפרש. ביוני צריך לבוא להוציא נקודה בסראייבו, ואז המקום השלישי יהיה כבר ריאלי. אם נפסיד, זה לא ישנה בהרבה את התמונה, אבל יסחרר את הנבחרת למצב של חוסר בטחון מוחלט.
4. הפער הבלתי נתפס בין מאגר שחקני ההגנה של הנבחרת למאגר שחקני ההתקפה מביא למצב האבסורדי שבלמים הופכים למגינים, מגינים לקשרים והשוער הראשון הוא מקבוצת תחתית בליגה מספר 21 באירופה, בעוד שגוטמן מעיף הביתה בכל מפגש חלוץ אחר בגלל בעיה במרקם החברתי. וזה כשהולכים לפגוש סופרסטארים כמו הזאר, פלאיני, קומפאני, קורטואה, דה ברויינה.
המדהים הוא שבבלגיה חיים רק 11 מיליון תושבים לעומת 8.5 מיליון בישראל, הליגה שלהם טובה יותר אבל לא כזו שניקח בשבילה את הילד לטיול בר מצווה במקום לקאמפ נואו, ואצלם לא תחושו אפילו בחסרונם של לוקאקו ודפור. הבעיה שההתאחדות פועלת בעיקר לכיסוי הגרעון הענק. אל תבקשו ממנה גם לפתור בעיות יסוד.
מה דעתך על הכתבה?