מאת: אייל לוי צילום: Gettyimages
המחמאות לא הותירו מקום לספק מי הכוכב האמיתי של ההצגה. "איזה גיבור", נכתב בכותרת העיתון ההולנדי "אלגמין דאגבלאד", לצד תמונת ענק של כוכב הנבחרת ההולנדית, אריאן רובן. "הוא לא אנושי", פרגן חברו לנבחרת, רון פלאר.
רובן באמת היה מדהים ביום שבו הולנד קרעה לגזרים את אלופת העולם, ספרד, בתוצאה המדהימה 1:5. הוא המשיך להבריק כל הדרך לרבע גמר גביע העולם כשגם הפרשן הבריטי ושחקן העבר האגדי, גארי ליניקר, לא מתעלם מההופעה. "ללא ספק השחקן הטוב, עד עכשיו, במונדיאל".
אם אנשי האורנג' יזכו בסיום הטורניר בתואר היוקרתי בתבל, רובן יהיה גיבור לאומי – ארבע שנים אחרי הטראומה מגמר המונדיאל בדרום אפריקה. הולנד הגיעה אז למעמד הנכבד למשחק מול אותה ספרד. עד הדקה ה־62 התוצאה הייתה 0:0 במשחק שווה כוחות, ואז הכוכב ההולנדי מצא את עצמו לבד מול השוער הספרדי, איקר קסיאס. הולנד לא זכתה אף פעם בגביע העולם. מדינה שלמה עצרה את נשימתה על כתפיו של הבחור המוכשר, אבל ברגע האמת הוא בעט, והשוער הדף. יותר מאוחר, בהארכה, ספרד ניצחה 0:1 וקסיאס הניף את הגביע. "אותה החמצה רצה בראש שלי כמו סרט", רובן הודה מאוחר יותר. "אני ממשיך לדמיין אותה פעם אחר פעם".
רובן. ההחמצה מ-2010 עוד במחשבותיו (Gettyimages)
במשך שנים רובן נחשב לכישרון גדול שנחנק בדקות ההכרעה, ויותר מכל סומן כמי שדואג לעצמו במקום להצלחת הקבוצה. אפילו פרנץ בקנבאואר, הקייזר של הכדורגל הגרמני ונשיא באיירן מינכן, הקבוצה שבה משחק ההולנדי, קטל בעבר את השחקן. "הוא אגואיסט", ירה בקנבאואר. "אחרי שער שהוא מבקיע הוא לא מודה לשחקן שמסר, אלא רץ לחפש את משפחתו ביציע. יגיע היום שבו שחקנים יגידו: ‘שילך לחפש את הכדורים בעצמו'".
אבל זה רובן ותמיד היה כזה. אם בהולנד לימדו שחקנים צעירים את "הטוטאל פוטבול", שיטת משחק שהחל המאמן המהפכן ריינוס מיכלס בשנות השבעים, הכוללת מסירות סבלניות ומשחק קבוצתי, רובן תמיד היה אחר. סוג של דיווה. מקבל כדור באגף, לא מרים ראש, לא מחפש חבר, אלא הכל בעצמו, עד הבעיטה הסופית לשער.
חברו לנבחרת, רובין ואן פרסי, אמר עליו שלא פעם רובן עושה מה שטוב לעצמו, ואילו פרנק ריברי, שמשחק בבאיירן מינכן, פשוט נתן לו אגרוף בחדר ההלבשה כדי להעמיד את הכוכב במקום.
בפברואר 2008 ניתנה לי אפשרות לראיין את ליאו מסי, הארגנטינאי הגדול מכולם. זה היה בברצלונה, וחברת אדידס הביאה לשם את כל כוכביה כמפגן ראווה. מחוץ לחדר שבו חיכה מסי השתרך תור ארוך של עיתונאים כמו בקופת חולים בבומביי. נכנסו עשרה־עשרה, כל אחד שאל שתי שאלות ויצא עם חיוך. אצל רובן, לעומת זאת, שהיה אז בריאל מדריד, נרשם תור מתעניינים דליל. שחקן מוכשר אמרו, אבל "איש הבדולח": נוטה להיפצע, בכיין וארטיסט מעצבן.
ב"גארדיאן" הבריטי כתבו עליו פעם שהוא השחקן היחיד בעולם שיכול לגרום להרחקת היריב עוד לפני שריקת הפתיחה, בגלל לחיצת יד אגרסיבית מדי. אפילו שלשום, בניצחון על מקסיקו בשמינית הגמר, כשרובן סחט פנדל מנצח בדקת הסיום, המאמן המפסיד רתח עליו ואמר שהוא נראה כאילו מישהו ירה בו שלוש פעמים. אבל זה רובן, העיקר לנצח. הוא לא הטיפוס הנוצץ של כריסטיאנו רונאלדו, או ניימאר הברזילאי. הוא איש שכדורגל תמיד היה במרכזו ומה שהוביל אותו בחייו.
לא נוצץ כמו רונאלדו או ניימאר (Gettimages)
37 קמ"ש
רובן נולד בבדום, עיירה קטנה בצפון מזרח הולנד, המרוחקת 60 קילומטרים מהגבול הגרמני. האטרקציה המרכזית בעיירה היא מגדל נטוי – פיזה לעניים, ואם אתה לא מת שם משעמום, אתה חייב תעסוקה. רובן מצא אותה בריצה על הדשא. ורובן רץ תמיד יותר מהר מכולם. גם היום הוא טוען לתואר הכדורגלן המהיר בתבל, שרץ במהירות 37 קמ"ש בספרינט.
אף פעם לא היה קל לתפוס אותו ותמיד היה רציני, באימונים כמו במשחק. מאמנו בקבוצת הילדים סיפר שהנער היה דייקן כמעט באופן חולני, והופיע לכל אימון. רק פעם אחת איחר והסביר שהיה עם חברים במרכז והתעכב בגלל נערה. המאמן שאל: "היא לפחות שווה את זה?" רובן אמר שכן. הוא גם התחתן עם אותה ברנאדין, חברתו מהתיכון.
לזוג שלושה ילדים, ורובן, כמו שבטח הבנתם, הוא לא אחד שמחפש הרפתקאות. "קנינו לא מזמן בית", סיפר בראיון. "אנחנו רוצים לחיות חיים נורמליים. חופשות סקי, ללכת לימי הולדת, להצטרף למועדון טניס. אני רוצה להיות אריאן ולא כוכב כדורגל".
מהיר מכולם (Gettyimages)
נופל וקם
רק שרובן שעל המגרש רחוק מלהיות צנוע. הוא טיפוס שמושך אליו את אור הזרקורים, והקריירה של השחקן בן ה־30 הייתה רחוקה מלהיות גן של שושנים. הכישרון אומנם הביא את רובן תמיד לפסגה: לצ'לסי, משם לריאל מדריד, משם לבאיירן מינכן. כל מועדון ענק קיבל ממנו הבלחות של כישרון מטורף, אבל גם אכזבות בלתי נגמרות.
2012 הייתה שנת השפל מבחינתו. באיירן מינכן רצתה לחגוג בסטייל, אבל רובן חירב את כל המסיבה. הוא החמיץ פנדל מכריע במשחק מול בורוסיה דורטמונד שזכתה באותה עונה באליפות, אבל השיא הגיע במשחק גמר ליגת האלופות נגד צ'לסי, האנגלית. באיירן אירחה את המשחק במגרשה הביתי, האליאנץ ארינה. יום חג מבחינתה. היריבה הייתה בתקופת בינונית, עם מאמן חירום. לא היה ספק מי הפייבוריטית. רובן החמיץ גם במשחק הזה פנדל בהארכה. צ'לסי הדהימה את כולם וניצחה.
הקהל של באיירן לא היה מוכן לסלוח על הפשלה הגדולה. הוא רתח על ההולנדי והתחיל לשרוק בוז כל פעם שהשחקן פגש בכדור. "לשמוע שריקות מהאוהדים שלך זה מוזר ולא קל", רובן הודה. "אבל זה הכדורגל. לפעמים אתה נבל ולפעמים אתה גיבור. אני בן אדם חזק ואוכל להתמודד עם זה".
רק שככל הנראה יש צורך ביכולות לא אנושיות כדי להתמודד עם לחץ כזה. אפילו רובן אמר יותר מאוחר, כשהמזל בחייו השתנה: "אתה לא רוצה להיות לוזר כל הזמן ולסיים תמיד במקום השני". וכמו בסרטי רוקי, שבהם סילבסטר סטאלון שוכב מנופח על הקרשים ומתרומם בדרך לניצחון, כך רובן הפך את הקריירה שלו מבזבוז משווע, להצלחה מטאורית.
רובן חוגג עם חבריו במונדיאל. אגואיסט יותר (Gettyimages)
"אני חייב לחזור להיות יותר אגואיסט", הוא אמר בראיון למגזין ההולנדי "פוטבול אינטרנשיונל", והתכוון: להיות רובן של פעם ולא לתקן את עצמו כמו שאחרים קיוו. רובן לקח על עצמו את באיירן מינכן ואת נבחרת הולנד. החל מ־2013 כבר אי אפשר היה לעצור אותו על הדשא. בשעתו אמר עליו רפאל ואן דר וארט, עוד שחקן הולנדי מוכשר: "כשאתה רואה את אריאן בפעולה אתה חושב ‘למה המגן לא מצליח לקחת ממנו את הכדור?' אבל אין מה לעשות, הוא כל כך מהיר וחזק שאתה תמיד מאחר בתגובה".
באותה שנה באיירן מינכן זכתה ב"טריפל": אליפות גרמניה, הגביע הגרמני והתואר החשוב מכולם – ליגת האלופות האירופית. באותו משחק מכריע באצטדיון וומבלי בלונדון, נגד בורוסיה דורטמונד היריבה הגרמנית העיקשת, שתי הקבוצות הגיעו למצב של שוויון 1:1 עד הדקה הלפני אחרונה, אז רובן קיבל את הכדור וכמו באגדות סילק את שדי העבר עם שער ניצחון דרמטי. האוהדים, שפעם שרקו לו בוז, מיהרו לחבק והמבקרים היללו. באיירן זכתה גם השנה באליפות ובגביע הגרמני כששוב רובן משמש כינור ראשון.
"הוא הגיע עכשיו לרמות חדשות לגמרי", אמר העיתונאי ההולנדי, אלקו בורן. "ידענו שהוא טוב, הבנו שהוא חשוב, אבל לא ראינו את זה מגיע. מה שאנחנו מקבלים עכשיו ממנו, זה פשוט מדהים". כעת, כדי להיחשב אולי לשחקן הטוב בתבל, נשארה לו משימה אחת גדולה: להביא להולנד את גביע העולם, כאשר עם הזכייה תחוסל קללת גמר מונדיאל 2010.
מה דעתך על הכתבה?