מאת: מיכאל יוכין צילום מסך
התמונה ממשחק הפתיחה של מונדיאל 1982 הפכה לאחת המפורסמות אי פעם. דייגו מראדונה הונצח בה מוביל את הכדור כאשר מולו שישה בלגים, מביטים בו בדריכות ובחשש. המסר שהתמונה מעבירה חזק מאוד – יותר ממחצית משחקני היריבה מנסים ולא מצליחים לעצור גאון ארגנטינאי אחד.
המציאות, אגב, היתה שונה בתכלית. התמונה צולמה רגע אחרי ביצוע בעיטה חופשית, ולכן כל הבלגים היו מרוכזים על שטח כה קטן. שנייה קודם לכן הם עוד עמדו בחומה. חוץ מזה, בלגיה באמת עצרה אז את מראדונה ונבחרתו. היא ניצחה 0:1 את אלופת העולם בקאמפ נואו משער של ארווין ואנדנברג וסיימה לפניה בשלב הבתים הראשון. בשלב הבתים השני, שכלל 3 נבחרות בכל בית – המצאה אומללה במיוחד שלא נוסתה שוב באף טורניר מאז – סיימו השתיים במקומות האחרונים ללא נקודות. ארגנטינה הפסידה לאיטליה ולברזיל, בלגיה נכנעה לפולין ולברית המועצות. בקיצור, תוצאות השתיים בטורניר היו דומות, גם אם לבלגים לא היה מראדונה משלהם. יתרה מזאת, דייגו עצמו סיים את המונדיאל ב-1982 עם כרטיס אדום שספג לקראת סיום המפגש המתוח עם הברזילאים.
ואולם, תמונות מיתולוגיות נשארות בזיכרון הקולקטיבי לתמיד, בעוד כל הנסיבות שמסביב נשכחות ונעלמות. וכך, כל מה שזוכר העולם מבלגיה במונדיאל ההוא לפני 32 שנה הוא 6 שחקנים שלא מצליחים לעצור את מראדונה. הרגע הזה כאילו הנציח את נחיתות האירופים מול הכישרון הנדיר של אחד השחקנים הגדולים בכל הזמנים. בפועל, התופעה הזו באה לידי ביטוי רק כעבור 4 שנים.
***
את מונדיאל 1986 במקסיקו זוכרות שתי היריבות לטובה. מבחינת ארגנטינה, היה זה חודש השיא בחייו של דייגיטו, שהניף את הגביע הנכסף בפעם האחרונה עד כה עבור האלביסלסטה. בלגיה חוותה אז את הטורניר הטוב ביותר בהיסטוריה, גם אם התוצאה הושגה בזכות הרבה מאוד מזל.
גם למסי תהיה תמונה כזאת? מראדונה ב-1986 (gettyimages)
תשפטו בעצמכם – את שלב הבתים סיימו הבלגים במקום השלישי למרות שקיבלו הגרלה נוחה. הפסד למקסיקו, ניצחון על עיראק ותיקו מול פרגוואי איפשרו לה להמשיך לשמינית הגמר כי בטורניר המדובר גם 4 מתוך 6 הנבחרות מהמקום השלישי דילגו לשם (תתכוננו נפשית, השיטה ההזויה והבזויה הזו תחזור לחיים ביורו 2016).
בשמינית הגמר פגשו השדים האדומים את ברית המועצות במלוא הדרה – החבורה של ואלרי לובאנובסקי, מבוססת רובה ככולה על דינמו קייב, הפגינה משחק התקפי עוצר נשימה והפכה לאחת הפייבוריטיות לזכות בגביע לצד נבחרת הדינאמיט הדנית שעשתה חיים משוגעים אפילו יותר. החלום לא החזיק מעמד בגלל בעיות בהגנה. דנמרק הובסה 5:1 על ידי ספרד, בעוד שבלגיה גברה על הסובייטים 3:4 בהארכה אחרי 2:2 בתום 90 דקות. הבעיה היתה ששני השערים הראשונים של הבלגים הובקעו מעמדת נבדל. זה של אנצו שיפו עוד היה גבולי, זה של יאן קולמאנס היה ברור לחלוטין.
***
הסובייטים טענו לשוד, אך זה לא עזר להם. הבלגים המשיכו לרבע הגמר, שם ניצחו את ספרד בפנדלים אחרי שהתגוננו במשך רוב המשחק. קשה להגיד שהמאזן הכללי שלהם היה מרשים במיוחד, וכאשר מראדונה פגש אותם בחצי הגמר רוב העולם היה בעדו למרות השוד האמיתי – שער יד האלוהים 3 ימים בלבד קודם לכן נגד אנגליה. במפגש ההוא נגד האנגלים דייגו הבקיע גם את אחד השערים היפים בהיסטוריה, והוא חזר על הסלאלומים המרהיבים גם מול הבלגים.
השער הראשון היה שגרתי יחסית, הקפצה עדינה מעל השוער ז'אן מארי פאף ממסירה של חורחה בורוצ'אגה שניצל תנועה אלכסונית נהדרת של הקפטן ואיפשר לו להקדים את שני שומריו. השני היה גאוני – דייגו חלף בין 3 שחקני יריב כאילו לא היו קיימים, עבר גם את הרביעי ברחבה, ושלח טיל לרשת תוך שהוא כמעט מאבד את שיווי המשקל. אין יותר מראדונה מזה. 0:2 לארגנטינה ולגאון הנצחי. הנקמה על המעידה מ-1982 הושלמה, וארגנטינה המשיכה לזכייה בגביע בגמר מול מערב גרמניה.
מאז לא נפגשו השתיים. הערב, 28 שנה מאוחר יותר, הנסיבות שונות בתכלית. בשנות ה-80 נחשבה ארגנטינה לנבחרת מבריקה ובלגיה הגיעה בשני המפגשים על תקן האנדרדוג שאמור להסתגר בבונקר. לא עוד. הפעם, מבחינת הכישרון הטהור, בלגיה עולה על ארגנטינה המקרטעת. רומלו לוקאקו יכול להיות גדול יותר מקולמאנס, לאדן הזאר יש פוטנציאל להפוך לכוכב גדול יותר משיפו. וזה עוד לפני שמדברים על קווין דה ברויין ודריס מרטנס המופלאים. בלגיה מודל 1986 היתה יכולה רק לחלום על כוכבים טכניים, חכמים ומהירים כאלה.
עדן האזר. יכול להיות גדול יותר משיפו (gettyimages)
***
בעוד ארגנטינה הולכת ונחלשת ככל שהטורניר מתקדם (וכאן המקום להזכיר את הפציעה של קון אגוארו שפגמה קשות בחוד), בלגיה משתפרת והציגה משחק התקפי משובח במיוחד בשמינית הגמר מול ארצות הברית. בניגוד מוחלט
ל-1986, אחוז ניכר מהאוהדים הנייטרלים יעודדו הערב את הבלגים, בזכות הסגנון והיצירתיות שלהם.
ורק דבר אחד נותר ללא שינוי. ארגנטינה תלויה באופן מוחלט בגאון נמוך הקומה שלה. ליאו מסי צריך לקחת על עצמו בפעם המי-יודע-כמה את התפקיד של מראדונה כדי לנסות ולהצעיד את נבחרתו לחצי הגמר. האם יצולמו 6 בלגים מנסים לשמור עליו? האם יכבוש שער שיזכיר את דייגו מלפני 28 שנה? כפי שאמר חורחה ולדאנו, חלוץ ארגנטינה ב-1986, אשר לנעליו אמור להיכנס בטורניר הנוכחי גונסאלו היגוואין: "אני מנסה לא להשוות את מסי למראדונה, אבל הוא מקשה עלי".
מה דעתך על הכתבה?