מאת: סלבה ברזילאי, שליחנו לברזיל צילום: gettyimages
מונדיאל 2014 התחיל כמו שכתוב במדריך המונדיאלים למתקדמים: שמונה אלופות עולם התחילו, כל האלופות ביחד, בפעם הראשונה בחיים באותו מונדיאל.
האירופיות, מועדון אקסקלוסיבי סגור: איטליה עם ארבע אליפויות, גרמניה שלוש, אנגליה צרפת וספרד כל אחת אליפות אחת. במועדון הדרום אמריקאי, העוד יותר אקסקלוסיבי, ברזיל חמש, אורוגוואי שתיים ארגנטינה שתיים.
החברה של אירופה השאירו תפוח אדמה חם בידיים של צרפת וגרמניה. ואחרי שמלכת אנגליה והמלך חואן קרלוס מספרד, שהתפטר בינתיים, כמו מאמן איטליה קבעו לשחק ברידג', ספורט הרבה יותר הולם למלכים, כולם יעשו את זה בבתים שלהם. במונדיאל הם לא ימשיכו.
צחוק צחוק וגם אמיתי, שדווקא הליגות הבאמת מרגשות, הנבחרות שלהם כל כך פגיעות. תחושה של פספוס ענק בין האוהדים האירופים.
מה שאני יכול להגיד לכם באחריות זה שבחיים לא טעיתי בתוצאה אחרי שהמשחק נגמר. זאת ברכה שקיבלתי מלמעלה ואיתה אני ממשיך.
כל משחק בשמינית הגמר יהיה מחצבה, בפורטוגזית פדררה. אין משחק קל. קל, זה לגנוב גלידה מילד בן שלוש. המשחק עם צ'ילה, הראה לנו שבמונדיאל הזה הגדולות לא כל כך ענקיות והקטנות לא כל כך גמדיות.
120 דקות שבהן הרופא שלי התקשר פעמיים באמצע המשחק ולא אישר לי בכלל לראות אותו. טפט טפו טפו ד"ר פרקט, עברנו גם את זה.
זה בטח הסרט הטוב הרע והמכוער, שחוזר לנו בזיכרון. "איף יו וואנט טו שוט, שוט, דונט טוק". בום. והמכוער הרג את עין הזכוכית כשגמר את הנאום שלו.
חברים יקרים, יש לנו בשטיח הירוק הזה עוד הרבה בירה לשתות, עוד הרבה בנות יפות לחבק כשיש גול. אנחנו רק בהתחלה ורוצים להגיע למרקאנה.
צ'או גלירה, נתראה במרקאנה.
מה דעתך על הכתבה?