שיאי הספורט הבלתי שבירים

מאת: רועי שילינג      צילומים: Gettyimages

השבוע לפני שבע שנים רעשה ארה"ב. לא עקב משבר פוליטי או כלכלי, גם לא סביב הבחירות המקדימות לנשיאות, ואפילו לא בגלל עוד תמונת פפראצי מביכה של ג'סטין או בריטני. ה-7 באוגוסט 2007 היה היום בו נשבר השיא הספורטיבי היוקרתי והחשוב ביותר עבור האמריקאים, כשבארי בונדס חבט את ה"הום ראן" ה-756 בקריירה שלו.

בונדס שבר בכך את שיאו בן ה-33 שנה של האנק ארון, שבעצמו ניפץ שיא בן 40 שנה של גדול שחקני הבייסבול, בייב רות'. שיאו של כוכב היאנקיז בתחילת המאה הקודמת נחשב לנצחי, ושבירתו עוררה ענייו ציבורי עצום במדינה המשוגעת על בייסבול ועל נתונים סטטיסטיים. שיעור ההיסטורי השבועי יעסוק בכמה שיאים היסטוריים ואפילו היסטריים מענפים שונים, ששבירתם אולי לא תעורר את אותו באז שעורר שיאו של בונדס, אך בהחלט תהיה הישג ספורטיבי יוצא דופן.

ספר השיאים של צ'מברליין

כמה מן השיאים של עולם הכדורסל נראים בלתי שבירים לחלוטין ואפילו הזויים. קחו לדוגמה את עונת 1961/62 של אוסקר רוברטסון, שסיים עם ממוצע של טריפל דאבל: 30.8 נקודות, 12.5 ריבאונדים ו- 11.4 אסיסטים בממוצע למשחק! אפילו מג'יק ג'ונסון הגדול לא הצליח לשחזר נתונים כאלה, וקשה לראות שחקן כלשהו שיוכל לדגדג את ההישג של "BIG O".

גם שיאי הזכיות באליפות של ביל ראסל נראים נצחיים. הסנטר של בוסטון סלטיקס סיים את הקריירה עם 11 אליפויות, שמונה מהן רצופות. אבל השליט הדומיננטי של ספר שיאי הכדורסל הוא איש הפלדה, ווילט צ'מברליין, ושימו לב לנתונים. שיא ממוצע נקודות למשחק עונתי – 50.4. שיא ממוצע ריבאונדים למשחק עונתי – 27.2. שיא ממוצע דקות למשחק עונתי – 48.3! (ולא, אין כאן טעות, אומנם ב-NBA משחקים 48 דקות למשחק, אבל הבנאדם לא נח לשנייה, כולל בהארכות).

ביל ראסל עם ברק אובאמה

שיא הריבאונדים למשחק אחד – 55, ועוד אין ספור שיאים, כשאחד מהם הוא העגול והמפורסם ביותר בעולם הכדורסל. ב-2.3.62 קלע צ'מברליין 100 נקודות במשחק קבוצתו, פילדלפיה ווריורס שניצחה את הניו יורק ניקס 147:169. היחיד שהצליח להתקרב לשיא היה קובי בראיינט, שקלע 81 נקודות בניצחונה של הלייקרס על טורנטו לפני שמונה שנים.

בכדי לשבור את שיאו בן ה-52 של צ'מברליין, נצטרך לקבל צירוף מקרים נדיר של יריבה חלשה, משחק בעל חשיבות מינורית עם סקור מטורף, יכולת פנומנלית של הקולע עם לא מעט אגואיסטיות מצדו (ולא פלא שדווקא בראיינט היה זה שהתקרב לשיא) והמון פרגון של חבריו לקבוצה. הסיכויים לכך נראים קלושים ביותר.

חלפה עם הרוח

עד קיץ 1988 היתה פלורנס גריפית ג'וינר אתלטית טובה, שהייתה ידועה בעיקר בשל ציפורניה הארוכות וחליפות הריצה המוזרות שלה, אך לא בשל הישגים ספורטיביים יוצאי דופן. אך באותו קיץ מופלא מבחינה היא זעזעה קשות את שיאי האתלטיקה, כשקבעה שיאי עולם של 10.49 בריצה 100 מטר נשים, ו-21.34 במרחק הכפול.

פלורנס גריפית ג'וינר. ציפורניים ארוכות וחליפות מוזרות

לשם השוואה, באולימפיאדת לונדון האחרונה הספיקו תוצאות של 10.75 שניות במאה ו- 21.88 במאתיים לזכייה בזהב. אף אתלטית לא הצליחה להתקרב אל שיאיה של "פלו ג'ו" שהיו ונשארו שנויים מאוד במחלוקת. רק כדי לסבר את האוזן, רק ב-1997 הצליח אצן ישראלי לקבוע תוצאה טובה יותר מ-10.49 שניות. בגברים, כן? האתלטית האמריקאית פרשה מיד בתום אותו קיץ בו הפגינה שיפור קשה להסברה, ובדומה לבארי בונדס של הבייסבול הואשמה פעמים רבות שלסטרואידים ולסמים ממריצים אחרים היה חלק גדול בהשגת אותם שיאים בלתי נתפסים.

גם מותה הפתאומי עשר שנים מאוחר יותר הוסיף שמן למדורה, ומומחי אתלטיקה רבים סבורים כי יש למחוק את שיאיה – כמו גם שיאים רבים אחרים של שנות ה-80 רוויות הסמים – אם כי אשמתה לא הוכחה מעולם. האם תוכל אתלטית "נקייה" לשבור את שיאיה של ג'וינר? זה נראה קשה מאוד, אך כך גם נאמר על שיא עולמי אחר שנחשב לנצחי עד שנשבר.

כשבוב בימון קבע 8.90 מ' בקפיצה למרחק בשנת 1968, היתה זו קפיצה אל העתיד. בימון שבר את השיא העולמי בלא פחות מ-55 סנטימטרים, וטובי הקופצים למרחק כולל הגדול מכולם, קרל לואיס, לא הצליחו להגיע לתוצאה שלו עד שנת 1991. אז היה זה דווקא יריבו הגדול של לואיס, מייק פאוול שקבע 8.95 מ', שיא שעומד עד היום. גם 19.32 השניות של מייקל ג'ונסון בריצת 200 מטר נראו שיא דמיוני ובלתי ניתן לשבירה עד שלזירה הגיע הברק, יוסיין בולט שקורע לגזרים כל שיא הניצב בפניו, כך שיתכן וגם שיאיה של פלו ג'ו ישברו יום אחד.

פדרר אקספרס ומרטינה במאסף

רוג'ר פדרר, החוגג היום את יום הולדתו ה-33, מחזיק בשיא הזכיות בטורנירי גראד סלאם, עם 17 זכיות. שיאו נתון בסכנת שבירה ממשית, משום שליריבו הגדול (והצעיר ממנו בחמש שנים), רפאל נדאל, יש כבר 14 תארים, אם כי פציעותיו החוזרות ונשנות עשויות למנוע ממנו את ההישג.

רוג'ר פדרר. מזל טוב, היום יום הולדתו

שיא שנראה הרבה פחות שביר הוא המשחק הארוך ביותר בהיסטוריה. בזמן שלקח לג'ון איזנר וניקולאס מאהו לסיים את משחקם בסיבוב הראשון של טורניר ווימבלדון 2010, היה אפשר לרוץ 5 מרתונים, לראות 11 פרקים של הסדרה "24", או לצפות בשבעה משחקי כדורגל מלאים. לא פחות מ-11 שעות ו-5 דקות התמודדו שני השחקנים הרצוצים עד לניצחון של איזנר, כשהמערכה החמישית לבדה ארכה יותר משמונה שעות.

מכיוון שבמערכה החמישית בווימבלדון אין שובר שוויון, ולשני השחקנים חבטת פתיחה מצוינת (לשניהם היו מעל 100 אייסים במשחק), הסתיימה המערכה בתוצאה המזכירה יותר משחק כדורסל, 68:70. למזלם של השניים, הופסקה ההתמודדות פעמיים בשל החשיכה, אך "המשחק שלא רצה להיגמר" נכנס בגדול לספר השיאים העולמי, וספק אם יצא משם בקרוב.

שיא טניס נוסף, ובעיני המדהים מכולם, הוא שיאה של אחת מהטניסאיות הגדולות בהיסטוריה, מרטינה נברטילובה. הטניסאית הצ'כוסלובקית-אמריקאית זכתה בלא פחות מ-167 טורנירים בקריירה הארוכה שלה, שיא שסיכויי השבירה שלו נראים זהים לסיכוי של התגיירות המונית בקרב אנשי החמאס. לטניסאית הגדולה של המאה הנוכחית, סרינה ויליאמס, השולטת בסבב ביד רמה, יש למשל 61 זכיות בטורנירים, כך ששיאה של מרטינה נראה נצחי.

מסי? קלוזה? פונטיין!

בסוף שנת 2012 חגג עולם הכדורגל את שיא הכיבושים של ליאו מסי, שסיים שנה קלנדרית עם 91 שערים וניפץ בכך את שיאו הוותיק של הגרמני גרד מולר. אוהדי פלה יציינו שאין מדובר בשיא של ממש, מכיוון שאלילם כבש 127 שערים בשנת 1959, אבל חלקם הושגו במשחקי ידידות.

שיא נוסף שנשבר לאחרונה הוא שיא הכיבושים במונדיאלים. לגרמני מירוסלב קלוזה הייתה חגיגה כפולה בריו, כשהפך גם לאלוף עולם וגם למלך שערי המונדיאל בכל הזמנים עם 16 כיבושים, אחד יותר מרונאלדו הברזילאי. שני השיאים הללו מדהימים, אך נראים ניתנים לשבירה (על ידי רונאלדו הפורטוגלי או מסי עצמו במקרה הראשון, ועל ידי תומאס מולר בשני), אך שיא אחר נראה יציב ובלתי שביר כמו סלע.

מסי. שיא של 91 שערים בעונה

מדובר בשיא הכיבושים של שחקן במונדיאל אחד. לרונאלדו היו 8 כאלה במונדיאל 2002, לגרד מילר 10 במונדיאל 70', אבל הצרפתי ז'יסט פונטיין מחזיק בשיא, לאחר שכבש לא פחות מ-13 שערים בששה משחקים בלבד במונדיאל 1958. רק לשתי נבחרות במונדיאל האחרון בברזיל היה מאזן טוב יותר ממאזנו האישי של פונטיין באותו טורניר בשבדיה.

טרזן ורוקי המקורי – הבלתי מנוצחים

לסיום, ראוי להזכיר שתי אגדות ספורט ששיאיהם לא ישברו לעולם, פשוט משום שמעולם לא נוצחו! השחיין ג'וני וייסמילר אולי זכור בעיקר מתפקידו הקולנועי כטרזן מלך הקופים, אך גם בבריכת השחייה הוא היה אגדה של ממש. הנתון המדהים ביותר מבחינתו הוא העובדה שמעולם לא נוצח במשחה כלשהו, וכל קפיצה שלו למים הסתיימה בזכייה בתחרות, כולל זכייה בחמש מדליות זהב אולימפיות!

גם רוקי מרציאנו (ולא בלבואה, דמותו הבלתי נשכחת של סילבסטר סטאלונה על מסך הקולנוע) סיים את הקריירה הגדולה שלו מבלי לטעום את טעמו המר של ההפסד. המתאגרף פרש לאחר 49 קרבות כמתאגרף היחידי במשקל כבד שמעולם לא נוצח, ויכול לשיר בשלישיה יחד עם וייסמילר ויהורם גאון את השיר "לא, לא, לא מנצחים אותי כל כך מהר".