מאת: רועי שילינג צילומים: אתר היורוליג
הם נקראים "המאמנים על המגרש", מקבלים כוח עצום ואחריות גדולה לידיים, נחשבים לאקצנטרים ואפילו קצת "משוגעים", אבל הם השחקנים החשובים ביותר בכדורסל. כל מאמן מתחיל יודע שכשיש לך רכז חכם ואיכותי, מלאכת האימון נעשית קלה בהרבה בן רגע. השבוע הודיע אחד מהרכזים הגדולים בהיסטוריה של הכדורסל האירופאי, שרונאס יאסיקיבצ'יוס, על פרישה ממשחק פעיל. פרישתו של שאראס היא הזדמנות מצוינת להקדיש את שיעור ההיסטוריה השבועי לבחירת גדלי הפוינט גארדים הזרים ששיחקו בליגה הישראלית אי פעם. חלקם רכזים קלאסים, חלקם יותר סקוררים מאשר סדרני עבודה וחלקם איפשהו באמצע, אבל לכולם הייתה השפעה גדולה על קבוצותיהם ועל הכדורסל בישראל.
שאראס במדי ליטא. הלב של מכבי בזמנו, מהרכזים הגדולים שידעה אירופה (Gettyimages)
הרכזים הגדולים
קרל ווינפרי – הראשון מבחינה כרונולוגית, ואחד מגדולי הרכזים ששיחקו בישראל. כשהוא הגיע לצפון בראשית שנות ה-80 היתה קבוצתו, הפועל גליל עליון, עולה חדשה העושה את צעדיה הראשונים בליגה של הגדולים. ווינפרי הפך אותה לקבוצה מסוכנת עבור כל יריבה, בעיקר במגרשה הביתי שעוד היה אז בכפר גלעדי. הרכז האמריקאי הפגין יכולות גבוהות עד כדי כך שחוק מיוחד – שזכה לשם חוק ווינפרי – נחקק באיגוד הכדורסל, לפיו חייב שחקן זר לעבור תקופת צינון של שנתיים בחו"ל לפני שיוכל לעבור לקבוצה אחרת בישראל (וזאת בכדי למנוע ממכבי ת"א לשים את ידה על הוירטואוז מהגליל).
דורון פרקינס – הוא אולי רחוק מלהיות רכז קלאסי או שחקן התקפה מבריק, אך הוא אחד שתמיד תעדיף שיהיה בצד שלך ולא נגדך. קילר אמיתי, ואחד משחקני ההגנה הטובים ביותר שנראו במחוזותינו. פרקינס הוליך את מכבי חיפה לגמר הפלייאוף בעונת החזרה של לליגת העל והיה שותף לעונה המצוינת של מכבי ת"א בשנת 2011 שהסתיימה בגמר היורוליג. פציעה איומה בשלהי אותה עונה מנעה ממנו להמשיך ולבסס את מעמדו כאחד מהגדולים ביותר.
קרלוס ארויו – הרבה יותר סקורר מאשר בונה משחק קבוצתי, אבל אחד שיכול לייצר נקודות בכל דרך אפשרית כמעט. השחקן היקר בתולדות הליגה הישראלית (שכר מטורף של 2.5 מיליון דולר לעונה) הגיח לעונה אחת במכבי ת"א באמצע קריירת NBA סבירה למדי, וסייע לקבוצה לחזור ולזכות באליפות. גמר הפיינל פור של אותה עונה (2009) הפך למופע יחיד, שכונתי מעט, של הרכז שהלך לסל פעם אחר פעם מבלי למסור לחבריו. זה היה קשה לצפייה, אך הניב כאמור אליפות צהובה נוספת.
אניס ווטלי – ארז אדלשטיין כינה אותו בעבר בתואר המחייב "השחקן הטוב ביותר שאימנתי". שיחק בארץ עונה אחת בלבד בהפועל גבת/יזרעאל הקטנה, אך הותיר על מאמנו ועל רבים אחרים רושם אדיר. רכז גבוה (1.92 מ') בעל ראיית משחק יוצאת דופן שהיה שחקן יעיל גם בליגת ה-NBA (ממוצע קריירה של 4.6 אסיסטים למשחק בליגה הטובה בעולם).
קורי גיינס – רכז אמיתי שידע תמיד להוציא את המיטב מהשחקנים עימם שיחק, וזכה בתואר מלך האסיסטים של הליגה הישראלית בארבע עונות שונות. הקליעה שלו היתה אומנם בינונית, אך הוא חיפה עליה בחוכמת משחק אדירה וחדירה מצוינת. שיחק באילת, במכבי חיפה ומכבי ראשל"צ.
למונט ג'ונס – חיית משחק אמיתית. לא כשרוני במיוחד התקפית – אולי אפילו פחות מאחיו צ'ארלס ששיחק גם הוא בארץ תקופה קצרה – אבל שומר מצוין ושחקן קשוח, שהפך למנהיג של גליל עליון בתחילת שנות ה-2000. עבר תקופה לא טובה בהפועל ירושלים, במהלכה הוכתמה תדמיתו בגלל תקריות משמעתיות שונות, אך בשאר קבוצותיו בארץ ובאירופה הותיר חותם חיובי הרבה יותר. מטובי המוסרים ששיחקו בישראל.
טייריס רייס – לפני כחצי שנה היה מופיע קרוב לוודאי ברשימת הפלופים הגדולים של הכדורסל הישראלי, אבל סיום העונה ההרואי של הרכז שסחף את מכבי תל אביב לזכייה סנסציונית ביורוליג ובדאבל מקומי מחייבת את הכללתו ברשימה זו. מופע הקסמים של רייס באותו סוף שבוע מפורסם במילאנו הפך אותו משחקן מושמץ ליקיר האוהדים, ובדיעבד גם גרם לו לעזוב את מכבי ת"א לטובת הכסף הגדול במזרח כבר לאחר עונה אחת.
פרקינס. לא רכז קלאסי, אך עדיף שתמידי היה בצד שלך (בשיקטאש, האתר הרשמי)
הרכזים הגדולים באמת
וויל סולומון – אולי שחקן האחד על אחד הטוב ביותר ששיחק בליגת העל. כמעט בלתי ניתן לעצירה בשל מגוון יכולותיו: קליעה מצוינת, חדירה קטלנית ויכולות אתלטיות מרשימות. בפן האישיותי מצבו הרבה פחות מזהיר, דבר שגרם לו ללא מעט תקריות וחוסר יציבות. למרות זאת הגיע למספר הישגים מרשימים: את הפועל ירושלים הוליך לזכייה היסטורית בגביע יול"ב בשנת 2004, ושנתיים לאחר מכן סייע למכבי ת"א לזכות בדאבל מקומי ולהעפיל לגמר היורוליג. לא הצליח להפוך לאהוב האוהדים בנוקיה משום שהתקשה להיכנס לנעליו של הרכז אותו החליף, שאליו עוד נגיע בהמשך הרשימה.
ג'רמי פארגו – אתלט על, שחקן שיכול להרוג אותך ברצף צליפות מעבר לקשת, בקליעות מחצי מרחק או בחדירות שנגמרות בהטבעות מהדהדות. הוביל את גלבוע/גליל לזכייה באליפות מפתיעה בעונתו הראשונה בישראל (2010), ובעונה שאחריה היה ממצטייני העונה המצוינת של מכבי ת"א שזכתה בדאבל מקומי קליל והייתה רחוקה אובראדוביץ' אחד מעונת טרבל מושלמת. פארגו אומנם עזב את מכבי בטונים צורמים בסיום אותה עונה, אך כעת הוא חוזר אליה ויכול לנסות ולהתקרב אל שני הרכזים המקדימים אותו ברשימה.
אריאל מקדונלד – מנהיג אמיתי. הגיע אל מכבי ת"א לאחר עשור נטול הצלחות באירופה ובשלוש שנותיו בקבוצה (1999-2002) הוליך אותה לשלושה פיינל פורים ולגביע אירופאי ראשון מאז שנת 1981. שחקן חכם בצורה יוצאת דופן, שסגנון משחקו לא היה וירטואוזי במיוחד אך היה נטול חולשות של ממש. ניחן בקליעה טובה, חדירה מצוינת ומשחק הגנה יוצא מן הכלל. כוכב הזכייה של מכבי בסופרוליג (2001), כשקלע 21 נקודות בגמר הפיינל פור בפאריס וסייע למכבי לזכות בניצחון גדול מול פנאתינייקוס של בודירוגה ואובראדוביץ'. נחשב לרכז הגדול ביותר ששיחק בישראל עד ליום בו הגיע לנוקיה הפוינט גארד שנמצא בראש הרשימה.
וויל סולומון עם הגביע ההיסטורי של הפועל ירושלים (אתר היורוליג)
הרכז הגדול מכולם
שרונאס יאסיקביצ'יוס – הווינר האולטימטיבי. על אופיו של שאראס ניתן ללמוד דווקא מאחד ממשחקיו הגרועים בקריירה. כחצי דקה לסיום משחקה הביתי ביורוליג פיגרה מכבי ת"א בשתי נקודות מול סיינה האיטלקית, במאזנו של שאראס היו באותו רגע אפס קליעות מדויקות משמונה ניסיונות מעבר לקשת, נתון שממש לא גרם לו להסס לפני שלקח גם את השלשה התשיעית שלו במשחק שהפכה כמובן לשלשת הניצחון.
הרכז שהגיע למכבי ת"א לאחר עונה בה הוליך את ברצלונה לזכייה ביורוליג ואת נבחרת ליטא לזכייה באליפות אירופה, הוליך את קבוצתו לשנתיים מושלמות, במהלכן לא אבדה אף לא תואר אחד בארץ ובאירופה! כמובן ששאראס לא היה לבדו אלא חלק מהקבוצה הגדולה ביותר שידע הכדורסל הישראלי (עם פארקר, וויצ'יץ, באסטו ושות'), אך הוא היה הלב והרוח החיה של אותה קבוצה כמעט מושלמת.
הוא מעולם לא היה אתלט כמו פארגו, לא שמר כמו מקדונלד או פרקינס ולא סיחרר שחקני הגנה כמו סולומון, אך הוא היה הגדול מכולם. חוכמת משחק נדירה, קליעה קטלנית מכל טווח, משחק הפיק אנד רול היעיל ביותר שנראה באירופה וכמובן אופי מנצח אדיר הפכו את שאראס למתמודד לגיטימי על תואר גדול הרכזים של היבשת בכל הזמנים, ובוודאי לגדול הרכזים ששיחקו בישראל.
מה דעתך על הכתבה?