מאת: מערכת ספורט2 צילום: באדיבות משה שי
עשרות שדרים, פרשנים ושדרי קווים, עברו במהלך 40 ויותר שנים ב"שירים שערים". עימתנו כמה מהם עם השאלה מה היה השידור הגדול שלהם בתכנית. הנה מה שסיפרו לנו.
צחי נגה: איך, כמעט, לא יצאתי חי מבאר שבע
אנחנו בשנות ה-80. מחזור סיום של אחת העונות. הפועל באר שבע משחקת מול הפועל חיפה. לשתי הקבוצות כבר אין על מה לשחק. גדעון הוד מהאולפן מתעניין בכמות הצופים בווסרמיל. "יש פה להערכתי 8,000 צופים", נגה אומר להוד. "יפה מאוד למשחק כזה", עונה הוד. "טוב נו, זה באר שבע. מה כבר יש לאנשים לעשות פה?", מבריק נגה בחזרה ומיד משלם עליה מחיר.
עשרות אוהדים נעלבים רצים לגדרות ומתחילים לקלל את שדר שירים ושערים. "לא רק דיבורים, גם איימו שלא אצא מהמגרש", נזכר נגה. במהלך כל המשחק נדמים חייו של שדר הספורט לגהינום. למזלו המשחק מסתיים בתוצאה 0:2 לבאר שבע. בעצם לא, האוהדים עדיין על הגדרות ומאיימים על נגה שלא ייצא חי מהמגרש. כוח השיטור נחלץ לעזרתו של איש קול ישראל ומבטיח ליווי צמוד עד צומת קסטינה.
לעזרתו של נגה מגיע אפרים דוידי, קפטן וסמל בבירת הנגב. "אפרים הציע שאראיין אותו וביחד נפליג בשבחו של הקהל", מוסיף נגה. וכך היה. נגה נכנס מיד לאווירה ומרים להנחתה לדוידי: "אין ספק, אפרים, שהניצחון הזה לא היה מושג אלמלא הקהל הנפלא שלכם" דוידי מסכים, מצטרף לשבחים ומסביב כבר אפשר לשמוע את השאגות ומחיאות הכפיים. "בסוף יצאתי כמו מלך משם", מסכם נגה.
רמי יצהר: כשההתרגשות שברה את הממלכתיות
"בקול ישראל גדלתי על ממלכתיות בשידור. ראש מחלקת הספורט, נחמיה בן אברהם, היה מי שהעביר בשידור חי את משפט אייכמן. ללמדך מי היה האיש", מספר רמי יצהר, "אלא שלעתים האירוע עצמו סחף אותך. בעיקר אם היה מדובר בפעם ראשונה. העברתי את הזכייה הראשונה בגביע אירופה לאלופות של מכבי תל אביב כדורסל.
"העברתי את הזכייה ההיסטורית של בני יהודה באליפות ב-1990. שידרתי 0:5 בדרבים לכאן ולכאן, אבל השידור הכי גדול שלי היה הזכייה של מכבי חיפה בתואר האליפות ב-1984".
כדי להבין את ההתרגשות שפקדה את יצהר קר הרוח ב-26 במאי 1984 צריך ללכת שבוע אחורה. שדר שירים ועשרים ליווה את הירוקים של שלמה שרף בניצחון 0:1 ביהוד, בעוד בית"ר ירושלים הפסידה 3:1 בימק"א להפועל ת"א וזרקה לפח יתרון של 13 נקודות שהיה לה על חיפה במהלך העונה.
"צריך לזכור מי היתה מכבי חיפה של אז. הקבוצה השנייה של הכרמל. מועדון בסדר גודל כמעט הייתי אומר כמו קרית שמונה", מסביר יצהר, "בית"ר בנתה את עצמה בשנים שקדמו לעונה הזאת עם שני גביעים, אבל חיפה היתה קבוצה סימפטית לא יותר. הנה הם הולכים לעשות היסטוריה אדירה וכן, זה ריגש אותי עוד לפני שעליתי לעמדת השידור".
במחזור האחרון שיחקה בית"ר בחוץ מול שמשון ת"א והוליכה 0:2. חיפה מצדה הוליכה 0:1 על רמת עמידר משער של משה סלקטר כבר בדקה ה-20. אלא שאז כבשה שמשון צמד והשוותה ל-2:2, הפער הפך להיות שלוש נקודות "וביציעים של קרית אליעזר כבר התחילה שמחה אדירה.
כולם היו על הגדרות", נזכר יצהר, "והנה אני, שחונכתי על איפוק, על להיות משקיף מהצד רואה מולי אבות וילדים יהודיים לובשים חולצה ירוקה של זאהי ארמלי, שחקן ערבי. עוד עם המספר נאחס 13. אני זוכר שחשבתי לעצמי איזה יופי. והנה אני מקבל קו פתוח ל-20 דקות רצופות עד לשריקה. זה היה הזמן הנכון לשחרר קצת את הרסן".
יצהר נזכר ומצטער קצת שאין לו את ההקלטה. "בעידן של היום, עם שלל ערוצי הטלווזיה ואינספור המשחקים קשה קצת להבין מה זה להעביר שידור לכל המדינה הכל עליך. זה גם אחת הסיבות שאתה לא רואה אותי משדר כיום. זה לא אותו דבר. אין מסך, אין הילוכים חוזרים, פרשנות, ניתוחים בהפסקה, אתרי אינטרנט.
"תחשוב על כל האוהדים של חיפה שאינם מצויים בהתרגשות העצומה ואני העיניים שלהם למגרש. לא נראה לי שהפרתי את הכללים שעליהם חונכתי, אבל ברור לי שאם היינו מאזינים לשידור היינו מרגישים שגם אני חוויתי את ההתרגשות של מועדון קטן, כזה שרק יצא ממשבר ממושך, זוכה בתואר הכי גדול בכדורגל הישראלי והעברתי אותה למאזינים".
דבורין: אבא העלה ללאומית, אני שידרתי אליפות
התבקשתי לבחור את שידור הכדורגל הגדול שלי ב"שירים ושערים", אולם המשימה אינה פשוטה. שידרתי מאות משחקים שהתפרשו על פני עשרות שנים, ולפיכך הבחירה קשה.
הרי הייתי פעמים רבות מאוד על המיקרופון במשחקים שהכריעו אליפויות, וכל שידור שכזה הוא תמיד מיוחד במינו. הדרמה והשמחה בכל אליפות ואליפות היא גם נחלתו של שדר הרדיו במגרש, שכן עליו להיות בשיא היכולת, להעביר את "התמונות", כשהוא ספוג אדרנלין, "ולתרגמן" לאזניהם של המאזינים.
בכל זאת אם עלי לבחור בשידור מיוחד, המתייחס אך ורק ל"שירים ושערים", ולא למשחקי הנבחרת ולמשחקי גביע העולם – אני נזכר בזכייתה הראשונה של בית"ר ירושלים באליפות, ב-1987.
אגב, באותה עונה קיימה הקבוצה הבית"רית את משחקיה הביתיים בבלומפילד, ולא בימק"א. ההתמודדות שסגרה את סיפור האליפות היתה מול מכבי תל אביב, ובאיצטדיון זה, במאי 1987, הניצחון בשיעור 0:2 על מכבי הוא שהבטיח לירושלים את האליפות.
סמי מלכה ושלמה שירזי הבקיעו את שני השערים המכריעים. זכור לי כיצד פנה אלי יו'ר בית"ר ירושלים, רוני בר און, וביקש באמצעות המיקרופון, מקהל האוהדים להימנע מהתפרצויות שמחה, מפני שמדובר היה בסמיכות ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל.
בין המאזינים הרבים לשידור ב"שירים ושערים" היה גם אבי, אריה לוניה דבורין ז"ל, שב-1954 היה מאמן בית"ר במשחק העליה ההיסטורית הראשונה שלה לליגה הבכירה (1:2 על הפועל רחובות). אני בטוח שעבורו אלה היו דקות של שמחה בלב, ואולי גם סגירת מעגל: בנו הוא זה שבישר לעם על זכייתה הראשונה בכתר הלאומי.
מה דעתך על הכתבה?