מאת: שרון ניסים צילום: Gettyimages
לפני כעשור החליטו בבלגיה שדי. די עם הבינוניות, די עם הכמעט, די עם להיות באירופה אבל לא ממש להיות שם (נשמע מוכר?). במקום זה, החליטו לשנות טקטיקה – להשקיע בהתנהלות המקצועית מול דור העתיד של הכדורגלנים, להשקיע במתקנים. להיות מקצוענים. עכשיו, בואו נעשה בדיקה קטנה. פלאשבק ליורו 2007 לנבחרות צעירות: בסגל הישראלי נכללים בין היתר עידן סרור, אמייה טגה, רמי דואני, ליאור ז'אן ועמית בן שושן. ואצל הבלגים? יאן ורטונגן (היום בטוטנהאם), מרואן פלאיני (יונייטד), תומאס ורמאלן (ארסנל), קווין מיראלאס (אברטון), אקסל וויטסל (זניט), ומרטן מרטנס (פאוק סלוניקי).
נבחרת בלגיה. ניצחה את ישראל והגיעה עד חצי הגמר ביורו עד 21 ב-2007 (צילומים: Gettimages)
למה אני מזכיר את המפגש ההוא? כי זו היתה יריית הפתיחה למהפיכה. רומולו לוקאקו הנהדר היה אז רק בן 14, אדן הזאר בן 16, וכריסטיאן בנטקה 16.5, אבל הם כבר היו תפוחי האדמה הלוהטים הבאים של היבשת. רק שאנחנו לא ידענו את זה. אז גם הבינו בבלגיה שעלו על השיטה הנכונה, שזה רק עניין של זמן עד שיהפכו לאימפריה בקנה מידה אירופי. הם בדרך לשם, ולא רק דור הזהב הנוכחי מעיד על כך. כבר היום ישנם 15 שחקני הרכב כמעט קבועים שמשחקים בפלייאוף האליפות בבלגיה, ה"זקן" מביניהם, טורגן הזאר (אח של אדן), חגג 21 לפני חודש, הצעיר הוא יוארי טיילימנס, ילד שעוד לא סגר 17 ולפני מספר שבועות ניצח את קלאב ברוז' במו רגליו עם שער ובישול.
***
לליאז' ולגנק האקדמיות הטובות ביותר במדינה. הן שוכנות באיזורי עוני המלאים במהגרים שקיבלו אזרחות בלגית ויודעים שהכדורגל הוא כרטיס היציאה מן הקשיים. החוק במדינה קובע שעד גיל 16 כל שחקן חופשי ויכול לעבור לאן שהוא רוצה ללא תמורה, אלא אם הוא כבר חתום על חוזה. מכיוון שמועדונים לא ממהרים לקחת סיכון ולהחתים שחקנים שנראים כמו פוטנציאלים טובים אבל עדיין לא בשלים, הכוכבים הצעירים מגיעים בעיקר לקבוצות הגדולות והעשירות.
עדן הזארד בלגיה וצ'לסי. גדל באקדמיה, דור ההווה (צילום: Gettimages)
בגיל 16 הם כבר משחקים בליגת מילואים עד גיל 21, אך מי שלא מרשים משוחרר די מהר (למעשה, קשה למצוא בסגלים שחקנים שחצו את ה-19). ההתנהלות השבועית של הליגות מרתקת. כל מועדון מביא בכל שבת את כל שכבות הגיל שלו להתמודדות מקבילה מול מועדון אחר. זה מאפשר למנהלים המקצועיים משני הצדדים "לא להתפזר", ולצפות בכל הילדים והנערים מקרוב ובאינטנסיביות. בנוסף, בסגל כל קבוצה בוגרת חייבים להיות רשומים 7 בלגים בכל משחק. זה מכריח את הקבוצות לייצר עוד ועוד כוכבים צעירים. לאחר מכן, הן "נאלצות" לתת להם דקות, ובלא מעט מהמקרים גם מרוויחות שחקנים מצויינים.
המשמעת היא ערך עליון. על שני נכשלים בבית הספר, שחקן עלול להיות מושעה לחודש. עגילים, צבע בשיער, תספורות מוזרות וקעקועים הם מחוץ לתחום עד גיל 18, ומספיק שמחנכת במוסד הלימודי תתלונן אצל מנהל האקדמיה כדי שהילד יראה את האימונים הבאים מהיציע. ומה לגבי התערבות הורים? ובכן, על זה לא תשמעו בבלגיה. ההורים רשאים לצפות באימון רק בתוך קפיטריה, שהיא מעין אקווריום מבודד. משם אין להם שום אפשרות להשפיע. וגם אם כן, שפה בוטה או התערבות הורה, והשחקן סיים את חלקו באקדמיה.
ת'ורגן הזארד, בלגיה הצעירה וזולטה וארחם. המערת לא מפסיקה לייצר כשרונות
קבוצות הנוער מקיימות שני אימונים ביום, 4 פעמים בשבוע. הנוהל הוא קבוע – אוטובוס של הקבוצה מביא את השחקנים לאקדמיה בבוקר, מחזיר אותם בסיום לבית הספר, ולאחר מכן חוזר על אותו המסלול ושב לאימון הערב באקדמיה. שם מחכים 10 מגרשי אימון לכל קבוצה, מתחמי לינה, אוכל, וכל מה שרק צריך כדי להצליח.
***
אז כדי שלא תגידו שלא אמרנו. סחייברס, גרקאנס, בונגונדה, טיילמנס, דה סארט ואנגלס – זו חבורת ילדים ששנת ה-20 לחייהם טרם החלה. אתם ודאי לא ממש מכירים אותם כעת, אבל גם את הזאר, לוקאקו וחבריהם לא הכרתם לפני 3 שנים. אחרי המונדיאל, יכול להיות שלא תשכחו אותם אף פעם.
מה דעתך על הכתבה?