מאת: מיכאל יוכין צילום: gettyimages
פרננדו טורס שיחק ב-3 קבוצות בקריירה. בשתיים מהן הוא הרגיש בבית, היה הכוכב הבלתי מעורער, נהנה מיחסים קרובים מאוד עם הקהל ועשה כותרות חיוביות על בסיס שבועי. הוא היה מאוהב בהן, והן החזירו לו באותו מטבע. החלוץ הספרדי צמח באתלטיקו מדריד, בשר מבשרה, אוהד שרוף לנצח. אבל הוא לא יכול לשכוח גם את התקופה המדהימה באנפילד. "אני חייב לליברפול המון, לאוהדים ולמנהלים. היא מהווה חלק עצום מחיי, ואי אפשר היה לחשוב על מקום טוב יותר להגיע אליו אחרי שעזבתי את אתלטיקו", אמר רק לפני שנה.
יש המון אירוניה בכך שדווקא טורס וצ'לסי עומדים כעת בין שתי האהבות הגדולות שלו לבין הגשמת החלומות הנדירים שלהן. הערב יתארחו הכחולים באיצטדיון ויסנטה קלדרון וינסו לחסום את דרכה של אתלטיקו לגמר הצ'מפיונס, שעשוי להיות הראשון שלה בעידן הנוכחי של המפעל, והראשון בגביע האלופות מזה 40 שנה בדיוק. כעבור 5 ימים, תגיע צ'לסי גם לאנפילד, שם תשאף לקטוע את רצף 11 הנצחונות הרצופים של הסנסציה האדומה שדוהרת לאליפות ראשונה מזה 24 שנים. אם ליברפול תצלח גם את המשוכה הזו, התואר יהיה שלה, אולם במידה ותמעד עלולה מנצ'סטר סיטי – ואולי גם צ'לסי עצמה – להקדים אותה. לאחר מכן, ביום רביעי הבא, תגיע אתלטיקו למשחק הגומלין בסטמפורד ברידג'.
***
מה יעבור בראשו של טורס במהלך השבוע הגורלי? סיכוייו לפתוח בהרכב לא גבוהים, אך הוא ישולב קרוב לוודאי באחד המשחקים לפחות. זו העונה העצובה ביותר של הספרדי מאז נרכש בינואר 2011 תמורת 50 מיליון ליש"ט בעסקה שהוכתרה באופן כמעט מיידי לאחת הכושלות בכל הזמנים. הוא לא הבריק גם לפני שז'וזה מוריניו חזר, אך מאז שהגיע, מתייחס אליו הפורטוגלי ללא סנטימנטים כלל. מספר המשחקים והדקות של טורס נמוך באופן משמעותי בהשוואה לשתי העונות הקודמות.
יחגוג גם מול האקסית? (gettyimages)
אנדרה וילאש בואש, רוברטו די מתיאו ורפא בניטס נתנו הרבה יותר כבוד לאיש שנרכש עוד בתקופתו של קרלו אנצ'לוטי, ולעיתים הוא אף החזיר להם וייצר רגעי אושר לעצמו – כמו בקאמפ נואו לפני שנתיים, כאשר הבקיע את שער השיוויון המפורסם נגד ברצלונה והבטיח את ההעפלה לגמר. כמו בימים הטובים באתלטיקו, הוא חזר אז להיות אימת ההגנה הקטאלונית. בהמשך טורס שולב גם בגמר ושיחק 36 דקות לפני שהכחולים גברו על באיירן מינכן בפנדלים והניפו את הגביע. וכמה הוא שמח להחזיק את הגביע הזה ביד.
***
הנה לכם תמצית סיפור הקריירה של טורס. הוא היה כוכב על בקבוצות לוזריות, ומעולם לא זכה בדבר כאשר לבש את מדי אתלטיקו וליברפול. עם צ'לסי הוא לקח לא רק את ליגת האלופות, אלא גם את הגביע האנגלי ב-2012 ואת הליגה האירופית בעונה שעברה – אבל חלקו בהישגים נמוך ביותר. דוגמא קלאסית של ראש לשועלים וזנב לאריות. הנתונים נחרצים ביותר: ב-5 השנים עם אתלטיקו בליגה הספרדית הבכירה, הבקיע טורס 75 שערים ב-174 משחקים. בליברפול השתפר המאזן ל-65 כיבושים ב-102 משחקי פרמייר-ליג. בצ'לסי הוא צנח ל-19 שערים מסכנים ב-107 משחקים, אשר ברבים מהם שותף כמחליף בלבד.
בליברפול הוא זכה בשום תואר. טורס (gettyimages)
בחודש שעבר חגג טורס את יום הולדתו ה-30, והוא מודע לכך ששיאו מאחוריו. הוא כבר לא ישוב להיות אחד הסקוררים הטובים בעולם, וגם לא יככב כחלוץ הרכב בנבחרת ספרד. אפילו הזימון לסגל לקראת המונדיאל הקרוב מוטל בספק גדול מאוד. עד עתה, הוא יכול היה להתנחם בעובדה כי המעבר ללונדון איפשר לו לזכות בתארים, והדבר לא היה מתאפשר בקבוצותיו הקודמות. אלא שהעונה מוכיחה אחרת.
גם המעבר לצ'לסי לא גרם לטורס לזכות באליפות. זהו התואר שהוא עדיין מחפש, ואולי לא ימצא לעולם. לעומת זאת, אתלטיקו וליברפול עשויות לסיים במקומות הראשונים בניגוד לכל התחזיות. מצד אחד, ההפתעות גורמות אושר לחלוץ הספרדי, כי הוא פשוט לא יכול להרגיש אחרת. מצד שני, עוצמת הפספוס מתחדדת. האם אפשר היה להישאר בליברפול ולזכות בתואר? האם זה היה בכלל מתאפשר עימו, או שאולי הוא היה חייב לעזוב כדי שהדבר יקרה?
***
אבל לא די בכך, כי טורס עוד יכול לקלקל לאלה שהוא כה אוהב. מה ירגיש אם יישלח הערב לדשא במחצית השניה ויכבוש את שער הניצחון? מה ירגיש אם יבשל ביום ראשון באנפילד את השער שימנע בסופו של דבר מליברפול אליפות? האם הוא בכלל רוצה להיות שם? והאם כדאי למוריניו להמר עליו? זו דרמה אנושית במיטבה. גם התסריטאי הטוב בהוליווד היה מתקשה להמציא סיפור כזה.
מה דעתך על הכתבה?