שני מתאגרפים גדולים, גורל שונה

מאת: דני דבורין      צילום: ויקיפדיה

המתאגרף היהודי ויקטור יאנג פרץ הי"ד היה בן 34 בלבד, כאשר נורה ונרצח בעת מצעד המוות, עם פינוי מחנה ההשמדה אושוויץ ב-1945. ויקטור נולד ב-18 באוקטובר 1911 בתוניס וכבר בגיל 14 החל להתאגרף בקבוצת מכבי המקומית. שלוש שנים אחר כך הגיע לפאריס, בירתה של צרפת, וב-1928 הפך למתאגרף מקצוען.

בתוך זמן קצר החלו אוהדי הענף לעקוב אחר התקדמותו המטאורית בזירה וב-1931 הוא זכה בתואר אלוף צרפת במשקל זבוב. באותה שנה גם הכריע בנוק אאוט יריב אמריקאי בשם פרנק גנארו, והוכתר כאלוף איחוד האגרוף הבינלאומי – תואר שנחשב כשווה ערך לזכייה באליפות העולם. עם שובו לתוניס כשבאמתחתו התואר, לא פחות ממאה אלף איש השתתפו במסע הניצחון שערך ברחובות. עם זאת, כעבור שנה אחת בלבד הפסיד את כיתרו לג'קי בראון האנגלי.

המתאגרף היהודי המשיך בקריירה ענפה, שבה רשם בסך הכל 133 קרבות. במאזנו 92 ניצחונות (28 או 27 מהם בנוק אאוט), 15 קרבות שהסתיימו בתיקו ו-26 הפסדים. רישומים אחרים מוסיפים לו קרב נוסף בו נוצח. ב-1942 החלו בצרפת מעצרים נרחבים של יהודים, ובין העצורים היה גם ויקטור, שנשלח למחנה דראנסי, שליד פריז. באוקטובר 1943 הוא נמנה על כאלף אסירים שנשלחו לאושוויץ.

באושוויץ נכפו עליו קרבות ראווה, בהם חזו שומרי המחנה הגרמנים. פרץ ניצח בכולם, כולל מול מתאגרף במשקל כבד ממנו בהרבה. עוד סופר על כך שבמשך 15 חודשים אולץ ויקטור להתאגרף שם פעמיים בכל שבוע, ואולי אף יותר. במארס 1945 פונה מחנה ההשמדה, ופרץ, כשלצידו עוד 30 אסירים שנותרו בחיים מהטרנספורט שבו הגיעו לאושוויץ, החלו במצעד המוות.

המתאגרף האגדי נורה במהלך המצעד על ידי אחד השומרים ונפח את נשמתו. מקורות אחרים טוענים שפרץ נרצח חודשיים מוקדם יותר, וגם כאן יש מחלוקת היסטורית שכנראה כבר לעולם לא תוכרע. במשך תקופה מסוימת נקרא על שמו איצטדיון כדורגל במולדתו תוניס, אך השם שונה ב-1967.

על פרץ נכתב שהיה מתאגרף מלא אנרגיות, שלא חדל מלהמטיר מהלומות על יריביו בזירה. הוא גבר על סדרה של מתאגרפים מעולים דוגמת פרנקי גנארו, ניקולאס פטיט, אמיל פלאנדר, ולנטין אנגלמן, ויטוריו טאמאגניני, קיד סוקס וקיד פרנסיס. ב-1986 נכלל שמו בהיכל התהילה של גדולי הספורטאים היהודים בעולם.

שלמה ארוך: המתאגרף שניצל בזכות כשרונו

שלמה ארוך נולד בשנת 1923 ביוון וכבר בהיותו בן 17 זכה באליפות ארצות הבלקן באיגרוף במשקל בינוני. כעבור שלוש שנים נשלחו 50 אלף מיהודי סלוניקי למחנה ההשמדה אושוויץ, בהם ארוך, שהיה למזלו בין אלה שלא הובלו לתאי הגזים.

קציני הצבא הנאצי גילו עד מהרה שמדובר במתאגרף נפלא, וחזו בקרבות הרבים שניהל וניצח בזירה שהוקמה במחנה ההשמדה. הזוכים באותם קרבות אגרוף היו אלה שנשארו עומדים על רגליהם. ניצחונות אלה מנעו מארוך חרפת רעב, שכן בתמורה לכל אחד מהם הוא קיבל כיכר לחם, אותה חלק עם חבריו האסירים. הצלחותיו גם העניקו לו את האפשרות להתקבל לעבודות מטבח, שבהם אכל כדי לשמור על חוסנו וכוחו להמשך קרבות האגרוף. כך הצליח לשרוד את החיים הבלתי אפשריים במחנה ההשמדה.

לאחר המלחמה פגש בברגן–בלזן את מרתה, ובני הזוג עלו לישראל ב-1945. ב-1989 הוצג הסרט "נצחון הרוח" המגולל את סיפורם של שלמה ורעייתו. ארוך נפטר באפריל 2009 והוא בן 86.