כשפלה פגש את בובי מור

התמונה הוסרה | מערכת ספורט1

המפגש בין ברזיל לאנגליה במונדיאל 1970 היה אחד הגדולים בכל הזמנים. הערב הזכרונות מלפני 43 שנים יצופו מחדש כאשר רונאלדיניו יפגוש את וויין רוני

(גודל טקסט)


מאת: מערכת ספורט2       צילום:Gettyimages

 

גמר המונדיאל בשלב הבתים…. הייתכן? ב-1970 רבים האמינו שזה בדיוק מה שהתרחש כאשר ברזיל פגשה את אנגליה ב-7 ביוני באיצטדיון חאליסקו בגואדלחארה. אמנם התוצאה הסופית היתה בסך הכל 0:1, ואוהד צעיר שמתבונן מהצד לא יעריך באופן מיידי את גודל האירוע. אולם מי שצפה בקרב – והדבר אפשרי בקלות בעידן הטכנולוגי שלנו – יודע שזה היה אחד המשחקים הגדולים בהיסטוריה.

 

אנגליה היתה אז אלופת העולם, ולמעשה הציגה נבחרת חזקה יותר מזו שהניפה את הגביע על אדמתה 4 שנים קודם לכן. השלד נותר כמו שהיה, עם השוער הטוב בעולם בדמותו של גורדון בנקס, מעוז ההגנה והקפטן בובי מור, בובי צ'רלטון המקריח שהצעיד את מנצ'סטר יונייטד לזכיה בגביע האלופות שנתיים קודם לכן, כוכבי ווסטהאם מרטין פיטרס וג'ף הרסט שהיו הלהיט של קיץ 1966 וצברו נסיון יקר עם הזמן. אליהם הצטרפו הבלם האלגנטי של אברטון, בריאן לאבון, שכמעט ולא קיבל כרטיסים צהובים לאורך הקריירה, וקפטן טוטנהאם, אלן מולרי.

 

פלה עם גורדון בנקס. (gettyimages)

 

מולם התייצבה הנבחרת שמועמדת עד היום לתואר הטובה ביותר בכל הזמנים. ברזיל, אלופת העולם ב-1958 וב-1962, היתה אמורה להחזיר לעצמה את הכתר אחרי הפיאסקו באנגליה. פלה בן ה-29 היה במלוא הדרו, ולצידו גאונים אדירים. ז'אירזיניו כיכב בחוד, טוסטאו היה בלתי ניתן לעצירה בקישור, קלודואלדו ניווט את המשחק כקשר נסוג עם טכניקה עילאית. ז'רסון אמנם היה פצוע, אבל ריבלינו עשה את העבודה שלו בסטייל עוצר נשימה במרכז המגרש.

 

הציפיות לפני המשחק פשוט לא יכלו להיות גבוהות יותר, למרות שהשפעתו על המשך הטורניר לא היתה דרמטית. אנגליה ניצחה במשחקה הראשון במכסיקו את רומניה 0:1 משער של הרסט, ברזיל פירקה את צ'כוסלובקיה 1:4, והעפלתן לרבע-הגמר משני המקומות הראשונים בבית לא הוטל בספק. אבל איכות היריבות הכתיבה את סדר היום, ואף אחד מ-67 אלף הצופים ביציעים לא נותר מאוכזב. זו היתה תצוגת כדורגל נדירה באמת.

 

זה התחיל עם מה שמכונה עד היום ההצלה הגדול אי פעם. ז'אירזיניו פרץ מימין והגביה לראשו של פלה אלפית שניה לפני שהכדור עזב את תחומי המגרש. מלך הכדורגל נגח בעוצמה לפינה התחתונה, וזה היה אמור להיות 0:1 לברזיל. איש לא דימיין שבנקס מסוגל להגיע לכדור, אבל הוא הגיע, והספיק להסיט אותו איכשהו מעל המשקוף. האיצטדון עצר את הנשימה.

 

הקצב המסחרר נמשך למרות החום הכבד. פרנסיס לי פיספס הזדמנות גדולה להעלות את אנגליה ליתרון, אבל השוער פליקס הדף את הנגיחה שלו. צ'רלטון שלח כדור שחלף ליד העמוד. אלופת העולם נתנה פייט לנבחרת הטובה בעולם. אם מישהו יכול היה לעצור את הסלסאו, עם המאמן הצעיר מאריו זגאלו על הקווים, הרי שזו היתה החבורה של אלף ראמזי. היא הוכיחה זאת מעבר לכל ספק. במחצית נותרה התוצאה על 0:0.

 

בובי צ'רלטון. נתן פייט לאלופת העולם. (gettyimages)

 

אחרי ההפסקה פתחה ברזיל במתקפה על השער של בנקס. שוער לסטר עצר את ריבלינו ואת פאולו סזאר הצעיר שפתח בהרכב במקומו של ז'רסון. ואז הגיע הקסם הגדול בצהוב-ירוק, מלאכת מחשבת של גאונים. טוסטאו פירק את כל ההגנה של אנגליה עם כדרור שהיה אופייני רק לו, ותוך כדי נפילה שלח מסירה אמנותית לפלה. כל ההגנה בלבן ציפתה לבעיטה, אבל פלה בחר דווקא במסירה לז'אירזיניו שהיה חופשי לחלוטין ברחבה. הסקורר המדופלם לא החמיץ ממצבים כאלה, ובדקה ה-59 נשבר הקרח.

 

ואז הגיע גם אחד התיקולים המפורסמים בתולדות גביע העולם. האנגלים הפקירו מעט את ההגנה בנסיון להשוות, וז'אירזיניו דהר באין מפריע לעבר השער. בובי מור עצר אותו ברחבה עם גלישה נקיה להפליא, והרגע הזה הצטרף לאוסף של אחד הבלמים הגדולים אי פעם. לבסוף, התכבדו האוהדים גם באחת ההחמצות הגדולות של הטורניר. ג'ף אסטל, חלוץ ווסט ברומיץ', שנכנס כמחליף במקומו של לי, קיבל את הכדור בעמדה קורצת אחרי טעות של המגן השמאלי אבראלדו, אבל שלח אותו ברשלנות החוצה.

 

זה היה נצחון מתוק מאוד לברזיל, שגברה בהמשך על כל יריבותיה בקלות רבה הרבה יותר בדרך להנפת הגביע. המסע האנגלי נקטע בדרמה גדולה ברבע-הגמר – אחרי שעלו ליתרון 0:2 מול מערב גרמניה, נקמה בהם המפסידה בגמר מלפני 4 שנים עם קאמבק פנטסטי ונצחון 2:3 בהארכה. מאז ממשיכים לחפש בממלכה תואר כלשהו. אנגליה היא תמיד המועמדת הגדולה לזכיה מטעם עצמה, וזה תמיד נגמר בדמעות. ברזיל, למשל, עצרה אותה ברבע-גמר מונדיאל-2002 בזכות הקפצה היסטורית של רונאלדיניו לפינה הרחוקה של דייויד סימן האומלל.

 

משחק ידידות אף פעם לא יספק מתח ודרמה כמו גביע העולם, אבל מפגשים בין ברזיל לאנגליה נדירים יחסית, והזכרונות מ-1970 הופכים אותם למיוחדים ונוסטלגיים. מור כבר מזמן לא איתנו, פלה חגג כבר את יום הולדתו ה-72, ובנקס בן 75, אבל זה לא משנה. הם תמיד ימשיכו להתרוץ על כר הדשא במכסיקו, ואנחנו נמשיך להתגעגע אליהם, בתקווה שהדור הנוכחי יוכל להגיע לרמתם.

עוד באותו נושא:

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי