רצה השם, והפסטיבל הלאומי על שם אלקטרה הסתיים השבוע מוקדם עבור מכבי ת"א. אני מעריך שעורכי העיתונים נושמים לרווחה, הם לא ממש יודעים מה לעשות עם המוצר הזה בימי פיינל פור. לא לכולם יש רז שכניק, ורובם לא מבינים באמת איפה מונחות הפרופורציות.
החגיגה סביב מכבי ת"א מוגזמת ומיותרת, וככל שעובר הזמן והרייטינג צונח, גם אלה שאינם אוהדי מכבי מבינים את זה. יש המון אוהדי מכבי ת"א, יותר מכל קבוצה אחרת בספורט הישראלי, אבל זה לא כולם, זה רחוק מזה. מעבר לכך, מי שלא אוהד מכבי, לא ממש לבש שק והתהלך יחף השבוע כשג'רמי פארגו נכנס עם הראש בקיר ושלח את מכבי בחזרה לסדרה של הטוב משלושה מול נס ציונה.
מתברר שלהגיד שאתה לא אוהד מכבי ת"א זה עדיין לא פוליטקלי קורקט. זה כמעט כמו להתנשא על מצביעי הליכוד: אתה הופך מיידית להיות עוכר ישראל, אוהד הפועל קומוניסט – גם אם אתה אוהד בית"ר – וכמובן סמולן. יש המון אוהדי מכבי – רובם – שעדיין בשוק מכך שיש כאלה שרוצים בהפסדם, בפרט כשהם משחקים באירופה נגד "האנטישמים". מתברר כי האסטרטגיה הכלכלית של קברניטי מכבי שהפכה אותה ל"קבוצה של המדינה" חצתה כמה קווים אדומים, בעיקר של נורמליזציה.
אין מקום בעולם שבו אוהדי קבוצה לא שמחים לאיד על הפסדה של קבוצה יריבה. רק בישראל זה נחשב לחילול הקודש, להעכרת ישראל, לבגידה. אם אתה לא אוהד מכבי, אדיש למשחקיה באירופה וקצת מחייך לאחר הפסדיה, אתה בוודאי שר שירי שואה וזורק בובות על שורה אובארוב.
"אם אתה לא אוהד מכבי ת"א, אתה הופך מיידית לעוכר ישראל" (עדי אבישי)
התחושה בישראל של "שונאי מכבי" זהה – להבדיל – לתחושת הנרדפות של מתנגדי משטר בארצות בעלות אופי של משטר טוטליטרי. וזה אמור להיות בדיוק הפוך. גם אוהדי מכבי יכולים לצחוק על כישלונן של יריבותיה לאירופה. הרי בדרך כלל מסען באירופה לא נמשך זמן רב. למדינה יש בדרך כלל קבוצה לאומית אחת, וקוראים לה נבחרת. רק שבישראל זה לא ממש נכון.
הזכייה של מכבי ת"א ביורוליג בעונה שעברה הייתה טעות דגימה. רוב הזמן מכבי היא לא קבוצה ששווה פיינל-פור, ורק המסורת פלוס הקהל שלה גורמים לכך שקבוצה שבאופן קבוע מדורגת במקום ה-8 עד ה-10 באירופה מבחינה תקציבית, מגיעה לפיינל-פור האירופי בכל שלוש שנים בממוצע. נדמה לי שהפסטיבל הלאומי מטשטש את העיסוק בכך.
ההצלחה של דיוויד בלאט לצלוח את העונה הראשונה שלו ב-NBA היא דוגמה לכך שלמכבי היה בעונה שעברה נכס חשוב מאוד והיעדרותו – לא שיורשיו הם מאמנים גרועים – באה לידי ביטוי בסדרה מול פנרבחצ'ה ומאמנה האגדי ז'ליקו אוברדוביץ'.
ההתקפה האחרונה של פנר ושל מכבי במשחק השלישי היא דוגמה טובה לכך שמכבי היא בעיקר קבוצה שמתעלה ולא מנציחה עליונות. הכישלון שלה מאז 2008 לזכות בכל האליפויות והגביעים בישראל, רק מסביר את ההצלחה היחסית שלה ביורוליג. היא הופכת לנורמלית.
פארגו. שלח את מכבי לסדרה מול נס ציונה (עדי אבישי)
הבעיה היא שנמכר כאן לוקש: מכבי ת"א נהנית מדי שנה ממכירת כרטיסים ומנויים בהיקף של כ-35 מיליון שקל, תאי צפייה ב-10 מיליון, הכנסות מספונסר ראשי בגובה שלושה מיליון והכנסות מערוץ 10 שעומדות על כשבעה מיליון שקל. כל זה מאפשר לבעליה להכניס יד לכיס הרבה פחות עמוק ממה שמכניסים שלושה אוהדים שלה בענף החבוט ממול – יעקב שחר, אלונה ברקת ואיזי שירצקי – וזה גם לא ישתנה, זה מקדש את המטרה: תקציב מאוזן.
כדי לשמור על תקציב מאוזן צריך למכור אשליה, וזה עובד. מכבי מתויגת כקבוצה לאומית (למרות שאין בה כמעט צברים), היא צולחת באופן תמידי את שלב הבתים ואת הטופ-16, ומפה השמיים הם רק הגבול. אם משהו ישתבש בדרך ותיכנס מעצמת ספורט אחרת לתמונה – נניח כניסה של הפועל ירושלים ליורוליג ומשחקים במקביל למכבי בימי חמישי, או הצלחה מתמדת בצ'מפיונס של מכבי ת"א בכדורגל – המונופול הכלכלי של מכבי יעמוד בפני מבחן אמיתי ראשון מזה 45 שנה.
מה דעתך על הכתבה?