ביום ראשון נדע הכול. בבוקר כבר נדע מה שווה יותר באגרוף העכשווי – ההגנה הטובה ביותר, או ההתקפה החזקה והפרועה.
כאשר נוסדה ההתמודדות בזירה ההיסטורית, בימי הדו-קרב הג'נטלמני הבריטי, המטרה הייתה לסיים את ההתמודדות ללא פגיעה. אבל בסוף השבוע הקרוב זה על כבוד ועל מי שווה יותר, פלויד מייוות'ר האמריקאי, או מאני פקיאו הפיליפיני.
- המספרים שמאחורי קרב המאה
- מוחמד עלי עונה למייוות'ר: "תזכור, אני הגדול מכולם!"
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ערוץ ספורט1
האמריקאי הוא שפיץ בהגנה, מעולם לא הפסיד בקרב. הוא ידאג באמצעות מעמדו לזירה גדולה שבה ירוץ כמו במסלול גולף (עשה את זה כבר עם מיידנה), יימנע מעימותים אמיתיים וידאג שייכנסו כמה סטירות לתוך האזור ששווה נקודות כדי לסיים את זה עם ניצחון.
אין כיום לפלויד "מאני" מייוות'ר את הכוח לנצח בנוק-אאוט, אבל בקרב טקטי הוא הגדול ביותר שהיה. זה לא יפה לעין, מותיר תחושה של חמיצות בפה, אבל מאוד יפה אצל דבורה מהבנק. עובדה.
פקיאו הוא מתאגרף אחר בנשמתו, לוחם מהשכונה. לכן הוא הפסיד חמש פעמים בקריירה, נתון שמעמעם את כמות הניצחונות בנוק-אאוט. אבל גם הוא למד את צבע הכסף. הוא לא יסתער מהשנייה הראשונה כמו מייק טייסון בגדולתו. כי טייסון היה בן 20 וקצת כשראה את מייקל ספינקס בדרך אל החגורה, וכאן יש לנו שני מתאגרפים בסוף העשור הרביעי לחייהם. הם כבר תעשיות, לא רק מתאגרפים. הם מעורבים בכל פן בהפקת הערב ומשאירים 300 מיליון דולר כשלל לחלק ביניהם. וזה סבבה, כי מי כאן חוטף מכות ומתכונן ארבעה חודשים מפרכים לערב הזה?
פרסומות לקרב בכל מקום אפשרי (gettyimages)
אבל בכל שלב בקרב אני אשאל את עצמי מתי הגומלין. האם כבר נקבעו קווי היסוד הכספיים שלו (המנצח בראשון חותך 60% מההכנסות המשותפות וכו')? כי שניהם באמת לא הגדולים ביותר, הם רק העשירים ביותר.
מייוות'ר יודע שבגיל 38 הוא לא מסוגל להיכנס לגליסון בניו יורק ולצאת מהזירה על הרגליים, אחרי קרב חימום של שישה סיבובים עם מתאגרף צעיר ורעב מהגטו. גם פקיאו מבין את מהות ההצגה. הוא האנדרדוג שבא לקחת מהמלך של הענף כיום את הכתר בביתו שלו, לעיני כל העולם.
ארבעת הסיבובים הראשונים אמורים להכתיב את ההמשך. אם פאקיו לא יגיע ל"מאני" במהלכם, ולו כדי להזכיר לו שיש ממה לפחד, נגמר לו הסרט. קאנלו אלבארס המקסיקני רדף אחרי האלוף ורק חבט באוויר. בלתי אפשרי כיום לנצח אותו בטקטיקה. רק בטירוף שיפחיד אותו – היכולת של היריב לספוג חבטה – כדי להגיע אליו ולגרום לו נזק. כבר יותר מדי שנים, לא הוכח מאלו חומרים בנוי הסנטר של מייוות'ר, כי לא הגיעו אליו מספיק יריבים מסוכנים. בעצם, נכון יותר לומר שהוא ידע כיצד לחמוק מהם.
בראשון לפנות בוקר זה לא יהיה קרב אגרוף – זה יהיה שואו טקטי של שני סמי-פנסיונרים. צריך לצפות בזה כמו בהצגה. מי שרוצה קרב, שילך לכפפות הזהב. גם השופטים מטעם מועצת האגרוף העולמית יודעים את תפקידם: אם אין חריגות מהתסריט המקורי, מייוות'ר מנצח בנקודות בהחלטת רוב של השופטים. מישהו כבר יצרח שזה מכור, וביום שני נדע את תאריך הגומלין, מתישהו בעוד שישה חודשים כנראה.
מה דעתך על הכתבה?