לכבוד "קרב המאה": עשרת הקרבות החשובים בהיסטוריה

מסע בזמן בענף האגרוף
מסע בזמן בענף האגרוף | צילום: Gettyimages

מסע היסטורי לרגל המפגש בין פקיאו ומייוות'ר (ספורט1 החל מ-04:00)

(גודל טקסט)

חובבי האגרוף קוראים לזה "קרב המאה", בארה"ב  ובפיליפינים מכנים זאת " הקרב הגדול בכל הזמנים" וגם בשאר העולם מתכוננים כולם לקרב יוצא דופן הלילה בין  פלויד מייוות'ר ומני פקיאו. זה לבטח יהיה הקרב העשיר בהיסטוריה, כשמיוות'ר ישלשל לכיסו לא פחות מ-180 מיליון דולר ופקיאו 120 מיליון, בלי קשר לתוצאות, אבל האם יהיה זה גם הקרב החשוב ביותר של של הענף המפואר? כנראה שרק ימים יגידו, אבל בינתיים זה הזמן להיזכר בעשרה קרבות אדירים שמקומם בספרי ההיסטוריה מובטח כבר שנים רבות.

 

 

מקום 10 – רוקי מרציאנו מול ג'רזי ג'ו וולקוט 1952

 

מרציאנו ייזכר לנצח כאלוף העולם הראשון (ונכון להיום גם היחידי) במשקל כבד שסיים את הקריירה שלו בלתי מנוצח, אבל האגדה שלו כמעט ולא התרחשה. הקרב הראשון של רוקי על התואר העולמי היה מול האלוף המכהן, ג'רזי ג'ו וולקוט ששלט לחלוטין בקרב ב-12 הסיבובים הראשונים שלו. מכת וו שמאלית של וולקוט אף הפילה את מרציאנו לקרשים כבר בסיבוב הראשון, מה שלא קרה  מעולם ב-43 הקרבות הקודמים של "הסלע מברוקטון". אבל בסיבוב ה-13, כשהוא בדרך להפסד ודאי, הצליח מרציאנו להנחית מכה קטלנית על יריבו, ובמקרה של המתאגרף האדיר הזה – מכה אחת הספיקה. הנוק אאוט המרשים הקנה למרציאנו את תואר אלוף העולם אותו לא שמט עד פרישתו, ולמעשה מעולם לא היה כל כך קרוב להפסד כמו באותו קרב גורלי מול וולקוט.

 

מרציאנו (ימין) מדגים לאד סאליבן את יכולותיו (Gettyimages)

 

מקום 9 – לארי הולמס מול גארי קוני, 1982

 

במשך 22 השנים שקדמו לקרב הזה החזיקו בתואר אלוף העולם במשקל כבד אך ורק מתאגרפים שחומי עור. גארי קוני נחשב ל"תקווה הלבנה הגדולה" של אמריקנים רבים לקראת הקרב בו למוטיב הגזעי (או ליתר דיוק הגזעני) היה משקל עצום. קוני הופיע על שערי כל המגזינים החשובים, התרועע עם סטאלון ועוד שלל סלבריטאים ויש הטוענים שאף קבל שיחה מהבית הלבן דקות לפני הגונג, אבל כל זה לא עזר לו מול האלוף לארי הולמס. בסיבוב ה-13 זרק מאמנו של קוני את המגבת הלבנה לזירה והביא לכניעת חניכו שהוכה קשות. צלפי המשטרה הרבים שהוצבו על הגגות מסביב לזירה מחשש שקבוצות גזעניות שונות ינסו לפגוע בצמד המתאגרפים נשארו למרבה המזל חסרי תעסוקה.

 

לארי הולמס בימיו הגדולים (Gettyimages)

 

קוני והולמס, שנים אחרי אותו קרב (Gettyimages)

 

מקום 8 – מייק טייסון מול מייקל ספינקס, 1988

 

"פעם אחת ולתמיד" כונה הקרב, בתקווה לגלות סוף סוף מיהו גדול המתאגרפים ביקום. טייסון וספינקס הגיעו לזירה כשני אלופים בלתי מנוצחים, כל שיאי הכסף נופצו וכל שיאי הצפייה נשברו. אז מדוע מדורג הקרב הגדול רק במקום השמיני? משום שכבר אחרי 91 שניות הוא הסתיים. זה פרק הזמן שלקח לטייסון להכניע את יריבו בנוק אאוט  אדיר ולהפוך לאלוף ענק ובלתי מעורער. טייסון היה אז בשיאו ונחשב לאחד מהגדולים בהיסטוריה לפני שנות ההתדרדרות המנטלית שלו. ספינקס האומלל מעולם לא שב אל הזירה לאחר אותן מכות שחטף מ"איירון מייק".

 

טייסון. באותם ימים היה לדון קינג אלוף אמיתי בידיים (Gettyimages)

 

מקום 7- ג'ייק למוטה מול שוגר ריי רובינסון, 1943

 

רבים טוענים ששוגר ריי רובינסון הוא גדול המתאגרפים בהיסטוריה "פאונד פר פאונד", כלומר מבלי להתייחס להבדלים בין המשקלים. הקרב מול למוטה היה ה-130 בקריירה הארוכה שלו (בחובבים ובמקצוענים) במשקלים הבינוניים ועד אז מעולם לא נוצח, כולל בקרב קודם מול אותו מתחרה. אבל 19 אלף הצופים באצטדיון אולימפיה בדטרויט חזו באחת מההפתעות הגדולות בתולדות האגרוף, כשלמוטה זכה בניצחון בהחלטת שופטים לאחר 10 סיבובים מותחים. כבר לאחר שלושה שבועות נערך קרב חוזר בו ניצח רובינסון, שלא שב להפסיד גם בשמונה השנים הבאות. למוטה נכנס להיסטוריה כראשון לנצח את אחד מהגדולים ביותר, וכמובן גם כמי שהסרט הנפלא "השור הזועם" בכיכובו של רוברט דה נירו התבסס על סיפור חייו.

 

למוטה (שני מימין) יחד עם סקורסזה ודה נירו (Gettyimages)

 

מקום 6 – שוגר ריי לאונרד מול מרווין האגלר, 1987

 

זה היה הקרב שאיש כבר לא האמין שיתרחש. מרווין האגלר היה אלוף העולם במשקל בינוני שלא נוצח כבר למעלה מעשור, ואילו לאונרד היה האלוף לשעבר במשקלים קל וחצי בינוני, שניהם אגדות אדירות שרבים תהו מה יקרה אם יפגשו יום אחד בזירה. אבל פציעה בעינו של לאונרד מנעה ממנו להתאגרף כבר למעלה משלוש שנים ומנעה מעולם האגרוף את התשובה לשאלה המסקרנת, עד שזה סוף סוף קרה. ואיזה קרב זה היה, צמוד עד לגונג של הסיבוב ה-12 והאחרון בסיומו נדרשה הכרעת שופטים בנקודות. השופט הראשון הכריז- 113-115 להאגלר. השני- 113-115 לשוגר ריי! ואז הכריע השופט השלישי והאחרון, 110-118 לטובת האלוף החדש והמפתיע, שוגר ריי לאונרד. האגלר כמו רבים מן הצופים התקשה לקבל את ההחלטה השנויה במחלוקת, אבל אין חולק על האיכות המדהימה של הקרב עצמו.

 

שוגר ריי (שמאל). איזה קרב גדול (Gettyimages)

 

האגלר (שמאל). לא האמין שהפסיד (Gettyimages)

 

מקום חמישי – ג'ק דמפסי מול ג'ורג' קרפנטייה,  1921

 

"קרב המאה" המקורי. אלוף העולם הברוטאלי דמפסי, האיש הרע של עולם האגרוף מול הטוען לכתר, הצרפתי קרפנטייה שהיה גיבור מהולל של מלחמת העולם הראשונה. הקרב עורר עצום ויותר מ-90 אלף צופים הצטופפו ביציעי האצטדיון שהוקם במיוחד עבורו בניו גרזי, כשיותר מ-40 אלף נשארים מחוצה לו. קרפנטייה שלט בשלבים הראשונים של הקרב אבל אז החל דמפסי להיכנס ל"זון" שלו ולהכות את יריבו ללא רחם. הצרפתי סיים את הקרב עם אגודל שבור, פנים מדממות והפסד בסיבוב הרביעי. הייתה זו הפעם הראשונה בהיסטוריה שההכנסות מקרב אגרוף חצו את רף המיליון דולר.

 

דמפסי מול קרפנטייה. "קרב המאה" המקורי (ויקיפדיה)

 

מקום רביעי – מוחמד עלי מול ג'ורג' פורמן, 1974.

 

ה"RUMBLE IN THE JUNGLE" היה הרבה יותר מקרב אגרוף. הוא היה הצהרה פוליטית, פסטיבל תרבות וחגיגת גאווה של אמריקה השחורה. מוחמד עלי הגיע לקרב כ"סוס מת", מתאגרף מזדקן שכבר הושעה מסיבות פוליטיות, חזר לזירה ונוצח פעמיים ונראה חסר סיכוי מול האלוף הצעיר והאדיר, ג'ורג פורמן שחיסל עד אז כל מי שניצב בדרכו. אבל באותו ערב קסום בקינשאסה בירת זאיר, כשביציע צופים הרודן ססה-סקו ואומנים אפרו-אמריקאים בולטים, החיה הגדול מכולם את האגדה שלו והדהים את העולם. בעזרת מלחמה פסיכולוגית וכושר גופני עדיף הצליח עלי להתיש את פורמן ולבסוף להכניעו בנוק אאוט בסיבוב בשמיני, ובגיל 32 החזיר לעצמו את תואר אלוף העולם (ולא בפעם האחרונה).

 

פוסטר קידום הקרב ב-1974 (ויקיפדיה)

 

מקום שלישי – איבנדר הוליפילד מול מייק טייסון, 1997

 

דם, יזע ודמעות היו בכל הקרבות הקודמים ברשימה, אבל כאן לראשונה אנו נתקלים גם בקניבליזם. זה היה אמור להיזכר כאחד הקרבות האדירים בהיסטוריה, אבל ייזכר במקום זאת לעד כ"קרב הנשיכה". עד היום קשה להאמין כיצד במהלך הסיבוב השלישי נשך טייסון פעמיים את אוזניו של הוליפילד, כשבאחת הנשיכות הוא אף תלש חלק מהתנוך של יריבו וירק אותו החוצה. הקרב הופסק (למרבה הזוועה רק לאחר הנשיכה השנייה) והאליפות נשארה של הוליפליד, אבל הסיפור הגדול היה כמובן מייק טייסון, מי שיכול היה להפוך אולי לגדול המתאגרפים אי פעם אבל אופיו הנוראי ויצר ההרס העצמי הפכו אותו לאחד מהנבלים הגדולים בתולדות הספורט.

 

טייסון נגד הוליפילד. כגודל הציפייה… (ויקיפדיה)

 

מקום שני – ג'ו לואיס מול מקס שמלינג, 1938

לאחר שהפך לראשון שניצח את "המפציץ החום" ב-1936 הפך הגרמני מקס שמלינג לחביבם של היטלר וחבריו להנהגה הנאצית, וממש שלא באשמתו גם לסמל של העליונות הארית כביכול על הגזעים הנחותים. הקרב השני בין השניים שנערך כעבור שנתיים בניו יורק לעיני 75 אלף צופים הפך למעין קדימון למלחת העולם השניה, ובקרב כמו במלחמה ניצחהUSA  . שתי דקות בלבד נדרשו לג'ו לואיס להכניע את יריבו בנוק אאוט ולהפוך לגיבור לאומי בארצו. שמלינג סיפר שחש הקלה לאחר ההפסד, מאחר וחדל לשמש כ"סוס השעשועים הארי" של ההנהגה הנאצית. לאחר המלחמה אגב דאג שמלינג במשך שנים רבות ללואיס שהדרדר לאחר פרישתו ושלח לו כספים מדי פעם.

 

שמלינג ולואיס ב-1971. נותרו חברים (ויקיפדיה)

 

מקום ראשון – מוחמד עלי מול ג'ו פרייזר, 1975

 

ה""THRILLA IN MANILA היה שיאה של טרילוגיית הקרבות הגדולה מכולם בין שני היריבים ששנאו אחד את השני שנאה יוקדת. השניים ניצחו קרב אחד כל אחד ואז הגיע תורו של הקרב השלישי, הקרב הגדול בהיסטוריה. במשך 14 סיבובים עקובים מדם הכו עלי ופרייזר איש את רעהו בברוטאליות מדהימה. "מעולם לא הרגשתי כל כך קרוב למוות" סיפר עלי לאחר הקרב, ולמזלו היה זה מאמנו של פרייזר שזרק את המגבת ונכנע בשם חניכו שדווקא רצה להמשיך ולהיאבק למרות שמצבו היה קרוב לקטסטרופלי. כשנשאל פרייזר מה הרגיש כשצפה בעלי מצית את האבוקה האולימפית, יותר מ-20 שנה לאחר אותו קרב גדול, השיב בכנות אופיינית- "הייתי רוצה לדחוף אותו פנימה לאש".

 

עלי והאש האולימפית ב-96. מזל שפרייזר לא היה לידו (Gettyimages)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי