מאת: רון עמיקם צילום: האתר הרשמי של מכבי חיפה
העונה הזו עומדת להיות העונה הרביעית ברציפות שמכבי חיפה תסיים ללא תואר משמעותי. דבר כזה לא קרה לה מאז 1983, כי מ-1984 היא זכתה פה ב-12 אליפויות וארבעה גביעים. זו גם העונה הראשונה שיניב קטן לא נמצא בהרכב מכבי חיפה מאז קיבל מדושאן אוהרין את המפתחות להיות כוכב כדורגל ישראלי.
זה קרה במשחק הגומלין בסיבוב הראשון של גביע אירופה למחזיקות גביע. מכבי חיפה נגד פריז סן ז'רמן. כי כל מה שאופייני לכדורגל הישראלי קרה במשחק: שער באשמת ניר דוידוביץ', שער שוויון של ג'יי ג'יי אוקוצ'ה 4 דקות לסיום, ועדיין מכבי חיפה ניצחה 2-3 ועלתה לשמינית גמר המפעל, על חשבון המועדון הצרפתי המפואר שתיכף מארח את ליאו מסי וחבורתו ברבע גמר הצ'מפיונס. את שער היתרון 1-2, קשה לשכוח, בעיקר כי המהלך התחיל אצל יוסי בניון, נגמר אצל האווירון הכל יכול, אלון מזרחי, ובאמצע עבר אצל יניב קטן, שקיבל את הכדור, עשה את הצעד הראשון, המסחרר והדורסני שכל כך אפיין אותו בקריירה, ובנגיעה השנייה שיחרר פס מדויק לאווירון שהרים את הרשת.
יניב קטן היה אז בן 17 וחצי. באמת.
קטן הסתובב פה הרבה, אבל לא חשת שהוא מוערך מספיק מדרום לצומת עתלית. בנבחרת הוא נגע בקושי, הרבה פחות מכפי שהגיע לו. הוא פספס, ואנחנו פספסנו, ולמרות זאת הוא הביא לבדו למכבי חיפה אליפות ב-2009, במשחק שיא של וינסנט אניימה, אז שוער הפועל ת"א; הוא כבש שני שערים בשני משחקים שונים, בליגת האלופות, נגד מנצ'סטר יונייטד, אחד מרהיב ביופיו. הוא ידע לעשות הכל, למרות פציעות לא פשוטות, לכבוש וגם לבשל, להיות לב של קבוצה, וגם סמלה. במובנים האלה הוא היה ליציע ג' כמו אורי מלמיליאן ליציע העץ בימק"א.
היו שחקנים בחיפה שלקחו ממנו יותר תארים. אריק בנאדו, אלון חרזי, ניר דוידוביץ'. לאף אחד מהם לא מחכה באופן קבוע שיר בדקה ה-20 מדי משחק. שירים כאלה מחכים רק למי שנכנס חזק ללב.
מה דעתך על הכתבה?