שנה אחרי שברזיל התמוטטה במונדיאל עם הפסד משפיל 7:1 לגרמניה בחצי גמר הגביע העולמי אותו אירחה, היא ניצבת לפני משחק מכריע לעתיד של אומה שלמה: היום, נגד ונצואלה, ובלי הכוכב הגדול שלה ניימאר, שלא יחזור לשחק בטורניר.
ההרגשה היא שברזיל היא ניימאר ולהיפך. התלות שלה בכוכב מברצלונה גדולה יותר אפילו מזו של ארגנטינה בליאו מסי. אחרי הכישלון הצורב במונדיאל השיג דונגה 11 ניצחונות בעיקר תודות לניימאר, אבל הנוכחות של כוכב ברצלונה לא עזרה לנבחרת שהפסידה במשחק השני לקולומביה 1:0. בדיעבד, אולי היה עדיף שלא היה עולה לשחק אחרי שהורחק בסיום קטטה המונית.
ביום שישי באה רעידת האדמה. ניימאר הורחק לארבעה משחקים והועף מהטורניר, אחרי שההשעיה מהמשחק הרביעי נוספה לו בגלל שקילל את השופט הצ'יליאני. קיים סיכוי קטן שהערעור של ברזיל יחזור את הכוכב לגמר (אם ברזיל בכלל תגיע אליו), אחרת הוא יצטרך לחכות לקופה אמריקה המיוחד בשנה הבאה בארה"ב כדי לנקום בכולם.
הרחקתו גרמה כמובן לפסטיבל של אושר בארגנטינה, שם חגגו את הופעת המאה של מסי במשחק שהתקיים הלילה נגד ג'מייקה. ולמרות ציון הדרך של הכוכב שלהם, בעיתון הספורט המוביל 'אולה' נמרחה תמונה של ניימאר על השער ומסי נדחק לפינה.
למען האמת, ההרחקה של ניימאר נראית קצת מוגזמת. בסך הכל כרטיס אדום על כמה עצבים מיותרים, בזמן שארתורו וידאל מצ'ילה, שכמעט הרג את אשתו ואת עצמו עם הפרארי שלהם אחרי ששתה והימר בקזינו, לא הורחק לדקה. למה? בגלל שזה קרה מחוץ למגרש?
איך ברזיל תסתדר בלי ניימאר? אין בנבחרת כוכב שיכול לקחת את הסלסאו על הכתפיים, ופיליפה קוטיניו שיעלה היום במקומו למשחק נגד ונצואלה לא יכול להגיע לרמות האלה. ומשום שאף ברזילאי לא יודע איך זה ייגמר, אולי דווקא הצלחה מפתיעה תגרום להתפתחות חיובית.
קוטיניו במהלך ההכנה לקופה. לא באותה רמה (Gettyimages)
קולומביה ידעה איך להוציא את הילד מהמירוץ, כי ניימאר מרגיש בדרום אמריקה כמו ג'ון טרבולטה בגריז. הוא לא היה מעז להתנהג ככה במדי ברצלונה. הברזילאים חייבים להודות שמעולם לא הייתה להם נבחרת שתלויה בשחקן אחד. אפילו כשפלה היה מלך העולם, עדיין היו סביבו שחקנים מוכשרים.
התלות של ברזיל בניימאר מזכירה את זו של ארגנטינה בדייגו מראדונה במונדיאל 1986. בברזיל מזכירים את מונדיאל 1994, כשרומאריו הציל את הסלסאו מהדחה מהמוקדמות במראקנה, אחרי שכבש צמד בניצחון 0-2 על אורגוואי במשחק האחרון. אגב, ברזיל זכתה אז בגביע העולמי בארה"ב. רומאריו הבקיע חמישה שערים, אבל היה גם את בבטו, השוער החתול טאפרל, ואת דונגה.
מותו של זיטו השבוע, אותו שחקן שזכה במונדיאלים של 1958 וב-1962, הזכיר לכולם בברזיל כמה טוב היה פעם. הוא זכה בטורנירים יחד עם כוכבים כמו מאריו זאגלו, דידי, גרינצ'ה, ו-וואה. ברזיל של 1970 כללה את פלה, טוסטאו, ז'רסון וריבלינו, וב-2002 אלה היו רונאלדו וריבאלדו שסחבו את הנבחרת על הגב.
כיום ברזיל משותקת כשניימאר קם על צד שמאל. זו לא שאלה של מאמן, זו שאלה של מה קורה בחופי הקופאקבנה. לא מעט פרשנים אומרים שהנהירה של ברזילאים לאירופה הרסה את הייחוד של הסלסאו. בהמשך הטורניר נוכל לראות אם הם גם צודקים.
מה דעתך על הכתבה?