במשך רוב הזמן אנחנו שואלים את עצמנו "בשביל מה זה טוב?", אבל אז מגיע הרגע הזה, היחיד והמיוחד, שגורם לך להבין, זה שווה את המאמץ.
לנהל מועדון אתלטיקה או התעמלות, זה לא כמו לנהל מועדון כדורגל או כדורסל, שם הזהות עם המועדון היא מוחלטת, יש מכבי ת"א, הפועל ת"א ובית"ר ירושלים. באתלטיקה יש את חנה קנייזבה מיננקו, דונלד סנפורד ודימה קרויטר. כמה מכם בכלל יודעים ששלושתם ממכבי ת"א? ושגם נטע ריבקין ואלכס שטילוב צהובים? תרשו לי לנחש שכמעט אף אחד.
- קנייזבה-מיננקו: "תודה לכולם על התמיכה, זה נותן לי כוח"
- מדליית כסף לקנייזבה-מיננקו באליפות העולם
- הצטרפו לעמוד הפייסבוק של ספורט1
גם עכשיו, כשחנה קנייזבה מיננקו מככבת בכל הכותרות של מהדורות החדשות, בכותרות הראשיות של האתרים הגדולים ובכל מקום בעצם אחרי עוד הישג מופלא, כמעט אף אחד לא מזכיר את המועדון. זה שדואג לספורטאים במשך כל השנה, גם כשקשה, גם כשלא הולך, כי כשמצליחים זאת כבר באמת לא חכמה.
קנייזבה-מיננקו. ומה עם דגל האגודה? (gettyimages)
אז למה זה טוב באמת? מה יוצא למכבי ת"א מכל זה? זה טוב כי מאחורי המכונה הזאת עומדים אנשים שאוהבים ספורט ואינם יכולים לחיות בלעדיו. אנשים ששואבים את ההנאה והסיפוק מהתוצאות הטובות ובעיקר מהכרת התודה של הספורטאים עצמם. וכמילות השיר מהיציע "ואם אתה לא חלק מזה, אתה לעולם לא תבין".
יכול להיות שחנה ודונלד לא צריכים עכשיו את מכבי ת"א, הם כבר ילדים גדולים. עכשיו הם כבר יכולים להשיג ספונסרים, הוועד האולימפי נכנס לתמונה, להם כבר לא צריך לדאוג. אבל מה עם דור העתיד? מי מממן את הספורטאים האלה, שנמצאים בין לבין, רגע לפני הפריצה הגדולה? כאן נכנס המועדון לתמונה, הוא תומך באתלטים ובמאמנים ודואג להם למעטפת הנדרשת כדי להגיע להישגים בעתיד. אנחנו כבר יודעים שלהכרה תקשורתית לא נזכה, אבל את הסיפוק אנחנו שואבים מעוד מדליה, מעוד הצלחה, מההבנה שכנראה בכל זאת עושים פה משהו נכון.
קנייזבה-מיננקו. לא בתמונה: המאמן אלכס מרמן (gettyimages)
לגבי חנה, באמת שאין כבר מה להגיד. מדובר במקצוענית ברמה העולמית, אחת כזאת שיודעת מה היא רוצה ותעשה הכל כדי להגיע לשם. ברגעים כאלה חשוב גם לציין את המאמן, זה שהולך איתה יד ביד לאורך כל הדרך, שלא עוזב אותה (ואותנו) לשניה, אלכס מרמן.
כמי שעובד עם אלכס כבר הרבה שנים, תהיו בטוחים שקל זה לא, לא לנו ולא לחנה. אלכס לעולם לא יוותר על שום פרט שהוא חושב שחיוני להצלחה, לא לנו כמועדון ולא לחנה כאתלטית. לפעמים אפשר להתרגז עליו, להגיד שהוא נודניק, אבל עם תוצאות אי אפשר להתווכח. אלכס הוא מקצוען, ורק ככה אפשר להגיע להישגים, אין קיצורי דרך.
אז מברוק לחנה ואלכס, בהצלחה לדימה במוקדמות הקפיצה לגובה ביום שישי וצהוב עולה!
הכותב הוא יו"ר מועדון לענפי ספורט מכבי ת"א
מה דעתך על הכתבה?