ההזדמנות האחרונה של זלאטן

זלאטן מול גראבסן. הזדמנות אחרונה בהחלט
זלאטן מול גראבסן. הזדמנות אחרונה בהחלט | צילום: Gettyimages

הגרסה הסקנדינבית לעימות מול הפלסטינים. לוינטל לקראת שבדיה-דנמרק בקרב על היורו

(גודל טקסט)

כשרוכב האופנועים האיטלקי האגדי ולנטינו רוסי הפסיד ביום ראשון האחרון את אליפות העולם ליריבו הספרדי חורחה לורנצו, שנעזר ברוכב ספרדי אחר (מארק מארקס), רוסי אמר בעצבים אחרי המירוץ: "הייתי משוכנע לאורך כל הדרך ששניהם תכננו לקשור נגדי קשר, כפי שקרה בכדורגל". כשרוסי דיבר על קונספירציה, הוא התכוון ליורו 2004, או מה שמכונה באיטליה "הטיית המשחק הנורדית": אז כזכור אחרי שדנמרק הוציאה 0:0 מול איטליה ושבדיה נפרדה מהאזורי ב-1:1, נפגשו דנמרק ושבדיה במחזור האחרון כשהן יודעות ש-2:2 מעלה את שתיהן לנוקאאוט ומעיף את האיטלקים. זו בדיוק היתה התוצאה בדרבי הסקנדינבי, והאיטלקים התפוצצו וטענו שהעסק היה מכור – בין שכנים/חברים הכי טובים. וכמעט כולם הזדהו עם האיטלקים וחשו שיש צדק בטענתם.

 

כי ככה זה: בעיניים זרות, שבדיה ודנמרק נתפסות כמדינות דומות, כמעט זהות, כחברות הכי טובות, ולמי שלא ביקר בהן בכלל לא ברור מה ההבדל ביניהן. סקנדינבים תמירים, הרבה בלונדינים, חזקים, נחושים ופיזיים עם אופי חזק שמשוחחים בשפות עם הגיה מוזרה שנשמעות דומה מאוד, וכמובן איכות חיים מצוינת עם ושירותי רווחה.

 

 

בעיניים זרות, גם ישראל והפלסטינים נתפסים כדומים מאוד בדיוק באותו האופן, כך גם הגרמנים וההולנדים וגם הסרבים והקרואטים. ואתם יודעים היטב – יש הרבה יותר איבה מאשר סימפטיה בין כל העמים השכנים האלה: סכסוכים היסטוריים עקובים מדם, מתיחות תרבותית ופוליטית, שפות  שונות, ויש גם הרבה הקנטות, בדיחות והומור שחור של כל צד נגד השכן/יריב שלו.

 


אוהד דני חוגג על הגב של שבדיה. למרות הכל יש שנאה (Gettyimages)

 

אותו הדבר שבדיה ודנמרק, שתי הממלכות שבין המאה ה-16 למאה ה-19 נלחמו ביניהן בלא פחות מ-27 מלחמות! שני עמים שלמרות דמיון במסורות (כפי שיש קווי דמיון וממשק בהיסטוריה הדתית והגזעית בין יהודים לערבים), יש ביניהם שוני אתני, פערים היסטוריים ועד עצם היום הזה הם מנהלים תחרות על הגמוניה תרבותית, שבאה לידי ביטוי גם בזירה הספורטיבית.

 

הנה למשל, בניגוד לתדמית של "החברות הטובות" ביורו 2004, שבדיה ודנמרק נפגשו לאחר מכן במוקדמות מונדיאל 2008. הדנים חזרו מפיגור 3:0 ל-3:3, ובדקה האחרונה כריסטיאן פאולסן הקשוח היכה את החלוץ השבדי מרקוס רוזנברג ברחבה. השופט הגרמני הרברט פאנדל הורה על פנדל לשבדיה, ובתגובה אוהד דני פרץ למגרש וניסה להכותו. המשחק פוצץ ושבדיה זכתה בניצחון טכני.  

 

הדנים מתגאים בנבחרת הנפלאה שלהם משנות ה-80, בזכיה ההיסטורית והבלתי הגיונית ביורו 1992 שהושגה דווקא על אדמת שבדיה. לדנים היו ענקי כדורגל דוגמת אלן סימונסן, האחים לאודרופ, פרבן אלקיאר, פטר שמייכל וסורן לארבי. השבדים מצידם מתגאים בהישגים טובים יותר במונדיאלים (מקום שני ב-1958 ומקום שלישי ב-1950 ו-1994) ובענקי הכדורגל שלהם: שלישיית "גרנולי" המופלאה שכיכב במילאן בשנות ה-50 (נילס לידהולם, גונאר גרן וגונאר נורדאל), קורט האמרין, תומאס ברולין, מרטין דאלין, הנריק לארסון, תומאס ראבלי וכמובן זלאטן איברהימוביץ'.

 


הנריק לארסון. גאווה שבדית (Gettyimages)

 

פערי רמות: לא מבינים את השכנים

 

הנה חלק מהפערים הניכרים בין שבדיה לדנמרק: ראשית השפות – דנית ושבדית שונות מאוד, ושני העמים לא מבינים את שפת השכנים ונאלצים לתקשר ביניהם באנגלית (אגב, השבדים דוברי אנגלית הרבה יותר טובים). המחירים בדנמרק הרבה יותר יקרים (וגם המשכורות, למרות שהתל"ג בשבדיה גבוה יותר באופן ניכר), הדנים אנשים הרבה יותר חברותיים, בדנמרק יש תרבות של רכיבה על אופניים ושותים יותר בירות. הדנים רואים את השבדים כאנשים סגורים, מופנמים, פוליטיקלי קורקט ומשעממים, ואילו השבדים מתנשאים על הדנים, רואים כפרימיטיביים ולא מבינים את הקלילות שלהם. הגיל המינימלי לשתיית אלכוהול – בדנמרק 18 שנה, בשבדיה 20. בפרלמנט השבדי יותר מפי שניים נבחרי ציבור (388 לעומת 179), ומנגד יש הרבה יותר נשים בפוליטיקה הדנית מאשר בזו השבדית.

 

ואם מחפשים את ההבדל הגדול ביותר בין שבדיה לדנמרק, צריך להסתכל על היחס לסוגיה הבוערת ביותר באירופה – משבר הפליטים/מהגרים. בשבדיה ממשלת שמאל סוציאליסטית בעוד בדנמרק ממשלת ימין שמרני. המדיניות של שתיהן היא הכי קוטבית ומנוגדת: בעוד שבדיה מובילה את אירופה ביחס סובלני והומני כלפי המהגרים ומאשרת הרבה יותר בקשות מקלט ביחס לגודל אוכלוסייתה מכל מדינה אירופית, דנמרק כמעט ולא מאשרת בקשות מקלט. היא מחייבת כל פליט לעבור הליך מייגע וארוך מאוד (שיכול להימשך יותר מעשור) לקבלת מקלט. זאת ועוד: ממשלת דנמרק מימנה בחודשים האחרונים במיליוני אירו מודעות בערבית שפורסמו בעיתונים סורים ומזהירים אנשים שבכוונתם להגר לשטחה, שעדיף להם להימנע מכך כי הם יסבלו ולא ייקלטו.

 

אם תשאלו שבדים ודנים מה הדבר שמאחד אותם, הם יאמרו לכם: "השנאה (או ההתנשאות) כלפי הנורבגים". מרבית הבדיחות בשבדיה לועגות לדנים, עליהם השבדים מסתכלים בבוז ובזלזול. יש להם שירים פופולאריים רבים שההמון נוהג להחליף את המילים המקוריות במילים שמלגלגות על הדנים ובזות להם. גם הדנים כמובן לא חוסכים בבדיחות וקטילות כלפי שכניהם.

 


תומאסון משתיק את השבדים ב-2004 (Gettyimages)

 

אבל כידוע היחסים הכי טעונים של אנשים בפרט ועמים בכלל הם כלפי הקרובים אליהם ביותר. ההיסטוריה העקובה מדם, שגרמה לשינויי גבול רבים וערבוב תרבותי, יצרה גם קירבה ודמיון, ולא בכדי השבדים והדנים מכונים כיום "עמים אחים". דנמרק ושבדיה מרוכזות כל אחת בעצמה, אבל מצד שני הדנים והשבדים מתייחסים לכל דבר ביחס לשכניהם.

 

הדמיון המנטאלי דווקא מגדיל את הפערים והיריבות בין העמים. בכדורגל הדמיון הזה מתבטא למשל בסבלנות שיש כלפי המאמנים: אריק האמרן מאמן את שבדיה כבר שש שנים, ומורטן אולסן האגדי שמאמן את דנמרק כבר 15 שנה (!), הודיע שיעזוב אחרי הקמפיין. זה יהיה או לאחר הפסד צורב לשבדיה בדרבי או אחרי יורו 2016 בצרפת. והרבה יותר משמעותי – זו כנראה גם ההזדמנות האחרונה של זלאטן איברהימוביץ' בן ה-34, הקפטן ומלך השערים של שבדיה בכל הזמנים (59 גולים ב-109 הופעות), להעפיל לטורניר גדול. משחק הפלייאוף בין דנמרק לשבדיה (21:45, ישיר בספורט1 וב-HD) יהיה דרבי לוהט רווי מתח ויצרים ועם המון משמעות.

עוד באותו נושא: הנריק לארסון, יוסוף פאולסן

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי