דודו גורש מעריץ את ג'יג'י בופון ורואה בו מודל לחיקוי. בפגישתם האחרונה, בחודש שעבר בסמי עופר, רעדו ידיו של השוער הישראלי מהתרגשות. גורש ספג שלישייה, ואפודתו של אלילו, שנמסרה לו בסיום ההתמודדות בצירוף כמה מילות עידוד, המתיקה את הגלולה המרה. מעין פרס ניחומים לעוד ערב אבוד.
ביום חמישי התהפכו היוצרות. במצב של 1:2 לישראל מול מקדוניה גורש הציל פנדל בדקה ה-94 והפך לגיבור לאומי. על אותו ציר זמן ספג בופון באשמתו הישירה את אחד השערים האומללים בקריירה. ספרד עלתה ליתרון, ורק פנדל מפוקפק מילט את הסקוואדרה אזורה מהפסד.
שניהם כבר מזמן לא ילדים, זרועותיהם מגוידות. קמטים חורצים את פניהם. בניגוד לבופון, שנכנס להיכל התהילה בגיל סביר, גורש איבד שנים יקרות בארץ לא זרועה, נטמע באפרוריות העכואית המדכדכת. רק כשיצא למדבר הבאר שבעי הרווה את צימאונו לתארים ולהוקרה. שיבה זרקה בשיערו עד שזכה לגעת בתהילה. בסקופיה הרחוקה דרך כוכבו.
"מאמנים ויודעי דבר ניסו לשכנע אותנו במשך עשרות שנים שאין לנו שוערים בארץ, ועובדה שכל אותו הזמן היה לנו שוער שאף אחד לא ספר", אומר איציק ויסוקר, שוערה האגדי של נבחרת ישראל. "גורש היה קיים כל הזמן, חבל שלא גילו אותו לפני עשר שנים. הסיפור שלו מחדד את העובדה שלא יודעים להתייחס כאן לשחקנים מליגות נמוכות. לא צריך להגיע לגיל 36 כדי להתגלות, אפשר להיחשף גם בגיל 25. למזלו של גורש, הוא הספיק לעבור לקבוצה טובה. בבאר שבע האיכויות שלו באו לידי ביטוי, והזכייה באליפות מיתגה אותו מחדש".
"לאט, אבל בטוח"
הפסטיבל התחיל בלילה שבין חמישי לשישי. עזרא ואילנה גורש, ההורים המאושרים, מוקפים בהמון סוער, חגגו עד אור הבוקר. "הבן שלנו הציל קמפיין שלם, הגענו לפסגת האושר", אומרים הוריו של דודו, "הול אצלו מתקדם בצעדים קטנים, לאט, אבל בטוח. הכי חשוב שהוא עשה את שלו. מדינה שלמה חייכה בזכותו, ואנחנו לא רוצים להתעורר מהחלום".
גרם להורים לחגוג עד הבוקר, גורש (דני מרון)
בשעת הפנדל, כשמדינה שלמה עצרה את נשימתה, עזרא גורש חמק מהסלון. "אני, האישה והכלה, ועוד מלא אנשים מהשכונה, צפינו במשחק", הוא משחזר, "ספרנו את השניות עד לסיום תוספת הזמן, ופתאום טיבי משך למקדוני את החולצה ברחבה. חטפתי שוק וברחתי לגינה. התפללתי, ואז שמעתי את הצעקות ונכנסתי פנימה. עד עכשיו אני חי בסרט".
אילנה, האישה שאתו משתפת: "זה היה מדהים. קשה לי לדבר מרוב שהתרגשנו. התחננתי לאלוהים: 'בבקשה, שמור על הבן שלי'. הכדור נהדף, ואז התעלפתי משמחה. התעוררתי מהצעקות. התחבקנו ובכינו. זו הייתה שליחות למען המדינה".
קשר ראשון עם גאוות המשפחה נוצר דרך הוואטסאפ. עזרא משחזר בהתרגשות את הצד שלו בהתכתבות: "הוא היה כל כך עסוק שם, שלא רציתי להטריד אותו. לפנות בוקר כתבתי לו: 'גאווה גדולה הבאת לנו, מדינה שלמה מאושרת בזכותך'". בשיחה שהתנהלה ביניהם לאחר שהנבחרת חזרה לישראל, עזרא דחק בדודו להתרחק מזרי הדפנה. "אמרתי לו 'הלוואי שתיתן הצגה דומה נגד ליכטנשטיין, תזכור שהם לא פראיירים'".
סתם לכולם את הפה (דני מרון)
עזרא לוקח אוויר, ומיד מעביר לאוטומט: "בגדול, דודו סתם לכולם את הפה. מפריע לנו לשמוע את השדרים וחלק מהפרשנים אומרים בכל משפט 'דודו גורש בן ה-36'. דחילק, למה מזכירים כל הזמן את הגיל שלו? מה הם רוצים, להפעיל לחץ פסיכולוגי על המאמנים? ליצור את הרושם שהוא כאילו עומד לפני פרישה? שכדאי להם לתת את הכפפות לשוערים יותר צעירים? יש גורמים בתקשורת שדוחפים שוערים אחרים, ואת דודו מזיזים הצידה".
הבן שלך על הגובה. אתה באמת חושב שמזיזים אותו הצידה?
"דודו לא מספיק מיוחצן. הוא בחור צנוע שנחבא אל הכלים. הוא לא הטיפוס שירוץ לתקשורת".
עונה אדירה הייתה לגורש בטרנר, מה שלא מנע מברק בכר ואלונה ברקת לצרף את גיא חיימוב. בהתבטאות נטולת פילטר הביע גורש את הסתייגותו מהמהלך, אבל בהמשך נשך שפתיים והמשיך לזנק בשירות הוד מעלתה. ויסוקר סבור שאפשר היה לעשות את זה קצת אחרת. "לפני שהביאו את חיימוב, היו צריכים לפעול במלוא השקיפות מול גורש. אילו היו מסבירים לדודו בצורה נכונה, ייתכן שלא היה מרגיש כאילו שפעלו מאחורי גבו".
ומה צופן העתיד? (דני מרון)
האב עזרא ניסה לחשב את צעדיו הבאים של בנו: "אלוהים גדול. נראה מה יהיה, דודו היה חתום לשנה אחת בב"ש, ובקיץ מימשו את האופציה לעונה נוספת שתסתיים בקיץ הקרוב. אנחנו מקווים שיציעו לו להישאר לעונה שלישית. הנבחרת מביאה כבוד, אבל הפועל ב"ש היא מקור הפרנסה".
מה דעתך על הכתבה?