זימון לחקירה: רק ליגיונרים או מי שבכושר?

המגמה הזאת של קידום הנבחרת דרך מתן לעדיפות לשחקנים שמשחקים במדינות אירופה היא מגמה שקונה לה שליטה בעיקר במדינות הקטנות יותר, בהן הליגות חלשות ושגרת יומם של השחקנים אינה מקצוענית פרופר וקצב האימונים אינו כזה שירים את השחקנים לפסגות הגבוהות.

מתן העדיפות לשחקנים שמשחקים מחוץ לישראל הוא קריטי והסיכוי היחיד, אולי האחרון, להחדרת הכדורגל החיובי לנבחרת שנראית כה אפרורית שבשני המשחקים האחרונים.

רבים תוהים ושואלים על ההבדל בין רמת האימון בכדורגל האירופאי לבין זה שקיים אצלנו. מילת המפתח היא קצב והמטרה אצל כל צוות אימון בכדורגל האירופאי היא הגברת הקצב. אין כוונתי לקרוע את השחקנים באימון, אלא להרים את רמת האימון במקשה אחת של כוח, מהירות, טכניקה וטקטיקה.

אצילי. מבולבל ולא עושה הגנה (דני מרון)

ולראייה, בכל ראיון של ישראלי החותם באירופה מיד מופיעות המילים קצב, מהירות וקושי. מאור מליקסון, בירם כיאל, ניר ביטון, אלמוג כהן – מכל אחד מהם תשמע לפני הכל על השינוי שהם עברו באימונים. במהירות, בכוח.

חלק גדול מהשחקנים שיוצאים לאירופה מרשימים מאוד בשל הווירטואליות (ורמוט בגנט, מליקסון בקראקוב, רפאלוב בברוז'), אבל בפתיחת העונה הם מוצאים את עצמם אצל הרופא בשל העומס השונה. לראייה, השחקנים הזרים שהפכו למיתוסים בליגה הישראלית הגיעו ממערב אירופה והיו רחוקים מלנגן שם כינור ראשון.

אנדז'יי קוביקה היה שחקן מחליף בסטנדארד ליאז' ובאוסטריה וינה. גאבור הולמאי ירד ליגה עם ג'רמינל אקרן. בלסינג קאקו חימם ספסל בגנק, תמאש שאנדור וננאד פראליה כלל לא שיחקו בטורינו וברג'ינה. והשחקנים האלה הפכו לכוכבי-על בכדורגל הישראלי בגלל שינקו את הקצב ושגרת האימונים הקצבית הפכה לחלק מהם.

אוגו. במערב אירופה היה כלום, בישראל נהיה כוכב (אודי ציטיאט)

כיום קשה מאוד להביא שחקנים ממדינות כמו איטליה ובלגיה לכדורגל הישראלי, מה שמוריד עוד יותר את הרמה של הליגה שלנו. ג'ון אוגו, ללא ספק מהזרים הטובים בישראל, כלל לא התלבש באופן הבלגית הקטנה והיה שחקן ספסל בלייריה ואקדמיקה, שני מועדונים צנועים בפורטוגל.

אז נכון שהזרים האלה פרצו דרך בכדורגל הישראלי וזה בסדר, אבל אנחנו מעדיפים קודם כל שהשחקנים שלנו יפרצו בנבחרת. כל קבוצה וכל נבחרת מצליחה כיום נשענת על חוליית הקישור שלה. כל מאמן באירופה, בין אם זה במערך 2-5-3 ובין ב-3-3-4, מדבר על משולש חזק. תארו לעצמכם משולש קישור בישראל שכולל את ניר ביטון, אלמוג כהן ובירם כיאל, שבאים משגרת האימון הקשה ביותר באירופה. שהמחליפים שלהם הם ביבראס נאתכו, שרן ייני וקני סייף, ששיחק השנה בגנט יותר משחקים מאשר רועי קהת במכבי חיפה, ותקבלו לב של נבחרת בשילוב שייתן לנבחרת פנים ונופך ממה שאנחנו כל כך מצפים – פיזיות מחד, הנעת כדור מאידך.

יש לחדול מהקלישאה שיש להזמין את השחקנים הנמצאים בכושר הטוב ביותר באותו זמן. צריך להפסיק עם זה. הקלישאה הזאת רק מבלבלת את המאמנים בנבחרת. איבדנו כבר מעקב בכל הזימונים וכל הניפויים. ברגע שתינתן העדיפות לליגיונרים, גם למאמן תרד המעמסה הגדולה בדילמת הזימונים. אולי תינתן גם דחיפה גדולה לכדורגלן הישראלי לעשות את מה שעושה הברזילאי, הגנאי, הקרואטי והסרבי – מחפש לצאת בכל מחיר לכדורגל המערב אירופאי כדי להרוויח כסף ובעיקר להתקדם.

זמן משחק, לא קורות חיים – יעקב זיו

אלישע לוי יכול להיות מרוצה משש הנקודות שהשיג מול הנבחרות החלשות ביותר בבית הישראלי, אבל כשהוא מדבר על הדרך בה הוא הולך הוא טועה לפחות באסקפט אחד. הגיע הזמן להפסיק להסתנוור מהליגיונרים. צריך להזמין רק כדורגלנים שמשחקים בחו"ל, לא רק רשומים בקבוצות שלהם.

הגיע הזמן לבנות את הנבחרת על ישראלים מקומיים שיש להם רעב גדול להצליח ולהראות את יכולתם לשחק בנבחרת. זו לא בושה. סך כל היכולת של הליגיונרים בנבחרת רחוק מאוד מסך הכשרון שלהם על הנייר. הפוטנציאל שלהם פוחת כשהם נמצאים באירופה ולא משחקים.

קחו למשל את ערן זהבי. אז נכון שהוא הבקיע בצרורות בסין, אבל בתקופה האחרונה הוא בירידה גם בליגה בה ההגנות הן מהחלשות בעולם. ראו לפי המשחק של זהבי שהוא איבד בטחון. הוא השחקן הכי מוכשר בנבחרת וכוכב-על בקנה מידה ישראלי, אבל הוא צריך להבין שהבעיה היא בו ולא בעכברים שיצאו כביכול מהחורים. בעשרת המשחקים האחרונים שלו בכל המסגרות הוא הבקיע רק שלושה שערים. זה ממוצע נמוך בהרבה מהעונות הקודמות שלו במדי מכבי תל אביב. גם בסין למדו לסגור אותו ופעולות פשוטות שהיו אמורות לעבוד אצלו, לא הסתיימו אמש בשער. הוא לא הבקיע 672 דקות והפעם ראינו אותו בפעולה מצוינת רק בדקה ה-90.

דאבור. איבד גובה (דני מרון)

במהלך המשחק בין מקדוניה לישראל נשמע כתב מקדוני תוהה מה קרה להגנה של הפועל באר שבע, שהצטיינה במוקדמות ליגת האלופות. הוא לא ידע שאופיר דוידזאדה עזב לגנט ורשם רק 35 דקות ושני משחקים כמחליף. המשחק המבולבל שלו בסקופיה בלט על רקע היציבות והיכולת הטובה שלו בהפועל באר שבע לאורך העונה שעברה ובתחילת העונה הנוכחית. המגן העביר מסר ברור שהליגיונרים שלנו מאבדים גובה במהירות כשהם מגיעים לקבוצות באירופה ומתרחקים מכר הדשא. האם האימונים שהם עוברים מסייעים? לא אצלנו. אולי בנבחרות אחרות זה נכון. המנטליות הישראלית פשוט שונה, לא מוכנים לשבת על הספסל.

תראו מה קרה לעומר אצילי? הוא נקלע שלא באשמתו לקבוצה ספרדית (גרנאדה), שממילא היא ברמה גבוהה יחסית לליגה הישראלית אבל שקועה במשבר. הקשר אמנם לא קיבל צ'אנס לשחק בהרכב הנבחרת, אבל בדקות בהן נכנס הוא נראה מבולבל כמו השאר ולא עשה הגנה. קשה לדעת מה יעשה עם חוסר ההגנה שלו בספרד. בגרנאדה הוא פתח עד כה פעמיים בהרכב, פעמיים עלה כמחליף ושיחק רק 244 דקות, אבל הוא בקו ירידה. המאמן הקודם פאקו חמס השפיל אותו אחרי שהוציא אותו 25 דקות מרגע שנכנס, והמאמן המחליף עוד לא נתן לו אפילו דקה. אצילי של בית"ר ירושלים היה שחקן מלהיב, אבל המעבר ותקופת ההתאקלמות הפכו אותו חסר בטחון. אז מה הוא יכול לתרום כרגע לנבחרת?

ההחלטה המפתיעה של לוי לזמן את אלמוג כהן לנבחרת לא הוכיחה את עצמה. הוא נראה תלוש מהנבחרת, לא הפגין כדורגל יוצא מהכלל. עדיף היה לשכנע את גל אלברמן לחזור מהפרישה שלו. כהן פתח בשני משחקים ונכנס כמחליף בעוד שניים. הוא רשם העונה רק 126 דקות בקבוצת אינגולשטאט.

איבד את הבטחון, זהבי (דני מרון)

לצערנו, גם מואנס דאבור, שהיה אחד הסקוררים הטובים באירופה בשנה שעברה ואפילו נכלל ברשימה הארוכה של ברצלונה שרצתה חלוץ רביעי, איבד גובה השנה בזלצבורג. הבחירה שלו בקבוצה האוסטרית הייתה מוטעית ללא ספק כשאוסקר גארסיה מעדיף את ג'ונתן סוריאנו בחוד ודאבור נדחק לאגף. גם הוא איבד בטחון. איך אפשר שלא, אם הוא שיחק רק 519 דקות עד כה ב-8 משחקים (אחד כמחליף) וכבש רק שער ליגה אחד לעומת 19 בעונה שעברה בגראסהופרס.

לפי התיאוריה הנוכחית, דווקא קני סייף צריך להיות אחד מהשחקנים שכן היו אמורים להיות מוזמנים לנבחרת. לכדורגלן שכובש בליגה האירופית במדי גנט יש מקום היום בסגל הרבה יותר מכאלה שרואים רק את הספסל.