בעיטה אחת למסגרת בשלושה משחקים, החמצה מזעזעת אחת וכשלון מהדהד. זהו סיכום הטורניר האחרון של זלאטן איברהימוביץ' במדי נבחרת שבדיה. יורו 2016 היה פיאסקו בכל קנה מידה, אבל זה היה סיום הולם לקריירה הבינלאומית של הכוכב.
הוא אולי מלך השערים של שבדיה בכל הזמנים, אך יכולתו להנהיג ולהשפיע על הנבחרת לטובה מוטלת בספק גדול. לא לחינם כשלו הסקנדינבים בנסיונם להעפיל לשני המונדיאלים האחרונים, ב-2010 וב-2014, כאשר החלוץ היה לכאורה בשיא כוחו. "לא יהיה מה לראות בגביע העולם בלעדי", הוא הצהיר בשחצנות אופיינית אחרי שהפסיד לפורטוגל של כריסטיאנו רונאלדו בפלייאוף ב-2013. בפועל, דווקא איתו לא היה מה לראות בקיץ 2016 בצרפת.
אז נכון, היו לאיברהימוביץ' גם טורנירים טובים. הזכור מכולם הוא יורו 2012, בו היה אחד השחקנים הבולטים בשלב הבתים, וגם הבקיע את השער היפה של הקיץ לרשת צרפת. זה לא הספיק, כי שבדיה הודחה בתום שלושה משחקים בלבד. אמרו שלא היה לו עם מי לשחק. כינו את שבדיה "זלאטן והגמדים". אבל זו הייתה בדיוק הבעיה המרכזית. כל שחקני הסגל האחרים באמת הרגישו גמדים. הם היו המשרתים של זלאטן. כל תפקידם היה לספק לו את הכדורים. הם לא יכלו לבטא את כשרונם בחופשיות, הרגישו נחותים, ואם זה לא מספיק – נדרש מהם גם להלל את הקפטן בתקשורת. הרי מי ירצה להתעסק איתו?
זלאטן עם החברים. מי מוכן להתעסק איתו? (AFP)
לזלאטן היה מותר הכל. הוא פרש מהנבחרת פעמיים באופן זמני, אבל לא נענש אלא שוכנע לחזור וקיבל תמיד את סרט הקפטן. שחקנים ראויים ממנו בהרבה לא קיבלו את התפקיד, וזה נכון במיוחד לגבי שיאן ההופעות של הנבחרת בכל הזמנים, אנדרס סוונסון. רק אחרי שפרש מהמשחק, ואחרי שזלאטן עזב את הנבחרת, אמר סוונסון את דעתו האמיתית על הכוכב הגדול. "היחס שלו כלפי שחקנים מסוימים היה מחפיר. נדהמתי ממנו. זלאטן גם לא ידע לקבל ביקורת. אם רציתי להעיר לכל שחקן אחר, אפשר היה לעשות זאת ללא בעיה. לזלאטן אסור היה להתקרב", טען הקשר.
היו שטענו כי הפרישה של זלאטן תכניס את שבדיה בהכרח למשבר עמוק. לפי קו המחשבה הזה, אין יורשים ברמתו, ואולי אף פעם לא יהיו – ולכן יקח לצהובים-כחולים זמן רב להתרגל לחיים ללא איברהימוביץ'. בפועל, ההיפך הוא הנכון. העזיבה של הכוכב עם האגו הנפוח שיחררה לחלוטין את חדר ההלבשה. כל שחקני הסגל הנוכחי מרגישים כמו בני אדם ונושמים אוויר נקי. כולם שווים, אין פרימדונות. המאמן יאנה אנדרסון מעניק לכולם יחס הוגן, והתוצאה ברורה. זו לא חבורת גמדים ליד ענק אחד עם מצבי רוח, אלא נבחרת אמיתית. תלכיד של שחקנים מוכשרים שמשתפים פעולה ומכוונים לאותה מטרה.
אנדרסון היה האיש הנכון למשימה. הוא יודע לעבוד עם צעירים ומומחה לסנסציות עם אנדרדוגים. את נורשפינג הוא הצעיד לאליפות סנסציונית ב-2015 אחרי בצורת בת 26 שנה. מינויו זכה לשבחים מכל הכיוונים, והוא היה ונשאר בקונצנזוס מאז. הוא ידידותי עם התקשורת, פתוח כלפי אוהדים, אבל גם סמכותי מאוד עם שחקנים. ספק אם איש עבודה צנוע כמוהו היה מצליח להשתלט על זלאטן, אבל לחבורה נטולת איברהימוביץ' הוא מתאים כמו כפפה ליד.
ביורו האחרון. טורניר נוראי (AFP)
וכך פורחים לפתע השחקנים ששימשו פעם תפאורה בלבד. אמיל פורסברג, אחד הכוכבים הגדולים של לייפציג, הוא הרוח החיה של שבדיה החדשה. החלוצים הוותיקים מרקוס ברג ואולה טויבונן הפכו לסקוררים אמיתיים עם בטחון עצמי – לא לחינם ניצל טויבונן את הטעות הגדולה של הוגו לוריס כדי לנצח את צרפת בזמן פציעות ביוני. הניצחון הזה העניק בסופו של דבר לסקנדינבים את המקום השני בבית 1 – אחרי צרפת, אבל לפני הולנד ובולגריה. הם העפילו לפלייאוף למרות ההגרלה הקשה, וכעת נחושים להתגבר על הגרלה קשה מאוד נוספת על מנת לנסוע לרוסיה בקיץ הקרוב.
איטליה נחשבת לפייבוריטית (21:45, שידור ישיר בספורט1), ושבדיה לא גברה על סקואדרה אזורה מאז 1998, אבל המפגשים ביניהן תמיד היו צמודים ודרמטיים. זה לא צפוי להיות שונה הפעם, והנבחרת המגובשת יותר עשויה לזכות בכל הקופה. לו זלאטן היה משחק, לאיטליה היה קל יותר. בלעדיו, קשה הרבה יותר להבין על מי צריך לשמור וממי תגיע הסכנה הגדולה. שבדיה הנוכחית קבוצתית יותר והרבה פחות צפויה. זה הופך אותה למסוכנת יותר, ויש לה סיכוי אמיתי להעפיל למונדיאל לראשונה מאז 2006.
מה דעתך על הכתבה?