אחרי יותר מארבע וחצי שנים של ציפייה והמתנה, ואחרי חודש גדוש בסיפורים, תופעות, משחקי ענק, רגעי כדורגל אדירים והמון מתח, הגיע היום – גמר מונדיאל 2022. וזה לא סתם משחק, אלא אלופת העולם צרפת נגד ארגנטינה של ליאונל מסי שנמצא בכושר אדיר ובהזדמנות האחרונה שלו לזכות בתואר היחיד בו לא זכה עדיין: הגביע העולמי.
מונדיאל 2022 כלל תופעות וטרנדים שונים ומעניינים. האחדות הנדירה בין הקהלים הערבים, דגל פלסטין שהופיע בכל פינה, השיר "מוצ'אצ'וס" של אוהדי ארגנטינה שהטריף את המדינה, חזרתו של תפקיד החלוץ ועוד. ועדיין, כאשר הגמר ישוחק הערב, השאלה האמיתית והגדולה מכולן סביב המונדיאל הזה טרם קיבלה תשובה: האם זה יהיה המונדיאל האחרון של דור הנפילים של כריסטיאנו רונאלדו, לוקה מודריץ' וליאונל מסי, או שזה יהיה מונדיאל בו תתבצע העברת השרביט הסופית לדור החדש, שאותו מייצג הכוכב הצרפתי קיליאן אמבפה.
היומיים האחרונים בדוחא התאפיינו בהכנות האחרונות של שני המחנות לקראת אירוע השיא, שיסגור חודש יוצא דופן (ועדיין שנוי במחלוקת) של כדורגל בקטאר, בדרך לתת תשובה למי שייך עולם הכדורגל.
גאים להיות כחולים, ולא עושים מזה סיפור
שישי, ערב מוקדם, אצטדיון אל סאד. מתחם האימונים של צרפת בקטאר הוא מקום מרהיב. ביומיום הוא משרת את המועדון המוביל בקטאר, אל סאד, בו שיחקו ראול וצ'אבי הרננדס, כשהאחרון גם אימן את המועדון כשנתיים לפני שהפך למאמן ברצלונה. בזמן המונדיאל, המקום כולו ממותג עם הסיסמא Fiers etres Bleus – "גאים להיות כחולים". תמונות של כל השחקנים, תמונות היסטוריות של הנבחרת מהמונדיאלים של 1982, 1998, 2006 וכמובן 2018 מעטרים את הקירות והתחושה במקום היא שזה הבית של אלופת העולם בכדורגל. ממש כך.
על הדשא, למרות שצרפת חסרה כחמישה שחקנים שהיו חולים אחרי שנדבקו בווירוס – קינגסלי קומאן, תאו הרננדס, איבראהימה קונאטה, רפאל וראן ואורליאן טשואמני – האימון התנהל באווירה טובה ומחוייכת. אחרי איחור של עשר דקות, השחקנים החלו לצאת החוצה, כאשר אנטואן גריזמן ואמבפה, שני הכוכבים של צרפת במונדיאל הנוכחי, צוחקים אחד עם השני ועם חבריהם לנבחרת. לאמבפה כבר חמישה שערים בטורניר, אך בשני המשחקים האחרונים מול אנגליה ומרוקו הוא לא הבריק וגרר ביקורות מצד העיתונות הצרפתית. באימון, השחקן עצמו היה נראה לא מוטרד כלל ומחוייך מתמיד.
למרות השמועות על כך שקארים בנזמה עשוי להופיע לאימון היה הדבר שהעסיק את העיתונאים השונים, האווירה היתה רגועה ופתוחה, כשהשחקנים מתאמנים ממש בצמוד למצלמות ולתקשורת. בנזמה לא הגיע, וזה כבר לא עניין איש. פשוט כי השחקנים שהיו על הדשא הפגינו ביטחון עצמי מושלם. ייתכן שבגלל התצוגות הפחות נוצצות שלהם כאן בקטאר, קל לשכוח שצרפת היא אלופת העולם, ונראה שהשחקנים עצמם מרגישים מוכנים לחזור על ההישג ולהפוך לראשונה מאז ברזיל (1958, 1962) שזוכה בטורניר פעמיים ברצף.
"הגענו לפה עם רוח קבוצתית מצוינת", אמר מאמן צרפת דידייה דשאן במסיבת העיתונאים לפני האימון. "עמדנו בכל אתגר שעמד בדרכנו, ויש לנו עוד משחק אחד חשוב מאוד". דשאן הוא מהדמויות החשובות ביותר בנבחרת צרפת, ולא רק בגלל שהוא המאמן. הרוח החיובית הזו שהוא מתאר מתחברת ישר ל"ווינריות" שהוא עצמו מקרין לשחקניו. כשחקן הוא הוביל את צרפת כקפטן לזכייה במונדיאל 98' וביורו 2000. בנוסף, הוא הוביל את צרפת לגמר יורו 2016 כמאמן, ולזכייה במונדיאל הקודם. אופיו הבטוח מקרין על השחקנים לקראת המשחק הערב.
בכלל, בניגוד לטורנירים קודמים, נראה שבצרפת הדברים רגועים יחסית. אין סערות בחדר ההלבשה, אין קרבות אגו, אין פוליטיקה, יש רק כדורגל. יפה לעין או פחות, זה פחות מעניין. בהיעדר קהל צרפתי גדול כאן בדוחא (כ-3,000 אוהדים לפי הערכות), בחצי הגמר צרפת נתנה למרוקו לשחק ועקצה בהתקפות בודדות, ולמרות שרבים אומרים שצרפת לא מראה את הפוטנציאל האדיר שטמון בסגל המוכשר שלה, מה שמעניין את דשאן והשחקנים שלו זה דבר אחד: להשיג את הכוכב השלישי על החולצה, פחות משנה איך. את הניסיון, והביטחון שהם מסוגלים, כבר יש להם. באימון בשבת, הצרפתים כבר התאמנו בסגל מלא.
בינתיים מן העבר השני של דוחא, במחנה הארגנטינאי, דברים נראים, ומרגישים, קצת אחרת.
מתרגשים וממתינים לסגירת המעגל
שבת אחרי הצהריים, מתחם אוניברסיטת קטאר, מגרש האימונים של ארגנטינה.
האימון המסכם של האלביסלסטה לפני הגמר הגדול, ושעתיים לפני כבר יש עיתונאים במקום שמכינים את המצלמות. אבל לפני התהיות והשאלות מי יעלה על הדשא ואיך ישחק המאמן ליונל סקאלוני, מה שמעסיק את רוב העיתונאים הוא משבר הכרטיסים של ארגנטינה. "יש אלפי אוהדים בלי כרטיס", אמר לוואלה! ספורט פבלו ברונלה, עיתונאי TV Publica הארגנטינאית. "האוהדים טוענים שההתאחדות לקחה את הכרטיסים שעלותם 400 וחילקה אותם למקורבים ולמשווקים לא מקצועיים, וכעת המצב הוא שכרטיסים נמכרים באלפי דולרים פה בקטאר".
ואכן, בשישי בלילה נערכה הפגנה מחוץ למלון אנשי ההתאחדות הארגנטינאית בקטאר, מאחר ומחירי הכרטיסים לגמר באמת הרקיעו לשחקים. 4,000 דולר אמריקאי הפך להיות סכום סביר עבור כרטיס למשחק הזה. כותב שורות אלו היה עד למכירה של כרטיס בהעברת ביטקוין בשווי של כ-8,000 דולר. כצפוי, אוהדים רבים כועסים על המצב. עם העובדה שהגיעו לקטאר עוד כ-7,000 ארגנטינאים בשבת לקראת הגמר, רובם ללא כרטיס, נראה שיש כאוס. "כולם בטירוף כרטיסים. יש אפילו עיתונאים שלא קיבלו כרטיס ומחפשים לקנות", הוסיף ברונלה.
באימון עצמו נרשמה דריכות. בניגוד לנבחרת צרפת שאיחרה לצאת מחדר ההלבשה, הארגנטינאים מקדימים בעשר דקות. כל שחקני הסגל השתתפו באימון, כולל אנחל די מריה שסחב פציעה בשני המשחקים האחרונים. מי שעלו ראשונים לכר הדשא היו השחקנים הצעירים יותר. אנסו פרננדס, חוליאן אלברס, לאוטרו וליסנדרו מרטינס שיחקו הקפצות, תוך כדי בדיחות וחלוקת כיפים ידידותית. לאט לאט המגרש התמלא בעיתונאים, ואז – הוא נכנס. מספר 10. ליאונל אנדרס מסי – וכל האווירה במקום השתנתה. לפתע שררה תכונה רבה באוויר.
עבור הארגנטינאים הטורניר הנוכחי הוא קריטי. מעבר לגמר ראשון מאז 2014, זו היא ההזדמנות האחרונה של מסי לזכות בגביע העולם, התואר היחיד שמפריד אותו מדייגו ארמנדו מראדונה בסולם הגיבורים של אומת הכדורגל האובססיבית שהיא ארגנטינה. באימון עצמו מסי עצמו נראה דרוך ורציני. הסימבוליקה חוגגת לא רק בקרב האוהדים הארגנטינאים, אלא גם בקרב העיתונאים והמילה "מופא" (נאחס, אמונה טפלה) חוזרת שוב ושוב. ברונלה דווקא בוחר להסתכל על יחסי הכוחות נכוחה. "תראה, זה משחק פתוח. ארגנטינה היא נבחרת חזקה שתבוא מחר לשחק ולעשות הכל כדי לזכות בגביע, היא לא מרוקו, לא פולין וגם לא אנגליה. אנחנו משהו אחר. ואני לא נכנס בכלל לכל הדיבורים על מראדונה ו-86', והאם היה דגל קטאר מעליו כשהוא הניף את הגביע. יש משחק וצריך לנצח אותו. בשביל ארגנטינה ובשביל מסי".
ובאמת, נראה שהארגנטינאים, לא פחות ממה שרוצים את זה בשביל ארגנטינה, הם רוצים את זה בשביל מסי.
סופיה מרטינס, העיתונאית שראיינה את מסי וסיפקה מונולוג שהפך לויראלי ("אין ילד שאין לו את החולצה שלך, אמיתית או מזויפת, הותרת בחיים של כולנו חותם, ובשבילי זה גדול יותר מכל גביע העולם"). בראיון הזה מרטינס ביטאה רגשות של עשרות מיליונים בארגנטינה.
נכחה גם היא באימון ובראיון לכאן 11 היא אמרה: "רציתי שיידע לפני הגמר שכולנו איתו. לא משנה התוצאה, לא משנה הגמר, שיידע שהוא חשוב לנו, ושאי אפשר להחליף את מה שהוא עשה בשביל העם הארגנטינאי". בשיחה עם וואלה! ספורט באימון ארגנטינה היא הוסיפה: "הלכתי למיקס זון בידיעה שזה מה שאני הולכת להגיד לו. אי אפשר לתאר את מה שהוא גרם לארגנטינאים להרגיש פה, וזה המעט שאני יכולה לעשות כדי לעזור לו להבין כמה הוא חשוב לנו, בלי קשר לתוצאה בגמר".
אתמול בערב, למרות משבר הכרטיסים ולמרות שלאלפים מהם אין בכלל כאלו, הקהל הארגנטינאי שהיה הדומיננטי ביותר בטורניר, שהפך כל משחק של ארגנטינה בדוחא למשחק בית באווירה דרום אמריקאית מטורפת, התכנס בשוק וואקף לצעדת עידוד. צעדה זו נקראת "Banderazo", כפי שעשו יום לפני כל משחק בטורניר מאז המחזור השני של של הבתים.
השיר של הטורניר, "מוצ'אצ'וס", שמספר את כל הסיפור של ארגנטינה – על מלחמת פוקלנד-מלווינס שעודנה פצע פתוח בחברה הארגנטינאית, ההצלחות עם דייגו, האכזבות ב-36 השנים האחרונות, הנסיונות של מסי והשינוי הגדול שחל בו – הדהד בסמטאות השוק והרעיד את דוחא, ייתכן ובפעם האחרונה. או שאולי, הערב, אחרי הגמר, דוחא שוב תצבע בתכלת לבן, עם חמישים אלף ארגנטיניאים שיקפצו כולם לפי המנגינה שתתנגן בקצב רגליו של מספר 10 של ארגנטינה.
אז איך נזכור את מונדיאל קטאר 2022? כמונדיאל של מסי? או שמא ארגנטינה תבכה שוב, ואמבפה יזכיר שלמרות הרגש, הסימבוליקה והמשמעות של הטורניר לארגנטינאים, העולם שייך לדור החדש?
הערב, ב17:00 שעון ישראל, התשובה לשאלה הזו, ולעוד רבות ואחרות.
