סצנת הסיום של העונה הסדירה ביורוליג הייתה מיוחדת במינה. אחרי הניצחון הדרמטי על ריאל מדריד, חגגו ביציעי היכל מנורה מבטחים את העלייה לפלייאוף מהמקום החמישי, ובין התשואות לשחקנים הוקדש פרק מיוחד לאחד שמכיר היטב את החיבוק האוהב מהקהל ביד אליהו. מה שהיה כל כך טבעי לעודד קטש כשחקן במכבי תל אביב, הפך רחוק מלהיות מובן מאליו כמאמן. אבל בשער 11 התעקשו לקרוא לו שיבוא, חזרו לשיר לו "עודד מלך ישראל" כמו בימים ההם, ונראה שהחשדנות והקרירות שבהן התקבל הוסרו סוף סוף.
"בין האוהדים למאמנים ולשחקנים יש מערכת יחסים עם תחושות, וזה משהו שנבנה. בעיניי, זה מקסים", מסביר קטש בריאיון מיוחד לוואלה! ספורט לקראת פתיחת סדרת רבע הגמר מחר (שלישי, 21:15) במונאקו. "כולם מעירים לי שאני לא מחייך, אבל הקהל הרגיש אותי. אני לא אחד שבניצחון הראשון ילך ליציע, כי לא בא לי שיקרו גם דברים הפוכים. הגעתי כסוג של ברירת מחדל, והייתי תחת זכוכית מגדלת של הרבה אנשים, חלקם בתוך המועדון. כנראה זה ככה גם עם הקהל, ומבחינתי, הקהל אף פעם לא טועה, גם אם הוא מקלל אותך. אני מתנהג איך שאני מרגיש באותו רגע".
– וזה התפוצץ דווקא אחרי הניצחון על ריאל. הייתה תחושה בהיכל שעשיתם משהו מיוחד.
"היה בניצחון הזה משהו. היו לנו כבר ניצחונות אדירים על אולימפיאקוס, מונאקו, פנרבחצ'ה, אנאדולו אפס. המשחק הזה לא קבע לנו את העלייה, אבל קיבלתי 400 הודעות. זה היה שונה ומיוחד".
– ועכשיו רבים מתייחסים אליכם כפייבוריטים בסדרה.
"גם כאנדרדוג אנחנו מצפים לנצח, ואחרי כל הפסד יש אצלנו אכזבה. זה בסדר שנרגיש שווים למונאקו, אנחנו משחקים כדורסל מספיק טוב כדי להיות במקום הזה. אבל כשאתה בא לסדרה בלי יתרון הביתיות, ושני המשחקים הראשונים במונאקו, אתה לא יכול להיות פייבוריט. אם הביתיות הייתה בצד שלנו, לא הייתי אומר שאנחנו אנדרדוג".
בשבועות האחרונים, מלבד התוצאות על הפרקט, קוצרים רוב מובילי ההצלחה של מכבי תל אביב את הפירות. חוזיהם של לורנזו בראון, ווייד בולדווין ורומן סורקין הוארכו, גם ג'ון דיברתולומיאו סיכם, ובקרוב צפויות לצאת הכרזות דומות על הישארותם של בונזי קולסון וג'רל מרטין. ומה עם המאמן, שהוביל את השחקנים הללו לעונות שיא? סימן השאלה סביבו לא הותר. "צריכה להיות סיבה מיוחדת כדי לצאת בהצהרה", מתייחס קטש בסלחנות לסיטואציה. "לפי החוזה שלי, אני צריך לזכות באליפות בנוסף לעלייה לפלייאוף היורוליג".
– כבר קרו כאן זעזועים אחרי איבוד אליפות.
"אני לא מרגיש שהאליפות או הגביע חשובים יותר מהיורוליג, ממש לא. אני לא מרגיש שהמועדון חושב ככה. היורוליג נגמרת לפני הליגה, וזה דבר אדיר להיות חלק מהדבר הזה. תחשבו מי לא נכנס לשמינייה הראשונה. זה הישג גדול. אני שמח שהליגה הישראלית מביאה הצלחות באירופה, וכמו שראינו בגמר גביע המדינה, האליפות תהיה אתגר לא קטן. אנחנו קבוצה אחרת בליגה, למרות שעכשיו זה יותר מתאזן".
– אתה מרגיש פה בבית?
"היום אני מרגיש יותר בבית. זה טבעי. גם בונזי מרגיש יותר בבית מאשר במשחק הראשון שלו, וגם ג'רל. כבר מזמן לא עושים לי הנחות כי אני עודד קטש. הדבר האחרון שהייתי רוצה להרגיש הוא שאני נמצא פה בגלל העבר שלי".
– למרות שהגעת כברירת מחדל, כפי שהגדרת את זה?
"חיכיתי להזדמנות ביורוליג, ומן הסתם מכבי תל אביב הייתה אחת האופציות. ידעתי שאולי תהיה אפשרות כזאת, בטח אחרי שדיברו איתי כמה חודשים קודם לכן. אם מלכתחילה הייתה הצעה לשנה וחצי [אחרי פיטוריו של יאניס ספרופולוס], הייתה לוקח אותה. גם ככה ידעתי שאני לוקח סיכון מסוים, לא במקום הכי קל, ולא תמיד בסיטואציה הכי קלה. ידעתי שאני סוג של ברירת מחדל, ושאני צריך להוכיח את עצמי. העדפתי לעשות את זה מתחילת העונה ולבנות דרך, לבנות משהו שיבטא את הכדורסל שאני רוצה לשחק".
– אתה מרגיש שחדרת כבר את הלופ הקרוי "מועדון מאמני היורוליג"?
"בתחושה שלי, כבר חמש שנים אני שם. לכל מאמן יש את הדרך שלו. יש כאלה שפורצים מאוחר, יש כאלה שמצליחים מהרגע הראשון. אצלי זה נבנה כמו משחק טטריס. הדברים מסתדרים, אתה אוסף חוויות ונוצר אצלי תהליך פנימי שאחריו הרגשתי מגובש. כן, מגובש זאת המילה. זה קרה אחרי הפועל אילת. היה לי ברור שאני מוכן, ושאם תהיה לי הזדמנות אקח את זה".
בלי לנסות ולהתנבא כיצד תתפתח הסדרה עם מונאקו, ואיך תיגמר העונה הזו של מכבי תל אביב, רשימת השחקנים שעומדים להישאר ממחישה את ההבדל המהותי בין הקבוצה שנבנתה בקיץ האחרון לבין השנים שקדמו לו; לראשונה אחרי תקופה ממושכת, יש לצהובים שלד משמעותי שאמור לסחוב אותם קדימה ולהפוך למעשה את הפגרה הקרובה לשקט באופן יחסי.
כשמביטים על השינויים הפרסונליים שהמועדון עבר כדי להבין מה השתנה, קשה להתעלם משובו של דיוויד בלאט כיו"ר הוועדה המקצועית. בערב יום העצמאות, בשעה שהשחקנים יעלו לחימום במונאקו, הוא ידליק משואה בטקס הרשמי בהר הרצל בירושלים.
"מבחינתי, לקבל את דיוויד לכל הקיץ ולשבת איתו משמונה בבוקר ועד שמונה בערב, זו הייתה חוויה. הוא לא נמצא כאן פיזית במשך כל השנה, אבל החודש שבו בנינו את הקבוצה היה מעורר השראה, ואני מקבל ממנו הרבה פרגון".
– כמה הוא מעורב ביום-יום שלכם?
"הוא מעורב מאוד, ואני מתייעץ איתו. כשהוא בארץ, הוא בא ראשון לאימון והולך אחרון. הוא כל הזמן איתנו בחדר המאמנים. כל דקה איתו היא אדירה. גם כשהוא בארה"ב, פותחים לו את המצלמות בהיכל והוא צופה באימונים. הוא מחויב ובא כדי לתמוך, ואני זכיתי".
– מה הייתה מידת המעורבות שלך בבניית הקבוצה?
"היה לי די מובן מאליו שאם מביאים מאמן חדש, ירצו להתאים את השחקנים אליו. הרבה חתימות היו לפניי. ניקולה [וויצ'יץ'], אבי [אבן] ויאיר [שבח] החליטו כבר על כיוון מסוים. אלכס פויתרס, ג'וש ניבו, בונזי ודארן היליארד היו די סגורים. הופתעתי ושמחתי. לא צריך לשכנע אותי על אלכס כגבוה, ושמחתי לראות גארדים דומיננטים באופציות שהיו לנו, כולל מייק ג'יימס וניק קלאתיס, וכמובן ווייד ולורנזו שנבחרו".
– כשהחתמתם את בראון ובולדווין, כבר ראית איך זה הולך להתחבר?
"לפני כן היה ברור שהקבוצה בידיים של סקוטי ווילבקין, והיתרון על שני גארדים מובילים זה משהו גדול. אבל גם כאן היו מעט חששות. זה לא משהו שרגילים אליו. כשבדקנו על ווייד, חלק מהאינפורמציה שקיבלנו עליו העלה סימני שאלה לגבי האופי שלו. גם כאן צריך לתת קרדיט לדיוויד, שהביא אותו לאירופה ואימן אותו באולימפיאקוס. זו לא הייתה עונה מוצלחת במיוחד, אבל הוא נתן ביטחון למערכת ולי באופן אישי שאם נצליח להגיע לווייד ולגעת בו, נצליח איתו.
"הייתה לי שיחת טלפון עם ווייד. בהרבה מקרים, השיחות האלה לא מניבות יותר מדי. הן מאוד רשמיות. אבל ווייד הוא אמיתי וישיר, הוא ידע למה אני שואל כל שאלה והיה פתוח ולא פוליטקלי קורקט. הוא מאוד אינטליגנט, והייתה לי הרגשה טובה. הוא הביע את הרצון הגדול שלו להצליח, וזה בעיקר מה שהכריע בסופו של דבר".
– פתחתם את העונה במאזן פנטסטי, אבל לא נראיתם טוב.
"בהתחלה הצלחנו לגרד את הניצחונות, וזה היה חשוב כדי להרוויח זמן ולהישאר בעניינים. האמנתי באופי של השחקנים ובמה שנבנה פה, ובדרך שבה התאמנו. ידעתי שמתישהו זה יתחבר, אבל האמת היא שהופתעתי שזה קרה כל כך מהר. היום קל לי יותר לדבר על זה, אבל אמרתי את זה גם בתחילת העונה. היו קבוצות שנבנו מאפס כמונו, כולל כאלה שזכו ביורוליג, עם מאמנים מנוסים ממני ועם תקציבים גבוהים יותר, ולא הייתה להן הצלחה מיידית. הציפייה שהכל יתחבר מהר – קצת עשתה לנו עוול. אבל לא היו לנו עליות וירידות קיצוניות, היינו באזור השמינייה לאורך כל העונה".
– היה רק שבוע אחד שבו הייתם במאזן שלילי, ואז – מיד אחרי ההפסד לבאיירן מינכן – יצאו הידיעות על מעמדך.
"אני פחות קורא, אבל ברור שזה הגיע אליי. זה בדיוק היה הפער הגדול בין התהליך שאנחנו חווים והאמונה שלנו בעצמנו לבין התחושה שלא מרוצים וזה לא מספיק. ההתמודדות הזאת לא הייתה פשוטה".
– איבדת ביטחון?
"הרגשתי את זה באוויר, וזה לא היה כיף, למרות שלא נאמר שום דבר רשמי מצד ההנהלה. ידעתי שהנרטיב שיוצא זה לא מה שאנחנו חווים. ביורוליג אני סוג של רוקי, אבל כמאמן אני בכלל לא צעיר, עברתי דברים. הייתי צריך למצוא את הביטחון שלי, להתכנס בעצמי ולמצוא את הכוחות מבפנים, עם הניסיון שצברתי. קיבלתי המון אנרגיות מהצוות ומהשחקנים".
– דיברת על זה אחרי אחד הניצחונות ועוררת סערה, כשבעצם עקצת את ההנהלה ומיד אחר כך התחרטת.
"דווקא אחרי המשפט הזה, דברים נפתחו. גם להנהלה נפל האסימון שאני צריך את הכוח מהם, ומאותו יום הם היו שם ונתנו לי יותר ביטחון. צריך לתת להם את הקרדיט שהיו קשובים לקשיים שלי, והבינו שצריך יותר, ומאז ניסו והצליחו לתת לי יותר ביטחון".
– ואז הגיע ההפסד להפועל ירושלים בגמר הגביע.
"ההפסד הזה כאב. מעבר לתוצאה ולאכזבה, ולמה שזה אומר לקהל ולמועדון, זאת הייתה נקודת מפנה שבה כולם הבינו שהדברים לא יבואו בקלות, גם לא בליגה. זו הייתה חוויה מעצבת מבחינתי. דווקא מתוך ההפסד הזה, היה חשוב לי להישיר מבט ולקחת אחריות. זה אחד הרגעים שמתוך קושי נבנה משהו, ויצאנו מחוזקים ממנו".
– מה קרה אחרי ההפסד?
"לא היו לנו הרבה שיחות קבוצתיות העונה, אבל הייתה אחת אחרי גמר הגביע והיא הובילה לתגובה טובה בקבוצה. הייתה גם שיחה שלי עם ווייד ולורנזו, רק שלושתנו, שממנה יצאנו עם תובנות. והייתה עוד שיחה, שאני מתחרט שלא קיימתי לפני הגמר, עם ג'ייק כהן.
"היו רגעים שבהם ידעתי שאני יכול לקבל יותר מג'ייק, אבל חלק מהתהליך להכניס שחקנים פחות מנוסים, כמו ג'רל או בונזי, בא על חשבונו מבחינה מסוימת. נעשה לו סוג של עוול לפעמים. הפספוס הכי גדול איתו היה בגביע. היה חסר משהו בתקשורת שלי מולו בשבוע שקדם לגמר. ישבנו אחר כך בארבע עיניים. הוא יוצא דופן באופי שלו".
– מעבר לבראון ובולדווין, יש שחקנים שלקחו מנהיגות ולא מקבלים מספיק קרדיט?
"גיא פניני הוא סוג של מאמן-שחקן, ואני נעזר בו המון. הוא לא יכול לשחק הרבה דקות, אבל בשקט שלו הוא נותן הרבה לקבוצה. יש גם את ג'ייק וג'ונדי, שלא הפתיעו אותי. מהרגע שהם הרגישו משמעותיים, הם התחילו להיות יותר ורבליים".
– אחרי התבוסה במונאקו הגיע החיבור הגדול, ויצאתם לריצה מטורפת של 1:7 ביורוליג.
"חלק מהמכביזם זה שאיכשהו, בדרך, בטיסה, נבנית התחושה שהולכים לנצח, גם אם זה לא אובייקטיבי ולא באמת ריאלי, ולא משנה כמה פציעות עברת בקבוצה באותו שבוע. ואחר כך, אם מפסידים, זה נגמר באכזבה גדולה. ההפסד במונאקו היה שונה, כי כולנו הרגשנו שזה מתחיל להלחיץ. התחושה בחדר ההלבשה הייתה דומה לגמר הגביע, שדבר לא טוב קרה עכשיו. ואז אתה שוב צריך לחפור ולהיכנס עמוק, להרים את הראש של השחקנים. גם לסיטואציה הזאת הגבנו טוב. למרות שאנחנו קבוצה צעירה, ולא תמיד מנוסה, בזכות האופי של השחקנים לא היה לנו משבר של חודש או חודשיים".
– מה לא הסתדר עם היליארד?
"לא היה שום דבר אישי. לפעמים דברים לא מסתדרים ברמת ההתאמה, בכדורסל. זה יכול לקרות עם כל שחקן. אני לא בוחן ציפיות לפי גובה החוזה. יש לי קבוצת כדורסל ואני רוצה להשתמש בה בדרך הכי נכונה שאני רואה. הוא היה רוצה לשחק יותר, וזה מה שיש".
– אבל הייתה גם ההשעיה בתחילת הדרך.
"הייתה פעם אחת שהוא צייץ משהו, והחלטנו שהוא לא ייצא למשחק. ההחלטה לא לקחת אותו הייתה ברמת המסר לכל הקבוצה. אתה צריך להחזיק את כולם בדגש להיות חברים וחיוביים, ובסוף, יותר מהגנה והתקפה, היתרון שלנו זה חדר ההלבשה הבריא. היה לי חשוב שכל אחד יראה את טובת הקבוצה במשחק, בחדר ההלבשה וכשהוא נכנס לטוויטר. הדלת שלי פתוחה, רציתי לעזור לו, והוא יודע את זה. הוא לא לקח את זה לכיוון האישי. אני רוצה שהוא יצליח כמו כל אחד בקבוצה".
– מאמנים תמיד מודאגים ומדברים על קלישאות ממשחק למשחק. בכנות, אתה מרשה לעצמך לחלום על זכייה ביורוליג?
"אני חולם. חלמתי גם כשלא אימנתי את מכבי תל אביב. אנחנו רוצים ללכת הכי רחוק שאפשר".
מה דעתך על הכתבה?