עונת 2019/20 הסתיימה השבוע ואפשר לבחון אותה בלא מעט פרמטריים. יש כאלה שייזכרו את המירוץ הדו ראשי לאליפות שהסתיים במחזור הראשון של הפלייאוף העליון, הדומיננטיות של מכבי תל אביב שלא הורידה את הרגל מהגז עד למחזור הסיום, או אלו שידברו התפרצות הקורונה שגרמה לפגרה כפויה של קרוב לשלושה חודשים ללא כדורגל.
אבל קרה עוד דבר העונה שעבר מתחת לראדר. עונת 2019/20 היא זאת שהכניסה את ילידי שנות ה-2000 למיינסטרים של הכדורגל הישראלי. בליגת הבכירות באירופה כבר היה ניתן לראות את תחילת המגמה כבר לפני עונה או שתיים, אבל בישראל כמו בכל דבר, נאלצו להמתין מעט.
כמה ההבדל היה משמעותי? בעונה שעברה שותפו רק 12 שחקנים מהמילניום הנוכחי, שכבשו יחדיו שני שערים בלבד (שניהם שייכים לעדן קארצב), לעומת 65 שחקנים כאלו העונה שהיו אחראיים ל-26 שערים וחלקם דרמטיים במיוחד. היום נציין את הבולטים מתוכם שעשויים להפוך לשחקנים משמעותיים הרבה יותר בקבוצותיהם בעונת 2020/21.
סמואל אלאבי (גיל 20) – מ.ס. אשדוד
סטטיסטיקה – 23 הופעות (1552 דקות), שער 1 ובישול 1.
הקשר הגנאי הגיע יחד עם מונטרי קמהני מפ.צ. דרימס, בעקבות הצלחתו של לאונרד אווסו, שעשה מעבר דומה שנה קודם לכן ונמכר בינואר האחרון לוונקובר וייטקאפס בתמורה למעלה ממיליון יורו ואם בוחנים את יכולתו של הקשר אחרי עונה אחת בישראל, נראה שג'קי בן זקן עשה עוד עסקה מוצלחת. בהתחלה לקח לו מעט זמן להיכנס לעניינים, אבל במהרה הפך לשחקן הרכב קבוע בקישור של רוני אוואט ולאחר מכן של רן בן שמעון, בזכות יכולות פיזיות אדירות שמתלוות עם ניהול משחק חכם. בנושא הטכני עדיין אלאבי זקוק למעט יציבות וברגע שזה יקרה, הקבוצות הגדולות בישראל יילחמו על שירותיו.
עבדאללה חליחל (גיל 19) – קריית שמונה
סטטיסטיקה – 8 הופעות (284 דקות), 3 שערים.
בעונה הסדירה בליגת העל קיבל חליחל מקובי רפואה 16 דקות בלבד, ונראה שהוא לא היה זקוק להרבה יותר מזה כדי להוכיח את עצמו כשכבש בהופעות הבכורה שלו שער מצמק נגד מכבי חיפה. לאחר מכן שב לספסל של הקבוצה הצפונית אבל לאור היעדר חלוצים, רפואה נאלץ לתת לו את ההזדמנות בהרכב והחלוץ בן ה-19 גמל לו בענק עם שני שערים נוספים, כשהחשוב מבינים היה כמובן ב-0:1 על נס ציונה שהשאיר את הקבוצה בליגה. בשנים האחרונות מחלקת הנוער של קריית שמונה הניבה לא מעט שחקני התקפה מוכשרים כמו ג'וזף גנדה, תומר סוויסה, רותם חטואל ואוגו צ'וקומה, אבל ממספר הדקות המועט זכינו לראות מחליחל ישנה תחושה שהוא מוכן יותר מקודמיו לליגת העל מבחינה פיזית ומנטלית, ואולי אחרי למעלה מעשור סוף סוף גדל בצפון יורשו של וויאם עמאשה.
עידן דהן (גיל 19) – מ.ס. אשדוד
סטטיסטיקה – 5 הופעות (210 דקות), 3 שערים ובישול 1.
לא ראינו ממנו הרבה אבל השאיר לנו טעם של עוד. אחרי עונה מוצלחת בליגת העל לנוער בה כבש 9 שערים ועוד אחד בגביע, הוקפץ לקבוצה הבוגרת של רן בן שמעון והצליח להפתיע את כולם עם מספרים שלא היו מביישים את ארלינג הולאנד – שער או בישול כל 52 דקות. אבל לא רק הסטטיסטיקה משכה את העיניים – הנגיעה הנקייה, הבנת המשחק והביטחון בגיל כה צעיר הם אלו שהרשימו יותר מכל. יהיה מעניין לראות אם בן שמעון ייתן לו את ההזדמנות גם כאשר הכסף על השולחן.
סילבה קאני (גיל 17) – בני יהודה
סטטיסטיקה – 6 הופעות (358 דקות), 2 שערים.
בן להורים מטוגו ומחזיק בכרטיס שחקן רק בשלוש השנים האחרונות, וייתכן שדווקא סילבה קאני בדרך להפוך לאחד השחקנים הכי מוכשרים שגדלו בישראל מאז מעולם. שחקן הכנף יליד 2003 הפך לאחד הכובשים הצעירים בתולדות ליגת העל עם שער בכורה ב-0:5 על הפועל חדרה והוסיף עוד אחד מול מכבי נתניה, ומיד לאחר מכן בני יהודה החתימה אותו לשלוש שנים נוספות. אבל מה שכעת נזקף לזכותו עלול בעתיד לשמש לרעתו. לא מעט שחקנים צעירים משתלבים בליגה בקלות בזכות היתרון הפיזי אך עם השנים הוא עלול רק לפגוע בהם. טוטו תמוז הוא דוגמה בולטת לכך שברגע שאיבד את היכולות הפיזיות שלו הפך ללא רלוונטי וכמוהו גם דלה ימפולסקי. לכך במועדון צריכים להבין שיש להם יהלום שאם יטפלו בו כמה שצריך הוא עשוי להיות שווה מיליונים, ולמאמן אלישע לוי יש רק משימה אחת – לתת לו לשחק, לשחק ולשחק.
חמודי כנעאן (גיל 20) – מ.ס. אשדוד
סטטיסטיקה – 25 הופעות (1,300 דקות), 4 שערים ו-4 בישולים.
שחקן נוסף מאשדוד, אך לעומת דהן ומרבית השחקנים הצעירים שמקבלים דקות בקבוצה מעיר הנמל, כענאן נרכש לפני שנתיים מקבוצת הנוער של מכבי חיפה והעונה הראה שהוא אחד הכישרונות הכי גדולים בליגה. באשדוד הפך לשחקן חשוב ברוטציה וגם בנבחרת הצעירה של ניר לוין זכה למספר הזדמנויות וכל עוד לא יקרה דבר חריג – בעונה הבאה הוא לא ייצא מההרכב הפותח, ולא מן הנמנע שיגיע לספרות כפולות של שערים ובישולים.
דורון ליידנר (גיל 18) – הפועל תל אביב
סטטיסטיקה – 10 הופעות (603 דקות).
אחד הניסויים המעניינים שקרו בפלייאוף העליון היה שילוב הצעירים של הפועל תל אביב. דבר שגרר תחילה להתלהבות גדולה ואף המונח "התינוקות של קלינגר" נכנס ללקסיקון של הכדורגל הישראלי, אבל כל זה לא היה קורה ללא דורון ליידנר. המגן השמאלי שחגג רק בחודש אפריל האחרון 18 ערך את הופעת הבוגרים הראשונה שלו נגד מכבי חיפה ונראה היה שכבר למעלה מעשור הוא חורך את הקווים בליגה הבכירה. אבל במקרה של ליידנר כדאי לקחת את העניין בפרופורציה ולאו דווקא בגללו, אלא בעקבות מקרי עבר. יובל שפונגין, דור מלול, טאלב טוואטחה, גל שיש, רחמים צ'קול, אופיר דוידזאדה ואחרים קיבלו את ההזדמנות בגיל דומה לזה של ליידנר ואף זומנו לנבחרת ישראל בעמדות המגנים, אבל כשהיו צריכים להיות בשיאם, רובם החלו בתהליך נסיגה. נקווה שליידנר לא יהיה כזה ויהפוך למגן שהכדורגל הישראלי זקוק לו כבר קרוב לשני עשורים.
בונוס מהלאומית: ליאל עבדה (גיל 18) – מכבי פתח תקווה
סטטיסטיקה – 29 הופעות (1,539 דקות), 7 שערים ו-4 בישולים.
הכישרון הצעיר אמנם שיחק העונה בלאומית, אבל הוא עשוי להפוך לאחד משחקני ההתקפה הבולטים בליגת העל בשנה הבאה. מבין כל הכישרונות הצעירים של גיא לוזון, עבדה נחשב לגדול מכולם ומעבר לשבעת השערים שכבש השנה שחקן ההתקפה בלאומית, הוסיף עוד צמד ובישול נגד אסטנה בליגת האלופות לנוער ובעקבות כך זוכה לעניין גם בחו"ל וייתכן מאוד שבדיוק כמו מנור סולומון, עבדה יוותר על ניסיון במועדון גדול בארץ ויעבור ישירות מפתח תקווה לאירופה.
מה דעתך על הכתבה?