יואב נאמן לא חשב שכך הוא יסיים את הקריירה, אבל לצערו הרב, ולצערנו, עונת הפרישה הגיעה ונקטעה בעיצומה בעקבות מגפת הקורונה, לקראת אולי הנפה אחרונה של צלחת אליפות, גביע המדינה ואולי דאבל חגיגי לכבוד סיום דרכו. למרות הכל, בראיון לאתר איגוד הכדוריד, הקפטן והסמל הגדול של מכבי ראשון לציון מודה שעל אף הכאב שכך הקריירה תסתיים, אין לו כוונה לשנות את ההחלטה.
עונת 2019/20 שהסתיימה בעקבות הקורונה: "אני מניח שהדרבי האחרון היה גם המשחק האחרון שלי. יש תחושת החמצה מכך שבאמת הייתה לנו הזדמנות טובה וריאלית לזכייה בשני התארים. היינו במומנטום מצוין. התחברנו והשתפרנו ככל שהעונה התקדמה. אפשר להתעסק ב'מה ואם', והמחשבות רצות לכיוון עונת פרישה מהסרטים שהייתה יכולה להיות, אבל עם כל הצער וההרהורים שהצטרפו בתקופת האחרונה – אני אצטרך להשלים עם העובדה שזה לא יקרה. עונה נוספת לא על הפרק, אפילו שלמדתי לא לסגור דלתות לחלוטין אף פעם".
"ההחלטה על סיום הקריירה התקבלה בבית, בשיתוף עם אשתי מיטל, כבר לפני שהחלה העונה. אני מבחינתי כנראה אף פעם לא אמצה את העניין עם הספורט הזה. גם היום אני מלא תשוקה למשחק, ואולי בגלל שהיו אלה גם הרגעים האחרונים על הפרקט, התשוקה אפילו גדולה יותר. אני מרגיש עדיין טוב פיזית וחד. אני לא עייף מנטלית, ולפי העונה האחרונה גם מרגיש סופר לגיטימי ברמות של צמרת הכדוריד הישראלי. אחרי שאמרתי את כל זה, צריך לשים לזה סוף מתישהו, כי באמת הייתי רוצה לשחק כדוריד עד הקבר. החלטנו שזה הזמן, שלחגוג ארבעים על הפרקט זה מספיק יפה. אחרי כל השנים שהבית, אשתי והילדים ספגו, תמכו והכילו את כל מה שאומר להיות ספורטאי מקצועי ותחרותי, הגיע הזמן שלהם, והגיע הזמן של אשתי, שהיא רופאת שיניים ורופאה לאסתטיקה של הפנים – לפרוח".
מדוע הוא פורש: "זה משהו שהחלטנו עליו. אני כבר בגיל 40, 23 וקצת עונות בליגה, המון תארים קבוצתיים ואישיים. המון הנאה וחוויות. צריך להגיד תודה על מה שהיה. אין מלבד ההחלטה שקיבלנו בבית והיה על השולחן כבר שנתיים, שום אלמנט נוסף. אני לא מחכה למצוא את הריגוש הבא בחיים שלי, כי לא שבעתי מהריגוש שהמשחק, וגם לא מצפה שמשהו יצליח לרגש אותי באותן רמות. מקווה שאופתע לטובה".
סמל בצהוב כחול. יואב נאמן (חן קלדרון, מכבי ראשל"צ)
הפיכתו לסמל והרגעים הזכורים מקריירה מפוארת: "אני יודע לבטח להגיד שהייתי חלק משמעותי ומוביל באחת השושלות הגדולות בכדוריד הישראלי לדורותיו – 7 אליפויות ב-8 עונות, 12 עונות כמעט רצופות, הפסקה של שנה אחת, עם תואר אחד לפחות. זכיתי להיות הקפטן בתקופה הזו ולשחק בקבוצות מצוינות עם שחקנים אדירים, מאמנים מצוינים, במועדון שאני כל כך אוהב ושאיתו הצלחתי, עם עוד לא מעט אנשים, להחזיר לקדמת הכדוריד אחרי שנים שחונות. לאורך השנים האלו הייתה לי הזכות להניף 8 גביעי מדינה. כמו כן זכיתי להיות קפטן נבחרת ישראל לתקופה מסוימת, ושיחקתי עשרות משחקים בנבחרת, בדורות שונים והייתי חלק מההעפלה של הנבחרת לאליפות אירופה בשנת 2002. במיוחד אני מודה על כל הדמויות המעניינות שפגשתי בדרך. את כל החוויות המדהימות שאספתי והמקומות שיצא לי לראות. יותר מהכל, אני מודה שהחלק הגדול והארי מהדרך עשיתי עם חברים שהכרתי מהכדוריד והפכו לחבריי הטובים ביותר".
כיצד הוא מעביר את התקופה האחרונה: "התקופה הזו, הזויה וסוריאליסטית ככל שתהיה, כבר הפכה לשגרה. הידיים שלי מלאות ולמדתי כבר בעבר לדעת, כי אין ואקום בחיים האלה. תמיד ייכנס משהו שיתפוס את הזמן. אני במיוחד הפכתי לאיש משפחה למופת ועקרת בית לא רעה בכלל. אני המון עם הילדים בבית ומפעיל אותם. שובר את הראש מה לעשות הפעם ובמיוחד מכיל אותם. יש לי 3 ילדים בגילאי עשר, חמש ושנה שזה אתגר בפני עצמו. מעבר לזה אני מנסה להתאמן כמה שיותר ונהנה לבלות, לדבר ולשתוק עם אשתי".
סוף עידן הסמלים: "אני חושב שנראה פחות ופחות שחקנים כדוגמת עידן (מיימון) או כדוגמתי, אבל זה דרכו של עולם הספורט וגם בו ובכל מקום אחר בעולם הזה יש מעטים כמונו, אם להיתלות בענפים גבוהים, כמו בראיינט, ג'ורדן, טוטי ומאלדיני. כן, לחלום הזה התלווה חלום נוסף – לשחק ולהגשים את עצמי מקצועית ולחוות את החוויה של לשחק באירופה. ההזדמנויות הרצינות הגיעו בטיימינג בעייתי – הראשונה מדנמרק בגיל 21, לאחר השחרור מהצבא ובדיוק בעונה שיוסי גבע הוביל מהלכים לייצר קבוצה שתיאבק על תארים ולא ראה איך אני הולך. בסופו של דבר, זה קרה לטובה כי זו הייתה תחילת השושלת באותה עונה. בגיל 26 קיבלתי הצעה מקבוצה ששיחקה דאז בליגת האלופות, אך לא ראיתי את עצמי עובר לגור בסארייבו בירת בוסניה. ההזדמנות הרצינית האחרונה הייתה בגיל שלושים – מעבר לליגת המשנה בגרמניה, והיא נפלה על פרטים טכניים. בכללי אני מרגיש מאוד שלם עם הדרך שהתנהלה הקריירה שלי".
שלם עם הקריירה. נאמן (חן קלדרון, מכבי ראשל"צ)
אם הוא חושב על קריירת אימון: "קודם כל הבית זקוק לתקופת צינון. אני מחזיק בתעודת מאמן ואימנתי בעבר במחלקת הנוער. זה תמיד מעניין אותי, גם ברמת הנוער, אבל בטח לא אקפוץ מידית לאימון הקבוצה הבוגרת. נראה מה יהיה במועדון עכשיו עם כל ענייני הקורונה, אבל אני רואה את עצמי שנה הבאה מתחיל בווליום נמוך, לאמן את קבוצת המצוינות של כיתות ט'-י' לדוגמא, שזה אימון העשרה או שניים בשבוע".
האפשרות שיבחר בתפקיד ניהולי: "אני מעריך שגם זה יקרה באיזה שלב, אבל גם זה לא יהיה בעונה הקרובה, לפחות ברמה הרשמית. אני עוסק בכובעי השני בניהול ספורט, וזה עולם שמעניין אותי, אבל אני גם מאוד אוהב וסומך על הצוות המנהל הנוכחי של המועדון, וגם זה עוד לא הזמן. אני בטוח אשאר קרוב לקבוצה הבוגרת בשנה הקרובה. אעזור לג'ו מתתיה במה שיבקש. אעזור מנהלתית איפה שיצטרכו, ובטח שאהיה אוזן קשבת ומייעצת לשחקנים כדי לתמוך ולהכווין אותם".
מה דעתך על הכתבה?