ולדי קופמן: "אשדוד החזירה לי את הניצוץ. דאבל זו לא מילה גסה"

ארבע עונות שיחק ולדי קופמן במדי מכבי ראשון לציון ואף זכה איתה באליפות בעונה האחרונה. הקיץ, להפתעת רבים, במה שנחשב למהלך המרתק של העונה, הוא עבר לאלופה היוצאת הפועל אשדוד במה שתהיה התחנה הרביעית בקריירה העשירה של מרכז נבחרת ישראל לשעבר. לראשונה קופמן ילבש את החולצה האדומה אחרי הצהוב של מכבי קרית מוצקין, מכבי ת"א ומכבי ראשל"צ. בראיון מיוחד לאתר איגוד הכדוריד הוא מסכם את התקופה בראשון לציון שם חווה רגעים גדולים יוצאי דופן וגם סבל מפציעות קשות או רגע טראגי אחר.

"עשינו דברים יפים", אומר קופמן, שהדגיש "על אף שתי אליפויות וגביע, היינו יכולים להוציא יותר מהקבוצה מהתנאים שקיבלנו. למדתי על בשרי שאליפות לא נקנית בכסף או בתנאים אלא מוכרעת בהרבה מלחמה לב".

היו גם רגעים קשים, כמובן. "ההחטאה שלי במהלך האחרון בחצי גמר הפלייאוף עדיין יושבת לי בראש כמו גם העונה שאיבדנו את האליפות לאשדוד לאחר שהיינו כה דומיננטיים". את הפציעות הוא מגדיר כמתסכלות אך מצד שני מחשלות.

הקיץ האחרון היה קשה עבורו. "אני וראשל"צ הגענו למבוי סתום ולא הסתדרנו", הוא סיפר. קופמן בדק הצעות ("הייתי מאוד קרוב להפועל ראשל"צ"), ובמהלך הקורונה אף שקל פרישה ממשחק ("נפלו לי אסימונים, וכבר הייתי בדרך החוצה").

לבסוף הוא חתם באשדוד, לשנתיים. "הם הצליחו להחזיר לי את הניצוץ. היום אני מרגיש עד כמה בוער לי לשחק שוב. אולי הייתי ביזור נוחות באופן מסוים. אולי במועדון שהיה מעט שבע. אולי הורדתי רגל מהגז, למרות שאני תמיד עובד קשה. שינוי זה טוב, וזה מרגיש לי כשינוי ממרענן. מבחינת האנשים והמערכת, עד עכשיו הם עמדו בכל הציפיות שלי. הם הראשונים שחזרו לעבוד, הם הראשונים שהביאו את השחקנים הזרים, הם הראשונים שבנו את הקבוצה, והם מכוונים גבוה. אשדוד היא כוח עולה בשנים האחרונות. הם למדו, שאתה רוצה להיות הכי טוב אתה חייב לרצות לנצח את הכי טובים, ואנחנו היינו הכי טובים. לבסוף הם הצליחו".

המטרות: "דאבל הוא לא מילה גסה. המועדון מאוד-מאוד מסודר ומקצועי. כשאני פוגש את המחויבות והרצון של השחקנים – אז מדובר במועדון רעב. מעצמי אני מצפה להביא את הניסיון, להוביל על המגרש ומחוצה לו. הביאו את יותם טל, את עומר גרא, את גיא קורדובה ואותי. החבר'ה שהגיעו מבחוץ לא באים על תקן של כוכבים, אלא לעזור למערכת בכל מה שדרוש. לעזור לצעירים. להיות יד ימינו של אולג בוטנקו במגרש. כל מה שהקבוצה תצטרך ממני אני שם".

קופמן, כמו יתר הענף, ממתין לאישור הסופי לקיום הליגה שמתוכננת להיפתח ב-11 באוקטובר, ומעריך: "מצד אחד הליגה לדעתי תהיה חלשה יותר, משום שהרבה שחקנים דומיננטים עזבו לחו"ל ואחרים פרשו. צריך לראות את הזרים החדשים שיגיעו. למען האמת, קשה לצפות בגלל כל אי הוודאות שמתלווה בתקופה הזו. מנגד, יש הזדמנות להרבה חברה צעירים, ואני מקווה שהם יבואו לטרוף את המגרש כדי להעלות את הרמה של הליגה ושל כולנו. הם רואים עכשיו 11 ליגיונרים, יש להם לאן לשאוף".

על הליגיונרים של הכדוריד בליגות המובילות באירופה: "מבחינתי, יש קצת קינאה חיובית. אני לא חושב שבתקופה שלי זה היה רלוונטי. לא הייתה אז את החשיפה שישנה היום. לא היה את הפרויקט בגרמניה. העידן היום שונה. אולי פעם גם פחות האמנו בעצמנו. היום החבר'ה מאמינים שהם שווי כוחות לשחקנים בחו"ל ובעיני זה יפה מאוד. מבחינת אפגרייד, מי שעשה את ההתקדמות הגדולה ביותר בעיני הוא יואב למברוזו. השני שפרץ עם כל החבילה, זה ליאור גורמן. כל השאר, פשוט נולדו עם זה. קח למשל את שניר נציה, הוא פשוט מפלצת. זה היה עניין עד שזה יפרוץ. מבחינת שניר השמיים הם הגבול".

היום שאחרי הפרישה ממשחק: "אני עדיין קצת מזוכיסט ורוצה להישאר בענף ולגדל דורות של שחקנים. אני כל כך אוהב את הכדוריד. 12 שנים אני כבר מאמן ילדים וזה נותן לי הרבה מאוד סיפוק, לא פחות ממשחק".