"לפני שלושה שבועות הייתי עם השחקנים בתדריך וידאו. סטבן ילובאץ לא ישב איתנו, כי הוא היה פצוע בקרסול. הוא היה בחדר הטיפולים, ורכב על אופני כושר. כשסיימנו את התדריך, שלחנו את השחקנים להתארגן לאימון, וראינו במסדרון אנשים רצים ומזעיקים אמבולנס. ראינו את סטבן. הוא היה בהכרה, אפילו הצלחנו קצת לתקשר איתו, אבל הבנו שמשהו לא בסדר ושכנראה הוא עובר שבץ".
כך, במילים מצמררות, מתאר מאמן א.א.ק אתונה סטפנוס דדאס את הרגעים האחרונים שבהם סטבן ילובאץ היה בהכרה. לפני שלושה שבועות לקה הכדורסלן הסרבי בשבץ מוחי, ואתמול (ראשון) מת בגיל 32.
"ביטלנו מיד את האימון, והשחקנים היו בשוק", מוסיף דדאס בשיחה מאתונה עם וואלה! ספורט. "הופענו למחרת למשחק נגד ריגה בליגת האלופות בלי להתאמן, אבל שיחקנו בשבילו, נלחמנו כמו מטורפים וניצחנו. אחר כך ניצחנו גם בליגה את לאבריו, ויצאנו לפגרת הנבחרות. רק אז, כשהיה לנו זמן ללא אימונים ומשחקים, הבנו עד כמה המצב חמור. אף אחד לא חשב בכלל על האפשרות שזה ייגמר כך. הוא בחור צעיר, והאמנו שהוא ייצא מזה, גם אם לא יחזור לעצמו במאת האחוזים. החדשות הטובות מבית החולים לא הגיעו, וכשלא חלה הידרדרות, זה היה יחסית טוב".
"בגלל מגיפת הקורונה, לא יכולנו לבוא ולבקר את סטבן בבית החולים. המנכ"ל ומנהל הקבוצה היו בקשר רציף עם המשפחה ועם הרופאים. יצאנו כל הקבוצה למלון שבו לנו ההורים ונפגשנו איתם. אז עוד הייתה לנו תקווה שזה עוד ייגמר טוב. אף אחד לא השלה את עצמו שהוא יחזור לשחק כדורסל, וקיווינו שהוא יתעורר עם כמה שפחות מוגבלויות. בשבועיים האחרונים התחלנו להכין את עצמנו נפשית לגרוע מכל, כך שההודעה אתמול על מותו לא הפתיעה את אנשי הקבוצה. כשהמשפחה ביקשה בסוף השבוע להעביר אותו להמשך לטיפול בסרביה, היה ברור לנו שאפסה התקווה.
"זה כל כך עצוב ומוזר, שבחור צעיר מת משבץ. לא היו שום סימני אזהרה שמשהו כזה בכלל יכול להתרחש. אני מאמן כבר יותר מ-20 שנה, ולא קרה לי דבר דומה. זו חוויה קשה, שיש בה שיעור לחיים. בשבועות האחרונים הכנסתי את הכדורסל לפרופורציה, והבנתי מה חשוב באמת. האמת היא שהייתי בתחושה דומה אחרי שחוויתי את מתקפות הטילים על ישראל, כשהייתי עם הילדים שלי בחולון. אבל אתה יודע איך זה, עם הזמן, ההלם עובר, אתה חוזר לעצמך ולטבע שלך, ושוב מתרכז כולך בניצחונות, בתוצאות ובכדורסל.
"נשלח השבוע נציגים להלוויה בסרביה, וננסה להתגבר יחד על האובדן הזה. אני יודע שתמיד אומרים את זה על מי שמת, אבל סטבן באמת היה בחור מדהים. רציני, מכבד, מנומס, חייכן, שלא גורם בעיות, שומר על מקצוענות ומרוכז תמיד בעבודה שלו".
דדאס (39) אימן בשנה וחצי האחרונות את הפועל חולון, זכה איתה בליגה הבלקנית והצעיד אותה לרבע גמר ליגת האלופות, אבל עזב בקיץ לא.א.ק. פתיחת העונה לא הייתה קלה עבורו: אחרי שנים ארוכות, עזבה קבוצתו את האואקה לטובת אולם מחודש ומשופץ באנו ליוסיה. היא מדורגת כרגע במקום החמישי בליגה היוונית עם מאזן 4:5, ונאבקת על הכרטיס לפליי אין במפעל האירופי עם מאזן 3:1, אחרי שניצחה בשלושת משחקיה האחרונים בכל המסגרות.
"הייתה לי תקופה מדהימה בחולון, ואני נמצא בקשר יומיומי עם אנשי ההנהלה – רועי דבורה, איתן לנציאנו ונירו אורון. אנחנו מתייעצים, מדברים על הבעיות שלהם ועל הבעיות שלנו, כמו שחברים טובים עושים. השארתי חלק ממני בחולון.
"הזיכרונות היפים מישראל נותנים לי מוטיבציה להצליח גם כאן, בא.א.ק. אני רוצה לגרום לאוהדים שלנו לאהוב אותי ולהיות מרוצים ממני, כפי שאהבו אותי אצלכם. זה קצת יותר קשה ביוון, אבל אני בטוח בעצמי. בתקופה האחרונה התחלנו להיכנס למסלול של ניצחונות, ואנחנו מגבשים לעצמנו זהות קבוצתית.
"אני נמצא עכשיו הרבה יותר עם המשפחה שלי. שני הבנים שלי משחקים במחלקת הנוער של א.א.ק, והם מתאמנים במתחם שלנו באנו ליוסיה, כך שאני ממש קרוב אליהם. זו אחת הסיבות העיקריות שהחלטתי לעזוב את חולון ולחזור ליוון".
