1. רפרטואר השירים של אוהדי מכבי תל אביב אמש (שלישי) בבלגרד נראה לקוח מחגיגות יום העצמאות. "מאל אל ישראל", דרך "עם ישראל חי" ועד שירת "התקווה" – האוהדים הצהובים גירדו את סף הרגש הגבוה ביותר, ולרגע הרגישו שוב כמו בימים רחוקים בהיסטוריה, כמו בימי וירטון ו"צסק"א אכלה אותה", כמו הקבוצה של המדינה. הרגש הלאומני היה מוצדק, אבל ההתפרצות אחרי ההחטאה של קנדריק נאן במהלך האחרון של המשחק כבר הייתה ברמה אחרת לחלוטין. זה אולי הרגע הכי גדול שהצהובים חוו בשנים האחרונות, ובוודאות הגדול ביותר העונה.
להתקרב מרחק משחק אחד מהגעה לפיינל פור אחרי עונה שלמה שבה רובם ראו את הכוכבים שלהם מתמודדים ביורוליג רק דרך הטלוויזיה – וכל זה כשהכוכב הגדול לא משחק – קשה שלא להבין את ההתלהבות, או להזדהות עם האוהדים הצהובים אחרי הצעדה המרגשת מחוץ לפיוניר, בה הוזכרו אוהדי הקבוצה שנפלו במלחמה.
אז אולי זה לא היה דומה בעוצמות למשחקים גדולים בהיכל מנורה, אבל הניצחון הגדול אמש על פנאתינייקוס, ניצחון שוהשג בשיניים, היה מהמשמעותיים שהיו לצהובים בשנים האחרונות. לא רק בזכות המשמעות הספורטיבית שלו, אלא בגלל מה שמכבי תל אביב עברה בדרך. כל הקשיים, כל המשברים, הטילים והחשש שמורגש עד היום. אחרי כל זה, היא יכולה להגיע לפיינל פור, ומדובר בהישג שמעטים נתנו לה סיכוי להגיע אליו גם בתנאים רגילים. בתנאים הללו זה לא פחות ממטורף.
הכל על הניצחון הדרמטי של מכבי תל אביב
40 דקות מפיינל פור: מכבי ת"א ניצחה את פנאתינייקוס 83:85 ועלתה ל-1:2 עודד קטש: "זה היה משוגע בסוף". בראון: "מדהים, אנרגיה מחשמלת" פאו שוב נגד השופטים, הבעלים השתולל: "הופכים אותנו לזונות!" נאן הצטרף לביקורת: "שריקות מפוקפקות, כולם ראו מה קרה"
2. רק בשעות הצהריים המוקדמות יצאה ההודעה ממכבי תל אביב על כך שמשטרת בלגרד נענתה בחיוב לבקשות הרבות של הקבוצה וכי כ-1,000 אוהדים שמחזיקים בכרטיסים אותם שייכו לדרכונים, יוכלו להיכנס לאולם. מיד החלו השאלות מה יעשו אוהדים שנמצאים בבלגרד ואין להם כרטיסים וקיוו שיוכלו להיכנס, וכמה אוהדים יהיו בסופו של דבר באולם. בסופו של דבר, לפי מספר אוהדים של הקבוצה: "לא היה אוהד אחד שהגיע למשחק ונשאר בחוץ, לכולם מצאו כרטיסים".
אחרי שנפתרה הבעיה הראשונה, החלה בעיה נוספת. המשטרה העבירה את האוהדים לקיים את הצעדה המסורתית צמוד מאוד לאולם, אבל זה לא מנע מהם לעשות אותה חגיגית עם עשרות אבוקות ורימוני עשן, שירים מרגשים ודגלים שהזכירו חלק מאוהדי הקבוצה שנהרגו מאז תחילת המלחמה ב-7 באוקטובר.
עד שלא נכנסו כל האוהדים אל האולם, אליו כבר נגיע, היו בקרב אנשי הקבוצה חששות. "עד שלא כולם יושבים בכיסאות שלהם, אנחנו לא יודעים מה יכול לקרות", אמר אחד הבכירים. וכך עברה הכניסה, מול כמה עשרות שוטרים סרבים מצוידים באמצעים לפיזור הפגנות, בצורה חלקה. הבידוק היה קפדני למדי. לעיתונאים הוצאו מטבעות מהתיקים מחשש שייזרקו אל הפרקט, אבל לא נרשמו תקריות חריגות מדי.
במכבי העריכו כי לא יהיו הרבה יותר צופים במשחק הרביעי בסדרה מחר, אם כי החלה התעניינות של אוהדים שנמצאים עדיין בארץ ורוצים להגיע לבלגרד. במועדון הבהירו שוב כי רק אוהדים עם כרטיסים יוכלו להיכנס.
3. על הפרקט התנהל אמש אחד המשחקים המשוגעים אליו הייתה שותפה מכבי. היא שלטה בהתמודדות לאורך 37 דקות, אבל ראתה את פאו מסמנת לה עם ריצה בסוף המחצית ובסוף הרבע השלישי, למה היא מסוגלת. עודד קטש לא הגיב לריצות עם פסקי זמן, אבל על הקווים הוא היה עצבני ומתוח מתמיד כשאפילו צעק על האנשים שיושבים על הספסל מספר פעמים.
אבל הקיפאון של קטש אפילו לא היה קרוב לזה של ארגין עתמאן. פנאתינייקוס לא תפקדה בתחילת המחצית השנייה והיתרון של מכבי חזר ועלה מספר פעמים גם ברבע האחרון, אבל המאמן הטורקי, שחזר להיות קצר רוח וקצת לא נחמד במסיבת העיתונאים בסיום, לא לקח פסק זמן עד למהלך האחרון של המשחק. בתקשורת היוונית כבר החלו בסדרת הקטילות למאמן, שאם יפסיד ביום חמישי, יכול להתחיל להרגיש את הכסא שלו רועד, כפי שהוא כבר הצהיר.
אבל הקיפאון של קטש לא נגמר שם. הוא בחר ללכת עם תמיר בלאט גם בסוף המשחק, אולי קצת יותר מדי, כשלבלאט ג'וניור היה את המשחק החלש ביותר שלו זה תקופה ארוכה. בסיום המשחק הגן קטש בחירוף נפש על בלאט ואמר כי "הוא היה אדיר בשבילנו", באמירה קצת משונה בסיום משחק לא טוב שלו.
4. חלק מהעוצמות של הקהל הצהוב במשחק אמש הושגו גם בזכות האולם אליו הועתק המשחק. בתכנון המקורי המשחק אמש היה אמור להיערך בבלגרד ארנה כשבמקביל פרטיזן בלגרד הייתה אמורה לארח בפיוניר את בודוצ'נוסט בחצי גמר הפלייאוף של הליגה האדריאטית. מכבי ביקשה, פרטיזן הסכימה, והקבוצות החליפו אולמות.
הפיוניר הוא אולם עתיק, אבל העוצמות שלו הן משהו שאי אפשר להוציא ממנו. אקוסטיקה שיש רק לאולמות מיוחדים, שונה ממה שיש בהיכל מנורה למשל, יותר קרובה למה שהיה באולם הפחים בחולון. וכך אלף איש הצליחו לייצר אווירה טובה. "אלף אוהדים היו נבלעים בבלגרד ארנה, ואנחנו יודעים שבאולם יותר קטן, במיוחד עם אקוסטיקה טובה, אפשר לייצר רעש", אמרו במכבי על ההחלטה לעבור לפיוניר. בסופו של דבר גם להחלטה הזאת היה חלק בניצחון.
עד לכאן בדברים הטובים שיש לפיוניר להציע. מבחינת כל מה שמסביב, מדובר באולם לא ראוי, שמתוחזק בצורה מגוחכת. מספיק להיכנס לחדרי השירותים שדומים לשירותים צבאיים ומריחים יותר גרוע, כדי להבין שהוא לא מוכן בשלב הזה לארח משחקים עם קהל.
5. בצד השני, אפשר להתייחס לשני סוגים של "גיבורים" בפנאתינייקוס. הסוג הראשון הוא הבעלים דימיטריס ינאקופולוס והמאמן ארגין עתמאן. לפני המשחק, הבעלים ניסה לחמם את האווירה עם טענות על כך שמכבי לא יכולה לארח עם קהל, ובסיום הוציא את כל תסכולו על שריקות, שכנראה היו צריכות ללכת לצד שלו. ינאקופולוס בא בתלונות קשות מאוד ליורוליג. הוא הוציא שטרות של כסף לעבר השופטים, נופף בתנועה לא ראויה לעבר אוהדי מכבי, והוכיח שכסף ומעמד לא קונים אפילו טיפה של קלאס.
גם לעתמאן, שעל הקיפאון שלו כבר כתבנו, לא היה יום נינוח במיוחד. הוא הוציא את השחקנים שלו בעצבים אל הספסל, כשמריוס גריגוניס היה נראה מתוסכל ביותר. במסיבת העיתונאים בסיום הוא ענה בתשובות קצרות, לא תמיד קשורות לשאלות, ואי הנוכחות של העיתונאים היוונים במסע"ת הוכיחה שהם ידעו לקראת מה הם הולכים.
הסוג השני של ה"גיבורים" הוא הסוג היפה. לקוסטאס סלוקאס היה משחק נפל, כשלראשונה אחרי 157 משחקי יורוליג רצופים, מאז שהפסיד עם פנרבחצ'ה למכבי תל אביב בעונת 2019/20 בהיכל מנורה, הוא לא קלע במשחק יורוליג. סלוקאס לקח רק שלוש זריקות והיה נראה מיואש מההגנה של מכבי כשהוא לא מצליח להתקרב ליכולת שלו משני המשחקים הראשונים.
ביציאה מהאולם סלוקאס נראה מאוכזב מאוד. אבל בניגוד לסוג הראשון, שם הקלאס זורם בעורקים. מאזור חדרי ההלבשה ועד העלייה לאוטובוס עצר הגארד היווני מעל עשר פעמים לתמונות עם אוהדי פאו שהגיעו לבלגרד, הודה להם, ולא קיפח גם אוהדים סרבים שבאו במיוחד כדי להצטלם איתו. כמה ספורטאים אתם מכירים שאחרי הופעה כזאת במעמד כזה גדול ינהגו כך? זה ללא ספק דבר נדיר.
מה דעתך על הכתבה?