"אוי ואבוי למי שיפחד מהאואקה. אפשר ליהנות מהחוויה, ואפילו לנצח"

"כשראיתי את עודד קטש יושב בסיום ההפסד בשבוע שעבר, עם הראש בין הידיים, הבנתי בדיוק מה עובר עליו", מודה גיא גודס. "אתה עומד שם ואומר לעצמך 'יכולתי להיות עכשיו בפיינל פור, ומאיפה אני אמור לגייס את האנרגיות לעוד משחק באואקה?'. כאילו העונה כולה ברחה לך מהידיים. ההרגשה רעה".

מי כמו גודס יכול להבין; לפני 12 שנים, בסדרה הקודמת בין פנאתינייקוס למכבי תל אביב, הוא ניצב בפני סיטואציה זהה כעוזר מאמן הצהובים. ובאמת, נדמה שההיסטוריה חוזרת על עצמה. גם ב-2012 "גנבה" מכבי את הביתיות באואקה, ועלתה אחר כך ל-1:2 בבית במשחק השלישי. עוד ניצחון ביתי אחד – אז ביד אליהו, ולא בבלגרד – היה חסר לה כדי להעפיל לפיינל פור, אבל פאו הכניעה אותה בזכות התעלות בדקות האחרונות והעבירה את ההכרעה למשחק החמישי באואקה.

זו הייתה אחת הסדרות הגדולות בתולדות היורוליג. גודס מספר שלמרות הקרנבל מסביב, והתסכול שחש בסיום ההפסד במשחק מספר 4, הוא והמאמן דייויד בלאט לא באמת הופתעו. "בניגוד למה שקרה העונה, אנחנו ניצחנו באתונה במשחק השני ולא הראשון", מזכיר מאמן הפועל חיפה, "והיה לנו ברור שנתקשה לרשום שלושה ניצחונות רצופים על אותה יריבה, שהייתה אז אלופת אירופה המכהנת".

3:20 דקות לסיום בתל אביב, העלה דייויד בלו את הצהובים ל-66:67. זה היה יתרונם האחרון; פנאתינייקוס רצה ל-0:10 – כששמונה מהנקודות נקלעו מהעונשין – והמארחים פגעו ב-1 מ-9 מהשדה (נוסף על 0 מ-2 מהקו) לפני שנכנעו 78:69. דומה ממש ל-1 מ-7 בשבוע שעבר.

"תחושת הפספוס הייתה עצומה", נזכר יוגב אוחיון, כוכב הסדרה ההיא, שבעונת הבכורה שלו ביורוליג ביצע קפיצת מדרגה דווקא בפלייאוף – ואפילו זכה להתייחסות אישית מהמאמן היריב ז'ליקו אוברדוביץ'. "בניגוד למה שקרה למכבי בשבוע שעבר, אנחנו הגענו למשחק העלייה עם כל הקהל בהיכל, ובאמת חשבנו שאנחנו עומדים לעשות את זה".

בימים שקדמו למשחק החמישי, הספיקה מכבי תל אביב לנצח את מ.כ הבקעה 76:88. אליצור אשקלון נענתה לבקשתה ודחתה מפגש נוסף שהיה אמור להתקיים ביניהן. בניגוד לקטש, שאיפשר לרוב השחקנים המרכזיים שלו לנוח בסוף השבוע בהפסד להפועל חולון, בלאט השתמש בהם וקיבל 18 נקודות מליאור אליהו ו-16 מקית' לנגפורד. "לא היה פשוט לבוא יומיים אחרי ההפסד, עכשיו יש לנו יום אחד להתאושש בדרך למשחק הכי חשוב שלנו העונה", אמר אליהו. "אנחנו צריכים לתקן את הטעויות שביצענו, ואז נוכל לנצח".

היוונים השלימו את העבודה, כפי שעשו 18 המארחות האחרות שהגיעו למעמד הזה ביורוליג, וניצחו 2:3 בסדרה. אלא שאף אחת מהיריבות לא התקרבה לסנסציה כמו האלופה הישראלית דאז, שהפסידה על חודה של נקודה בערב האחרון והמכריע, 86:85.

ואיך באמת מגייסים את האנרגיות לחזור ולשחק שוב על הכרטיס לפיינל פור? אוחיון מנסה להבהיר ולהסביר: "הסיטואציה שמצטיירת עכשיו היא כאילו מדובר במשימה בלתי אפשרית, וזה לא נכון. בזמן אמת, אתה יוצא מנקודת הנחה שאין לך מה להפסיד. אתה בא כאנדרדוג מובהק, ומכאן יש רק מה להרוויח. כך זה היה אז, וכך גם השבוע. אבל אתה בא לשחק, ופתאום דברים יכולים להתחבר. אתה מייצר ריצה אחת טובה, היריבים נכנסים ללחץ, והעסק מתחיל ללכת בכיוון שלך. אני מאמין מאוד במכבי הנוכחית. היא בנתה לעצמה אופי מיוחד, וכבר ניצחה במקומות ממש קשים – כולל פעמיים באואקה.

"בימים שלפני אתה רק מחכה שיעבור כבר השבוע ותגיע למשחק, ושום דבר אחר מסביב לא רלוונטי. צריך לדעת ליהנות מהסיטואציה. קראתי על הטירוף שיש עכשיו באתונה סביב הכרטיסים, וזו חוויה שלא שוכחים בחיים".

– ליהנות? כשחקן יריב, במשחק מכריע באואקה?

"כן, לחוות את זה. אוי ואבוי אם אתה בא לשם ומפחד. זה משפיע בדקה או בשתי הדקות הראשונות, ואחר כך אתה נכנס כבר לקצב. למכבי יש שחקנים עם ניסיון, שעברו דבר או שניים, ואני חושב שגם עודד מגיע הרבה יותר בשל. העובדה שהוא על הקווים גורמת לי להאמין עוד יותר במכבי, ואסור לשכוח שיש לו על הספסל את גיא פניני, שבעצמו היה בכל הסיטואציות האפשריות".

גודס משחזר את השבוע ההוא: "סדרת פלייאוף כזו מוציאה ממך המון אמוציות, ואתה מגיע לסוף כשאתה כבר מרוקן מאנרגיות. כבר אין לך כמעט שפנים לשלוף, שתי הקבוצות מכירות אחת את השנייה בעל פה, ואין לך מה לשנות. הרגשנו אחרי המשחק הרביעי שהיינו כל כך קרובים, ואז יוצא האוויר מהמפרשים. הבנו שבסוף זה יוכרע על אמונה, אנרגיות, ריכוז וחוסן מנטלי. קיימנו הרבה שיחות בימים שלפני, כדי להתחבר למוח ולרגש של השחקנים, והסברנו להם שכל אחד צריך להביא את כל כולו – בראש ובראשונה ברמה המנטלית".

צפו בשניות המכריעות של המשחק החמישי ב-2012

המשחק החמישי נפתח בצורה צמודה, אבל שרונאס יאסיקביצ'יוס הטיס את פנאתינייקוס ל-4:13 באמצע הרבע השני, וקצת אחרי החזרה מהפסקת המחצית היא ברחה ל-34:46. דווקא אז הגיע הקאמבק הישראלי: אוחיון ירה שתי שלשות רצופות, מכבי טסה ל-0:12 והשוותה. אוברדוביץ' לא נלחץ, ופאו הגיבה ב-0:10 משלה. 2:23 דקות לסיום קבע איאן וויוקאס 69:78 ירוק, אבל לנגפורד הקטין ל-81:79 (53 שניות מהבאזר האחרון) והקפיץ את מפלס הלחץ באואקה, לפני שיצא בחמש עבירות.

9.8 שניות לסיום, בפיגור 85:82, סחט פניני עבירה בשלשה מסטראטוס פרפרוגלו. "דימיטריס דיאמנטידיס ניגש אליי ולחש '25 אלף איש על הראש שלך, בוא נראה אם יש לך ביצים לקלוע עכשיו שלוש זריקות'", סיפר הקפטן דאז ועוזר המאמן כיום. "ברגע ששמעתי את זה רעדו לי הרגליים, ובסוף קלעתי". הכדור האחרון קפץ מהחישוק לגובה לפני שנחת, אבל הגיע ליעד. שוויון 85:85.

דיאמנטידיס עקף את ריצ'רד הנדריקס, וסחט ממנו עבירה (5 שניות), אבל עשה מעשה קוסטאס סלוקאס והחטיא בצורה לא אופיינית את הזריקה השנייה. טל בורשטיין השתלט על הריבאונד הארוך, נכנס לטראפ שהציבו בפניו יהלומידיס וניק קלאתיס, ולא הצליח להוציא מסירה. במכבי טוענים עד היום לעבירה, ואת השורה התחתונה זה לא ישנה: פאו 86, מכבי 85, במשחקו הביתי האחרון של אוברדוביץ' כמאמן הירוקים.

"מכל המשחק הזה, אני זוכר בעיקר את הסוף", מספר אוחיון. "שריקה לפאול שהיה או לא היה, ושריקה שלא נתנו לטל, וכדור שהיה יכול להגיע לגיא. הלב היה שבור לחלוטין". גודס מזהיר: "אם מכבי תגיע למצב שהיא תצטרך איזו שריקה מכריעה בסוף, לא כדאי לה לבנות על זה. אתה צריך לשחק נגד קהל, מומנטום ולפעמים גם שופטים".

הנסיקה של אוחיון בעונת הבכורה שלו ביורוליג בגיל 26, עם 9.8 נקודות, 2.8 אסיסטים ו-1.6 חטיפות (ואפילו 46% לשלוש), מזכירה את הסדרה שעוברת על תמיר בלאט, שחגג בסוף השבוע את יום הולדתו ה-27 בעונתו הראשונה במכבי תל אביב.

"חייתי את החלום", אומר אוחיון. "כשגדלתי כילד, ראיתי את המשחקים של מכבי בימי חמישי, ופתאום הגעתי לשם והייתי חלק מזה. זו הייתה מדרגת החלומות שלי. המחמאות מאוברדוביץ' לא שינו לי ולא הלחיצו אותי. בוא נודה שהלחץ היה שם גם בלי זה…

"כל מה שקורה עכשיו עם תמיר הוא סגירת מעגל מטורפת. כשדייויד אימן אותי במכבי, תמיר היה בא כילד לאימונים, והייתי נשאר איתו לשחק אחרי שכולם הלכו. בהמשך שיחקנו יחד והתחברנו מאוד, ואנחנו בקשר עד היום. הוא אדם מיוחד, עם אופי בלתי נגמר, דוגמה ומופת לכל ספורטאי מתחיל".

גודס: "מה שתמיר עושה העונה מזכיר לי באמת את הסדרה ההיא של יוגב. מבחינתי, המשחק הקודם היה מושלם מבחינתו. עכשיו, כשווייד בולדווין פצוע, הרבה מוטל עליו ועל לורנזו בראון".

– ונקנח בשאלה שכולם שואלים: מה יהיה?

אוחיון: "אין לי הימור, אלא יותר רצון. יש יותר מדי אנשים שאני אוהב במכבי, ואני מקווה מאוד שהם יעשו את זה".

גודס: "כשאתה מגיע למשחק כזה, אתה צריך לקחת אותו רבע אחרי רבע, ולשאוף להגיע לדקות האחרונות כשהכל צמוד, כדי שהיריבה תילחץ. מרגיש לי שגם הפעם יהיה צמוד. מכבי צריכה לעמוד באגרסיביות של פאו, ללחוץ על הכדור ולהרביץ, להיות מוכנה למגע. רוב המשחקים בסיטואציה הזו היו צמודים, אבל תמיד הביתיות ניצחו, כי הן קיבלו כמה דקות של מומנטום, עם האנרגיות של הקהל, וזה הספיק להן. סטטיסטיקות נועדו להישבר, ואני מרגיש שגם הפעם זה עומד להיות צמוד".