הפודקאסט החדש של ספורט1, "מחצית בשכונה", בהגשת העיתונאי וההיסטוריון רון עמיקם, עלה לאוויר. בפרק ה-14 התארח שמעון אמסלם, אחד מהסמלים הגדולים של הפועל תל אביב ומהאנשים המובילים כיום בכדורסל הישראלי. אמסלם מזוהה לא רק עם הקבוצה מהמרכז, אלא גם עם הדרום, כשהוא עושה כל שביכולתו כדי לשקם ולפתח את האזור בו גדל.
צפו בפרק ה-14 של "מחצית בשכונה"
אמסלם, שכונה "עמוד האש" בעקבות תאונת גזייה קשה שעבר, מספק הצצה נדירה לקריירה מרתקת שהחלה בשדרות, התפתחה בהפועל תל אביב ונמשכת היום בתפקידיו הבכירים בקבוצה האדומה שזכתה לאחרונה ביורוקאפ.
במהלך הריאיון, אמסלם חושף את סיפור הפיכתו משחקן בעל אוריינטציה התקפית לאחד משחקני ההגנה הבולטים בליגה: "הייתי שחקן שרוצה לעשות סל, כל משחק 30, 40, 50 נקודות בנוער של שדרות, אחרי זה בנוער של שער הנגב, בבוגרים של שער הנגב. כשהגעתי להפועל תל אביב של מייק לארגי, לבון מרסר, ארל וויליאמס, ג'ק צימרמן, עמוס פרישמן, עופר יעקובי – אין לי סיכוי בכלל".
"הייתי צריך למצוא משהו מיוחד שרק אני יכול לעשות", ממשיך אמסלם. "החלטתי שאהיה אחד השחקנים שאי אפשר לעשות עליהם סל. אהיה שחקן הגנה כל כך קשוח שאף אחד לא יכול לוותר עליי לעולם. כשכולם רוצים לסיים עם 20 נקודות, עשרה ריבאונדים ושישה אסיסטים – מגיע אחד שמוכן לעשות רק את העבודה השחורה".
כשנשאל אם תמיד היה שחקן הגנה, אמסלם השיב: "מה פתאום, הייתי סקורר! רציתי לעשות סל כל משחק. בדיעבד זה הדבר הכי טוב שעשיתי בחיים שלי. זה נכנס לאנשים ללב – קהל הפועל תל אביב באותן שנים, וגם עכשיו, יודע להעריך אנשים שנותנים 100% מעצמם".
אמסלם מספר על הדבר שהניע אותו במשחקים: "היו לי משחקים בהם קלעתי ארבע נקודות והורדתי שישה ריבאונדים, אבל לקחתי שחקן שקולע 40 נקודות והורדתי אותו ל-12. אני הייתי מאושר להביא תועלת במקום בו אנשים לא מצפים".
הקשר המיוחד עם האוהדים נשאר חזק גם עשרות שנים אחרי: "אני יודע שעם כל המשחקים של הפועל תל אביב באירופה, יש הרבה מאוד אנשים בוגרים שאומרים 'וואלה, אני זוכר אותך במשחקים'. תחשוב רגע, אדם אומר לך 40 שנה אחרי – סבא לנכדים – 'אני זוכר אותך במשחקים'. זה עושה לך תחושה שעשית את הדבר הנכון".
על הכינוי "עמוד האש" שהודבק לו לאחר תאונת הגזייה ב-2002: "יצאנו לטיול ג'יפים אני, תומר שטיינהאוור ועוד חברים. אחרי הטיול אמרנו בוא נעצור, נעשה קפה. לי מאחורה בג'יפ הייתה גזייה כתומה. התחלנו להתארגן, הילדים ערכו את השולחן, ואני באתי להדליק את הגזייה כשלוטן (בנו) יושב לידי, בן 8 חודשים".
"איך שהדלקתי את הגזייה, היא התפוצצה עליי. כשאני רואה את הילדים, את המכוניות מסביב ואת לוטן – אני מסיט את הג'ריקן באש ורץ לשדה, רחוק מהילדים. עברתי טראומה לא קטנה, הייתי חודש בבית חולים עם חליפות לחץ. תומר הדביק לי את הכינוי 'עמוד האש'".
על התקופה בבית החולים מספר אמסלם: "באותו חודש בבית חולים היה לי זמן לחשוב. זה שיעור גם לחבר'ה צעירים – כשאומרים 'עוד שנה או שנתיים' והרבה פעמים החלום שלך לא מתקרב. החלטתי לפרוש. נכנסה הנהלת הפועל תל אביב ואמרו 'דיברנו עם הרופאים, אתה לא יכול לחזור עוד עונה, אם תרצה אנחנו מציעים לך להיות עוזר פיזיותרפיסט. ההזמנה פתוחה'".
אמסלם מספר על פרויקט הכדורסל שניהל בדרום: "היה לי פרויקט בחמש השנים האחרונות שעשיתי עם הרשות לפיתוח הנגב. בשבעה באוקטובר היו בפרויקט 4,500 ילדים מ-33 יישובים: אופקים, נתיבות, שדרות, ירוחם, באר שבע עד אשקלון, וגם היישובים הבדואיים רהט, חורה, לקייה, תל שבע. נגמר הפרויקט, נגמר כדורסל ילדים. מאמנים ברחו לאגודות במרכז הארץ כי שנה וחצי הם לא יכולים לא לעבוד. יהיה קשה מאוד להקים את הפרויקט מחדש".
על אהבת הכדורסל בדרום אומר אמסלם: "יש אהבה גדולה בדרום. בהרבה מקומות ההורים יעדיפו כדורסל על פני כדורגל. למה? כי זה ספורט אינדור. אתה לא רוצה שהילד שלך ב-45 מעלות ירוץ אחרי כדור. הכדורסל היה בפריחה אדירה. אני מקווה מאוד שנוכל להחזיר את הפרויקט".
כשנשאל על המהפכה בהפועל תל אביב והשפעת הבעלים עופר ינאי, אמסלם משבח: "עופר עשה כמה דברים בחצי שנה שיכולים לבנות את הבסיס של הכדורסל הישראלי. קודם כל שינה את המהות של הפועל תל אביב. דבר שני, לבנות את הבסיס של הכדורסל הישראלי בכלל, אולי יבואו יותר אנשי עסקים – לא רק מכבי תל אביב עם הפועל ירושלים והפועל תל אביב. חולון יש לה פוטנציאל, הרצליה הולכת לעולם גדול, בגליל עליון או בגלבוע יש אנשים עם כסף".
אמסלם מתייחס להישגי העונה: "זה הישג שלעד ייחקק על שמו של עופר והקבוצה האדירה הזאת. הם לקחו תואר אירופאי, משהו שהפועל תל אביב לא עשתה מעולם".
על החלטות המפתח של ינאי: "הוא עשה שלושה דברים ששינו את העונה. דבר ראשון, אמר 'אצלי מי שחתם על חוזה חייב למלא את התנאים. אף אחד לא הולך'. דבר שני, דימיטריס איטודיס – מי יכול להנחית מאמן כזה? זה רק בן אדם חולמני ברמה של עופר. דבר שלישי, ים מדר – זו החלטה פרסונלית שלו כי שחקן יורוליג צריך להתפשר על החלום ולבוא לשחק בהפועל".
על האתגרים ביורוליג: "אם המלחמה נמשכת ותמשיך, גם השנה הבאה המשחקים יהיו בחו"ל. זו בעיה גדולה מאוד – בעיה של מנויים, קהל, אולם, טיסות והוצאות מטורפות. אנשים לא יכולים לחשוב שאנחנו באים ליורוליג כדי לפרק קבוצות, הצלחה כזאת קורית פעם בעשור".
על השתתפותו בתוכנית "הישרדות": "לא עניין אותי בכלל הפרס של מיליון שקל. אחרי חודש ירדתי 18 קילו, הייתי עצבני ורעב. מה שאתה עושה למען עצמך מת איתך, מה שאתה עושה לאחרים חי לנצח. זה חודש בלי טלפון, בלי שאנשים משגעים אותך, במקום עם ים ונוף מדהים. זו חוויה, אתה עובד על התודעה שלך".
לסיום, אמסלם מתייחס למצב בארץ: "בשבוע האחרון מסתובבים עם הגביע, מגיעים למשפחות של חללים וחטופים, של אוהדי הפועל תל אביב. אתמול הייתי בניר עם וניר עוז, והגיעו אנשים עם חולצה אדומה וצעיפים. כולם עוצרים, כל מי שחטוף יחזור למשפחתו, כדי שנוכל לסגור את הפרק השחור הזה, כדי שנוכל להתחיל לרפא מה שקורה פה בחברה, בכלכלה, בבריאות. להחזיר את הספורט לארץ ולרגעים של בהייה קטנה בטלוויזיה".
מה דעתך על הכתבה?