כוכב הכדורסל לשעבר דורון שפר דיבר ב"רגע של חוכמה" על המסע הרוחני הגדול שלו, משבריו בעולם הספורט התחרותי, דרך מחלת הסרטן והנדודים במזרח, ועד למפגש המשמעותי שהוביל אותו לישיבה.
שפר פתח בתיאור עולם הספורט התחרותי: "אבא שלי פעם אמר לי עם כל הטלטלות והשינויים שעברתי 'למה אתה לא יכול להיות נורמלי כמו כולם?' אז שאלתי אותו 'מי זה בדיוק הנורמלי?' עולם הספורט התחרותי? מדובר במציאות אינטנסיבית ומטלטלת שכבר מגיל צעיר שופטים אותך על קוצו של סל, רגע אחד יכולים להלל אותך ורגע אחד לקלל אותך".
הוא סיפר על הקשיים הנפשיים שחווה: "אני זוכר הרבה תמונות שלי מסתגר בחדר עם כאב בטן, עם מועקה, פחדים, מתחים שאני לא יודע מה עושים איתם, איך מתמודדים איתם, לא היה לי למי להתפלל. בדיעבד כשאני משחזר את כל התקופה, אז אותו שבר, אותה מועקה, אותו כאב, הציתו בי אש טובה. כבר בגיל צעיר היה לי ברור שאם הבריאות שלי והשמחה שלי תלויים בכמה קלעתי או החטאתי אני לא במצב טוב, חיפשתי משהו יותר פנימי ויציב שאוכל להיאחז בו".
שפר תיאר את נקודת המפנה הראשונה: "אני בגיל 28 במכבי תל אביב אחרי גמר אליפות אירופה, באיזשהו שלב בחרתי לא להתעלם מהקול הזה. זה לא היה פשוט. לקח לי שנה שלמה לוודא שאני באמת רוצה ומוכן לשחרר ועשיתי את הקפיצה הזו. אני יוצא עם כרטיס לכיוון אחד למסע שאני לא יודע איפה הוא יסתיים. נסעתי לאוסטרליה, טעמתי מבודהיזם, שמניזם, יוגה, מדיטציות".
המסע הרוחני הוביל למשבר אישי: "באיזשהו שלב רציתי להעמיק במסע הרוחני, אשתי רצתה בית ויציבות, זה לא הסתדר והתגרשנו. איך שאנחנו נפרדים מסתבר שהיא בהיריון. נסעתי להודו, הרגשתי שם שהגעתי הביתה ואז הגיע זמן הלידה ומתוך המקום השקט הזה נולד הכדורסל מחדש. חוזר לארץ, מקבל בשורה שאני חולה בסרטן".
שפר סיפר על ההתמודדות עם המחלה: "מהרגע שגילו אצלי את הסרטן עד הרגע שנכנסתי לניתוח והוציאו את הגידול עברו שלושה חודשים מאוד אינטנסיביים, יצאתי למסע אימונים של חיי בו חיפשתי כלים, מקורות השראה, איך לחיות בצורה יותר מאוזנת. זה גרם לי לשנות הרבה הרגלים, נולדתי לשנה שהיא אחת הטובות בקריירה שלי, כשזכיתי עם הפועל ירושלים בגביע יול"ב".
אך הצלחה זו לא הספיקה: "אחרי יול"ב הייתה ירידה מאוד תלולה, משהו כנראה מיצה את עצמו. בזמן הזה אני מתחתן בפעם השנייה, נולדו לנו שתי בנות ובאיזשהו שלב אני מגיע למשבר גדול בו אני עוזב וחוזר לכדורסל ואני מגיע לצומת של אובדן דרך, בלי כלים להתמודד עם האינטנסיביות, הרגשתי שאני צריך ללכת ואני לא יודע לאן".
שפר תיאר את המפגש המכריע שהוביל אותו ליהדות: "בפעם השנייה שחזרנו לעין כרם השכרנו בית מאדם חרדי, משה עדות ז"ל. הוא אמר לי שיש רב מאוד מיוחד מבית וגן והוא רצה שאלך לשיעור שלו. בסוף השיעור התיישבתי עם הרב והוא ביקש שאספר על עצמי בקצרה, אז גוללתי את המסע על הכדורסל והמחלה, בודהיזם, שמניזם. הוא שאל אותי 'מה עם התורה והיהדות? מה עם השורשים לפני שאתה הולך לרעות בשדות זרים?'".
תשובתו של שפר הייתה טיפוסית: "שלפתי תשובה ששלפתי לא פעם 'כל הנחלים זורמים לים והכל בסוף אחד'. הוא הסתכל עליי בעיניו היוקדות ואמר 'באמת הכל אחד, אבל אתה לא באמת יודע את זה'".
שפר סיכם את רגע המפנה: "זה היה בשבילי נוקאאוט מנטלי, הוא שיקף לי את הפער בין הדיבורים על אחדות, אהבה, שלום לבין איך אני מתנהל בפועל ולראות שיש פער גדול שהיה בתרבות המזרח. כשאני נכנס לישיבה אני נפגש עם תורה שהיא מים חיים, אמרתי 'איזה פראייר הייתי'".
מה דעתך על הכתבה?