ייתכן שאפתיע כמה מכם בהתחשב בתוצאה של המשחק של מכבי תל אביב נגד פנאתינייקוס אתמול (שלישי), אבל מכבי תל אביב הייתה יכולה לנצח בו וייתכן שגם בהפרש גבוה. מבולבלים? אני אסביר. עד שאגיע לרבע הרביעי של פנאתינייקוס, היו עוד שלושה רבעים שהיו פספוס מבחינת הצהובים.
כן, שלושה רבעים באואקה בהם אתה צמוד לפנאתינייקוס בדרך כלל נחשבים להישג, בטח בהתחשב בהבדלי הרמות על הנייר. אבל אתמול מכבי תל אביב הייתה צריכה בשלושה רבעים להרוג את המשחק ולצאת עם ניצחון מפתיע באואקה.
לאורך שלושה רבעים ההגנה של פנאתינייקוס הייתה באזורים שונים לחלוטין מאלה של היורוליג. אני מניח שארגין עתמאן הוא לא עיוור או טיפש, הוא יודע שאם לרכז (תמיר בלאט) פלוס שני חצאים שלו מהספסל (ג'ף דאוטין וג'ימי קלארק) אין מרחב פעולה – אין למכבי תל אביב מה למכור במשחק ההתקפה.
אז לא רק שהיה להם מרחב פעולה, פנאתינייקוס החליטה כל כך להתמקד בלוני ווקר עם לחץ גבוה ונאיבי משהו רק עליו וזה ישב בול עם הסגנון של מכבי תל אביב. כשבלאט לחוץ, אין מי שייקח את זה משם, כשווקר לחוץ לחלוטין יש. כשהיוונים החליטו שהסקורר הדגול של מכבי תל אביב לא יקלע בכל מחיר (הוא הצליח בסוף אגב), אז הרכז ניהל את ההתקפה ופתאום מתחת לסל היה כל כך הרבה מקום.
מי הרוויחו מזה? קודם כל טי ג'יי ליף וג'יילן הורד. הראשון היה נראה עד עתה כמו אחד שלא התרגל לזה שמישהו נוגע בך ולא מפנה לך את הדרך לטבעת, אבל אתמול ברגע שנתנו לו קצת אוויר הוא גם העניש ולאחר מכן גם הצליח להתמודד עם המגע (רק בהתקפה). השני כבר חי את זה, הוא יודע שברגע שיש קצת יותר ספייס בשבילו לעבור בין הדאנקר ספוטס הוא יקבל את הכדור ולסיים מתחת לסל הוא יודע.
חוץ משני השחקנים בקו הקדמי, ג'ימי קלארק הרוויח מזה במיוחד. קלארק הוא לא רכז מתאים ליורוליג, שם ברוב המקרים ההגנות ילחצו אותו, יגרמו לו לכדרר קצת יותר ממה שהוא רוצה וגם לאבד המון. יש סיבה שהוא התפוצץ – פשוט נתנו לו. אני לא זוכר מתי קבוצת יורוליג, בטח ברמה הזו, נתנה לשחקן כמו קלארק – שברור שעם קצת לחץ יאבד את הכדור – לחדור לטבעת, לזרוק בחופשיות.
מכבי תל אביב בשלושה רבעים כתשה את הצבע של פנאתינייקוס, היא קלעה ב-75 אחוזים לשתי נקודות בשלושת הרבעים האלה. ההתקפה של הצהובים כנראה לראשונה העונה לא הייתה תלויה מדי בהתפוצצות של שחקן אחד (ווקר, דאוטין וכו'), אלא ניצלה כל פרצה (והיו הרבה) בהגנת היריבה כדי להשיג נקודות קלות.
אז ראבק, איך קבוצה ששיחקה כל כך טוב בהתקפה נגד פנאתינייקוס באואקה לאורך 30 דקות לא מסוגלת לסגור בהן את המשחק? הסיבה שכולנו מכירים – ריבאונד. ההגנה של מכבי תל אביב הייתה לא כזו רעה, בטח לא בצבע, מחוץ לקשת אולי כן כי פנאתינייקוס זרקה בחופשיות ככל העולה על רוחה והחטיאה הרבה.
פנאתינייקוס היא לא קבוצת ריבאונד מהטובות במפעל, היא בינונית פלוס. אבל מכבי תל אביב לעומתה קבוצת ריבאונד, במיוחד ריבאונד הגנה, מזעזעת. אז במקום לקחת את ההחטאות מתחת לסל של היוונים, שהיו לעיתים מביכות מאוד, לנצל את זה עם ההתקפה הטובה ולבנות הפרש – קרה ההיפך.
הרבה יגידו שפנאתינייקוס רצתה יותר ברבע הרביעי ובגלל זה ניצחה, זה נכון וניגע בזה, אבל גם לאורך שלושה רבעים בהם ההגנה שלה הייתה זוועה וההתקפה שלה גם לא הייתה טובה, היא ידעה שאם היא תישאר צמודה, מתישהו זה יתפוצץ. אז היא עשתה את זה עם 19 ריבאונדים בהתקפה. זה מספר חולני שאף מאמן לא מסוגל לראות בדף הסטטיסטיקה ולא לקרוע אותו מעצבים.
לא היה לפנאתינייקוס של שלושת הרבעים הראשונים שום דבר שאיים על מכבי תל אביב חוץ מריבאונד ההתקפה ומסתמן שזה גם מה שסגר את הסיפור. זה לא סתם שכדורים נחתו בידיים של השחקנים בירוק, אלא שהשחקנים בצהוב פשוט לא סגרו אותם. עומר יורצבן וחואנצ'ו הרננגומס קלטו 15 מתוך ה-19. מדובר פה בארבע ובחמש של פנאתינייקוס. הנה שני מקרים מביכים בהם שני הגבוהים של מכבי תל אביב לא לקחו את הכדור החוזר: אחרי החטאות עונשין, אחרי החטאות לייאפ. שמתם לב שכתבתי החטאות ברבים? לפעמים אין יותר מדי מה לנתח – שימו עליהם גוף! לא הגיוני שרומן סורקין מסיים משחק עם אפס ריבאונדים כי מולו אחד יורצבן, ששוקל כמוהו וגבוה ממנו אולי בשישה סנטימטרים, פשוט נושף עליו ומעיף אותו.
האכזבה של מכבי תל אביב לא תבוא מהרבע האחרון, היא כבר באה משלושה רבעים בהם בגלל שלא הצליחו לסגור לפאקינג ריבאונד הם הפסידו. כבר עכשיו אני אבהיר – אם מכבי תל אביב לא מאפשרת כל כך הרבה ריבאונדים בהתקפה, עם היכולת שהציגה ב-30 דקות, היא סוגרת את המשחק והרבע הרביעי הופך לגארבג' טיים.
אבל זה לא קרה, מכבי תל אביב נכנסה לרבע הרביעי כשהיא בפיגור של שתי נקודות ואז עתמאן החליט: אוקי, די עם המשחקים – כל התותחים הכבדים יעלו. אחד התותחים הכבדים האלה הוא ג'די אוסמן. הפורוורד הטורקי ברבע הרביעי שם רגל על הגז במיוחד הגנתית ובזכות הזריזות שלו הוא הצליח להשיג לפנאתינייקוס כמה מתפרצות.
יחד איתו עתמאן שם את כל החמישייה החזקה שלו ופתאום פנאתינייקוס עשתה מה שלא הצליחה לאורך שלושה רבעים – להרביץ למכבי תל אביב. לרכזים אין חופש תנועה יותר, ההתקפה נתקעת ואז הפורוורדים וה"סנטר" או הסנטר על אמת מתבטלים לחלוטין. למכבי תל אביב היו 30 דקות של הזדמנות אדירה באואקה להפתיע בענק את פנאתינייקוס, כי כולם ידעו שברבע הרביעי קטש ייאלץ לעשות רוטציות.
אני לא מאשים אותו אגב, יש לו שבוע כפול, פנאתינייקוס היא יריבה שאם לא הצלחת לפתוח נגדה הפרש באואקה בשלושה רבעים והיא מחליטה ללחוץ על הגז, ייתכן שעדיף לצמצם דקות של כמה שחקנים משמעותיים. עם זאת, לא ברור לי הספסול של רומן סורקין לכל כך הרבה זמן. אולי בגלל שהיה כל כך רך בריבאונד קטש החליט "להעניש אותו", אבל לתת לאחד הכוכבים שלך רק 13 דקות? נראה שהעונש קצת מוגזם.
אז מכבי תל אביב לא לקחה את ההזדמנות כי היא החליטה שלשים גוף בריבאונד זה לא בשבילה, פנאתינייקוס כן לקחה את ההזדמנות, עברה להילוך חמישי-שישי (תלוי איזה גיר יש לכם באוטו, גם אוטומט זה בסדר) ברבע האחרון. עכשיו אחרי שהבנו שאין לצהובים ריבאונד וזה מה שהפסיד לה את המשחק, מה עושים מכאן?
כנראה שמנסים לנצח את הכוכב האדום בלגרד, משימה שכרגע נראית יותר קשה מלנצח את פנאתינייקוס. אם ניקח את נושא הריבאונד, הכוכב האדום היא קבוצת ריבאונד מהטובות במפעל. לכן, אם למכבי תל אביב הייתה הזדמנות לגנוב ניצחון מהשבוע הכפול הזה – היא הייתה אתמול. 30 דקות של התקפה טובה מאוד הלכו לפח, כי אף אחד לא רוצה ללטף את ההוא עם הגופיה הירוקה.
מה דעתך על הכתבה?