הפועל ת"א ניצחה את ה"כפילה" שלה, במכבי ת"א יורקים בפרצוף של האוהדים

שלוש הישראליות עמדו בפני מבחנים מאוד גדולים השבוע. הפועל ירושלים והפועל תל אביב עמדו בשלהן בהצלחה, מכבי תל אביב לא כל כך למרות ששיחקה טוב. עברנו מספיק משחקים בעונת היורוליג והיורוקאפ הזו כדי שנצליח לגבש כמה מסקנות בלי כוכביות של תחילת עונה.

הפועל תל אביב

מבחינתי, המשחק מול דובאי הוא מבחן אפילו יותר גדול מאולימפיאקוס. לנצח את אולימפיאקוס בהיכל השלום והאחווה זה לא דבר פשוט, אז לי לא היו ציפיות גדולות מדי. מצד שני, סקרן אותי לראות מה הפועל ת"א תעשה כשתפגוש את הפועל ת"א.

דובאי היא הלכה למעשה הפועל ת"א. מדובר בקבוצה חדשה שהורכבה עם מסות של כישרון, לא ברמה של האדומים אבל יש לה בוודאות שחקנים מוכשרים שלא נופלים מאלה של הישראלית הטובה באירופה. דוויין בייקון הוא לא שונה מבחינת הכוכבות שלו מאנטוניו בלייקני, ואסילייה מיציץ' הוא כוכב על אבל גם פיליפ פטרושב.

לאורך המשחק, עד הרבע השלישי, הרגשתי שהפועל ת"א קצת זחוחה, היא הרגישה שהיא יותר איכותית והיא תסתדר מול דובאי. עם זאת, זה לא קרה. הפרגון להתקפה שלה יגיע, אבל חייבים לדבר על ההגנה. מצד אחד אני מתחבר לסגנון של ההארד אדג', אבל הוא היה מאוד עצלני למשך שני רבעים וחצי. ניסו ללכת על חטיפות מיותרות על המסירה ולסיים את ההתקפות של דובאי במהרה במקום פשוט לשבת כמו שצריך בהגנה.

בתחילת הרבע השלישי, והמחמאות פה הן קודם לדימיטריס איטודיס, הפועל תל אביב הייתה מחויבת. היא שמרה יותר גבוה, היא הצליחה להגיע להתקפות שלה מהר כי היא לא הימרה על נתיבי מסירה אלא משכה את דובאי כמה שיותר גבוה. אמנם זה לא עזר על בייקון שהיה במוד מפלצתי אבל זה הצליח לבטל את האחרים, בטח ללא פטרושב שיצא בחמש עבירות בגלל שריקה ביזיונית.

אגב שריקה ביזיונית, השופטים במשחק הזה היו מזעזעים לשני הצדדים. משחק כדורסל כל כך יפה עם התקפות נהדרות ורמה גבוהה הושחת בגלל שהשלישייה בשחור החליטה שכל ליטוף הוא עבירה. חבל. נחזור רגע להגנה של הפועל ת"א. לאורך שני הרבעים הראשונים בגלל שדובאי הצליחה להביא את הפועל תל אביב להמון התקפות מסודרות, אז מיציץ' התקשה והתמהמה עם הכדור.

לעומת זאת, ברבע השלישי זה לא מקרי שהוא התפוצץ ככה. בואו, גם כדי ששחקן בסדר גודל כזה יתפוצץ צריך שיהיו תנאים מינימליים, שהמשחק יהיה יותר פתוח. ולראייה, מיציץ', אלייז'ה בריאנט ואנטוניו בלייקני השיגו המון נקודות מזה שהגיעו לפואנטה מהר. האחרון היה ברצף משוגע, כי ככה זה, אז איטודיס אמר פעמיים "בידוד, תנו לו", זה הסתיים פעם אחת בזריקה לא טובה (גם במונחים שלו) ופעם אחרת באיבוד לא מחויב כשכדרר לעצמו על הרגל.

ריספקט גדול להפועל תל אביב שיצאה מהגישה החולמנית, הבינה מה היא צריכה לעשות כדי לנצח והוכיחה שגם מול הכפילה שלה (גארד לפה, פורוורד לשם), היא יודעת לנצח משחקים יותר טוב ממנה. אמר קלמן פרפליץ' האהוד שהפרויקט בדובאי לא נופל משל הפועל ת"א. מבחינת סגל נטו, לא בטוח באמת שהוא עד כדי כך טועה. בלנצח משחקים? תדליק גחל ושים על נרגילה.

נקודה אחרונה: השילוב בין דן אוטורו לג'ונתן מוטלי. אני מבין למה איטודיס ניסה את זה מול פטרושב, שאני בטוח שאני לא היחיד שראה כדורסל בשנתיים האחרונות והתאהב בבחור הזה. הגנתית זה לא היה מספיק טוב, התקפית זה היה לא רע. בסוף היתרון של מוטלי זה הגיוון שלו עם הפנים לסל, עם החצי מרחק. עם איך שאיש וויינרייט שיחק, לטעמי הוא היה צריך לפתוח. אז נכון שטאי אודיאסי היה לא רע, אבל מוטלי היה צריך לעלות מהספסל.

מכבי תל אביב

מכבי תל אביב מצידה שיחקה נהדר נגד מונאקו, אבל האמת? יש נושא הרבה יותר גדול שעניין אותי במהלך המשחק. איפה לונדברג??? זה החיזוק שמכבי תל אביב תביא לעמדת הרכז? לפני שאני בכלל אסביר למה זו החלטה הזויה, אבהיר את מהות ההחתמה הזו. במכבי תל אביב חושבים שאנחנו, הצופים, שרואים כדורסל ואולי גם קצת מבינים כדורסל, נאיביים במינימום ומטומטמים במקסימום.

ה"חיזוק" הזה הוא יריקה בפרצוף לאוהדים שמתחננים לרכז וסנטר נורמליים לקבוצה. שלא ישתמע שאני חושב שלונדברג שחקן רע, חלילה, הוא אחלה של גארד. אבל הוא פאקינג 2! הוא על העמדה של לוני ווקר! החליקו על השכל שם? הביאו גו טו גאיי יותר מנוסה מווקר, אבל זה ממש לא מי שיתקן את הבעיות במכבי תל אביב.

מה למעשה השוטינג גארד הדני נותן למכבי תל אביב? הוא אחלה של סקורר, הוא זורק מעולה מחצי מרחק ויודע לנהל פיק אנד רול טוב. בנוסף, הוא שחקן קלאץ' אדיר. הבעיה שלי איתו זה שהוא לא פליימייקר קלאסי. יגידו ויכתבו שישחק כרכז, אבל ברור לכולם שרכז קלאסי הוא לא. מכבי ת"א צריכה רכז פותח עם כל הכבוד לתמיר בלאט. לונדברג שחקן אדיר והוא ייתן לצהובים המון, אבל לא כרכז, אין סיבה לצפות ל-7 אסיסטים למשחק והרגעת המערכת.

אם לונדברג היה מגיע בקיץ במקום ווקר ומכבי ת"א הייתה מביאה סנטר טוב, הייתי אומר שההחתמה הזו היא חיזוק נפלא, אבל בתנאים הנוכחיים, ההנהלה של מכבי ת"א יורקת לאוהדים שלה בפרצוף. כשפותחים את מילון מונחי הספורט תחת המונח "הביאו חיזוק כדי להגיד 'הבאנו'" יש תמונה של איפה לונדברג במדי מכבי ת"א. היו יכולים להביא שחקן בפרופיל שהרבה יותר מתאים למה שהקבוצה צריכה, התירוץ של "אין שחקנים בשוק" כבר לא מחזיק מים. לונדברג הוא פליימייקר משני טוב מאוד וכמובן שחקן כדורסל נהדר, אבל הוא לא מה שמכבי ת"א צריכה באמת. הוא מכסה כמה חורים, לא פותר את הבעיה.

במשחק הזה ראינו כמה מכבי ת"א חייבת רכז נוסף. ג'ימי קלארק היה לא רע בכלל, אבל הוא לא תרם לניהול המשחק באמת אלא תפס יום. תמיר בלאט מנגד היה ביום חלש במיוחד. דמיינו שלמכבי ת"א היה מוביל כדור במשחק כזה. זה לא היה נגמר אחרת? ברור שכן והיא לא הייתה נתקעת כל כך הרבה בהתקפה. לונדברג פותר את זה ברמת הפעולות האישיות כפליימייקר משני, אבל בלנהל את כל העסק? לא הכיוון.

יש בן אדם אחד בכל המערכת הזו של מכבי ת"א שלא משתין מהמקפצה לכיוון האוהדים וקוראים לו עודד קטש. אחרי שני משחקים מזעזעים בריבאונד בהם הקבוצה שלו הפכה לבדיחה, הפעם, מול סגנית אלופת אירופה – מכבי ת"א הגיעה טוב לכדורים חוזרים.

טי ג'יי ליף. מה אני אגיד? האמת שכבר שרפתי אותו וטעיתי. חשבתי שהוא לא מספיק פיזי ליורוליג, שהוא לא שיחק אף פעם כדורסל בוגרים. תצוגת תכלית מרשימה מאוד שלו, בטח עם הבלוק שמנע ממייק ג'יימס לתת למונאקו את הניצחון.

אני חוזר לקטש. לטעמי, כל מאמן אחר במכבי ת"א שהוא לא ז'ליקו אוברדוביץ' בשיאו היה כבר קובר את ליף. למזלה של מכבי ת"א, הוא הבין שיש בו משהו, שברגע שהוא יסתגל לכדורסל האירופי הוא יכול להבריק. ליף קודם כל הוא פינישר מצוין, יש לו מיקום נהדר מסביב לטבעת והוא ביג-מן באמת משובח מבחינת היכולת הגולמית שלו בהתקפה.

עכשיו ברגע שדיברתי על התקפה צריך לעבור להגנה. לא ליף, מרסיו סנטוס, רומן סורקין והמשיח בעצמו יצילו כרגע את הגנת הצבע של מכבי תל אביב. בהנחה שבמועדון לא יחליטו להביא סנטר מרשים שיכול גם לנעול את הצבע, הצהובים יישארו אך ורק עם מחמאות אחרי משחקים כאלה. לא משנה כמה ליף יהיה מדהים, אם בצד השני הסנטר של היריבה קולע 17 והכוכב שלה (עם כמה שהוא מייק ג'יימס) סוחט 16 זריקות עונשין – הקבוצה לא תנצח, חד וחלק.

בסוף המשחק, עם כל המחמאות לקטש, לטעמי הוא עשה טעות. לראשונה לדעתי בשנתיים האחרונות, היחידה השנייה שלו הייתה טובה מהראשונה. לקראת הסוף הוא הכניס את החמישייה הפותחת, בתוכה לוני ווקר, וזה שיבש לו את המשחק. ווקר טעה המון בהגנה וזה עלה למכבי תל אביב במשחק. כן, למרות הסלים הגדולים. יש תמונה רחבה יותר, הכוכב הגדול אמנם נתן ארבע בצד אחד אבל אפשר שש בצד השני. בהארכה הקבוצה כבר איבדה אוויר, זה היה ברור שאין לה כלים לעוד חמש דקות מול מונאקו. מאכזב? ייתכן. האם זו המציאות? לצערה של מכבי תל אביב, כן.

הפועל ירושלים

הפועל ירושלים אמנם ניצחה כבר לפני יום וקצת (נכון לרגע כתיבת טור זה), אבל אני לא יכול להתעלם מהניצחון המרשים הזה. בחצ'שהיר היא קבוצה שכל כולה הצהרת כוונות אחת גדולה, יש לה כוכב שהוא מעל היורוקאפ בשם מלאקיי פלין. עם זאת, יש לה סנטר שאנחנו מכירים, טרביון וויליאמס שמו.

הפועל ירושלים מכירה אותו טוב במיוחד וגם שמחה מאוד מזה. טרביון וויליאמס, מיודענו מימיו בצהוב-כחול עד לא מזמן, הוא סנטר לא רע בהתקפה וחור שחור של כלום בהגנה. אז הפועל ירושלים שיש לה רכז לא רע בכלל, הבינה שאם היא הולכת על הרגליים שלו – יהיה לה כיף.

ואכן היה לה כיף. יש כאלה שאומרים שהפועל ירושלים קצת מתקשה להפתיע בהתקפה, אבל ממה שאני ראיתי נגד מוליכת היורוקאפ, היה שימוש מיטבי בכישוריהם של השחקנים. ביניהם נמצא יובל זוסמן, שמבחינתי הוא פניה של הפועל ירושלים.

כשיובל זוסמן טוב הפועל ירושלים טובה ולהיפך. מה יותר משפיע על מה, לטעמי זה שזוסמן מצליח לשים נקודות על הלוח גורם לכל המשחק להיפתח ואז גם שאר השחקנים שאינם המפלצת ששמה ג'ארד הארפר מצליחים להתעלות.

מעניין לראות שזוסמן לא התעלה דווקא בגלל משחק מהיר במיוחד של הפועל ירושלים. הרי כולנו יודעים שבהתקפות מסודרות הוא יותר מתקשה לקלוע, בטח להתבלט. אז הפועל ירושלים אמנם לא שיחקה מהר מדי למרות שבחצ'שהיר ירדה יחסית לאט להגנה, אבל היא כן עשתה כמה מהלכים יחסית מהר. נקודה אחרונה לגבי זוסמן, הוא הראה במשחק הזה אסרטיביות (מונח יותר הולם לזה שתכננתי לכתוב) בכל מהלך שלו, התאושש בצורה נהדרת מהתקופה המזעזעת שהייתה לו.

צריך לציין, כבר נכתב בעבר שהפועל ירושלים לא נראתה כמו קבוצה של יונתן אלון. פתאום, אחרי ניצחון מאוד מרשים במפגש צמרת שכזה, הנרטיב השתנה? אז מבחינתי עוד לא. כל המחמאות מגיעות לה, על ההתאוששות אחרי ניסיון הקאמבק של בחצ'שהיר, על ההגנה שלה שלמדה מהטעויות של המפגש ביניהן בעונה שעברה ועל ההתקפה שתקפה בדיוק את מי שצריך.

עם זאת, זה מדגם לא מייצג, כי לא כל קבוצה היא בחצ'שהיר. השאר אולי פחות טובות ממנה, אבל הן משחקות שונה ממנה. למשל בשבוע הבא יפגשו האדומים מהבירה את נפטונס קלייפדה, קבוצה התקפית מעולה במיוחד בכל הנוגע לקליעה לשלוש (שנייה ביורוקאפ באחוזים). בנוסף, ההתקפה שלה מאוזנת ופחות מסתמכת על כוכב אחד. אם נגד נפטונס נראה את מה שהראתה הפועל ירושלים נגד בחצ'שהיר, ייתכן מאוד שגם המומנטום שלה ישתנה לטובה.