נייגל הייז-דייויס היה אמור לחתום על חוזה לשתי עונות וחצי בהפועל תל אביב אך החליט לעשות פניית פרסה ולהצטרף לפנאתינייקוס. לפני שנצלול באופן מעמיק למה שיכול לתת ה-MVP המכהן של הפיינל פור לקבוצה של ארגין עתמאן, צריך להבהיר – האדומים פספסו שחקן שהיה יכול להציב אותם כקונטנדרים לזכייה ביורוליג.
למי שלא נתקל, בריף על הקריירה של הייז-דייויס. הפורוורד בן ה-31 שיחק במשך ארבע עונות באוניברסיטת וויסקונסין-מדיסון לפני שהחליט לנסות את מזלו ולהיבחר בדראפט 2017. זה לא הצליח, הוא נע ונד בין קבוצות ליגת פיתוח להופעות בודדות ב-NBA בעונת 2017/18 (תשע בלבד). משם החליט לעבור לאירופה והגיע לגלאטסראיי. בעונתו הראשונה ביורוקאפ שיחק עשרה משחקים בלבד והרשים בהם במיוחד עם 15.7 נקודות למשחק באחוזים מצוינים.
לאחר מכן, הכיר את מי שבעתיד יקבל אותו בגרסה הרבה יותר חזקה – שארונאס יאסיקביצ'יוס. בעונת 2019/20, האחרונה של המאמן הליטאי בקבוצה, ז'לגיריס הייתה במקום התשיעי כשהקורונה נכנסה לחיינו והיורוליג הושבתה. ההתאקלמות של הייז-דייויס לליגה הטובה באירופה הייתה לא קלה. הממוצעים שלו ירדו באופן משמעותי, הוא זרק פחות ועד עונת 2021/22 נחשב למוצר לא מוגמר.
הסיבה לכך, בין היתר, היא כי עד אותו זמן הייז-דייויס לא זרק מספיק לשלוש. מספר הזריקות שלו היה נמוך בהרבה בהשוואה לשיאו ולמרות שיש לו קליעה מצוינת, הסגנון שלו היה בעיקר ללכת לחצי מרחק או לטבעת. בין אם בפוסט-אפ או בזריקות מכדרור אחרי פיק אנד רול.
אחרי שהוא כבר הפך לשחקן יורוליג יותר מנוסה, הגיע השינוי. הייז-דייויס הפך מפורוורד מוכשר אבל רגיל בנוף של היורוליג למכונה. בעונת 2022/23 הוא החל לזרוק יותר מחוץ לקשת ובאותה עונה התחלנו לקבל את הייז-דייויס שאנחנו מכירים כיום מבחינת סט יכולות נטו.
הראשון שקיבל את הפורוורד האמריקאי בגרסה הזו הוא דימיטריס איטודיס, כשלפי דבריו של הייז-דייויס בעבר – הוא לא שכח אותו לרגע ואף קרא לו "מנהיג ומורה". גם המחמאות מצד המאמן היווני הגיעו בזמנו, כשסיפר אחרי משחק גדול שלו: "הוא אוהב את העבודה שלו. הוא אוהב לקום מוקדם בימי חופש ולעבוד על היכולות שלו".
אחרי שאיטודיס פוטר מפנרבחצ'ה, שאראס החליף אותו וקיבל את הייז-דייויס כשחקן מוכח, שרק חיכה שיעשה עוד קפיצה ו-וואו, איזו קפיצה זו הייתה. באותה עונה פורוורד פנר כבר הפך לכוכב מן המניין עם 14.5 נקודות למשחק ביורוליג, כשאלמנט הזריקה לשלוש אפילו יותר מלוטש עם חמש זריקות למשחק אותן קלע ב-38.7 אחוז.
אז יש קפיצה, יש קבוצה טובה, מה חסר? כמובן – להפוך לסופרסטאר ולזכות ביורוליג. אז בעונה שעברה הייז-דייויס קלע כבר 16.8 נקודות למשחק באחוזי קליעה של 46 מהשדה, 42.3 לשלוש ו-89.2 אחוז מהעונשין. השחקן שבקושי זרק לשלוש, שהיה מנוהל בעיקר מפוסט-אפ והלך לחצי מרחק, סיים עונה כמעט עם 50/40/90. משם זה המשיך לזכייה, MVP של הפיינל פור וכך נסגר המעגל עד החזרה ל-NBA.
הייז-דייויס ניסה את מזלו בליגה הטובה בעולם, לא הצליח כמו הרבה שחקני טופ יורוליג ועכשיו הוא החליט לחזור לאירופה. ביוון טענו שההחלטה של הייז-דייויס לחתום בפנאתינייקוס הייתה בגלל מעמדו המעורער של המאמן היווני. מצד אחד, יש בזה מן ההיגיון, הרי ההערכה של הפורוורד כלפי איטודיס היא המניע העיקרי שלו להצטרף להפועל תל אביב.
מצד שני, החלטה קצת פחדנית. זה מצטייר כאילו הייז-דייויס החליט להגיע לפנאתינייקוס שיש לה מצבת פורוורדים טובה בהרבה ולברוח מהאתגר בהפועל תל אביב, שם היה צריך להציל את הקבוצה השוקעת ולהיות הפורוורד הבכיר. הבריחה הזו מאתגר היא דבר מפתיע בהתחשב בכך שמדובר בשחקן שידוע ככזה שעובד מאוד קשה ודווקא לא מפחד מזה, תמוה ואף מנוגד לתדמית שלו. ייתכן שהכל נוגע לכסף, אבל ממה שאנחנו מכירים מעופר ינאי – אם היה מצטרף, הייז-דייויס היה יכול להביא לחם הביתה.
כדי להבין מה הפועל תל אביב פספסה צריך להסביר מה כבר לא עובד אצלה. אז קודם כל כבר בקיץ כשנבנה הסגל המפלצתי הזה סימנו את עמדת הפורוורד (3-4) כעמדה החלשה. איש וויינרייט לא מספיק טוב התקפית, קולין מלקולם שחקן אפור למדי, תומר גינת (בריאות) לא מקבל קרדיט וג'ונתן מוטלי זז לעמדת הפאוור פורוורד באופן קבוע.
אז היה דרוש פורוורד, כזה שקולע מכל טווח, שמסוגל להיות אופציה ראשונה בהתקפה ולקחת את המושכות וגם לשמש ככינור שני או שלישי. לנהל פיק אנד רול בעצמו עם הכדור וגם לנוע בלעדיו לסל או להתפנות לפוסט-אפ. לתת ספייסינג אבל גם לכווץ את המשחק בעצמו בחדירה. בקיצור – נייג'ל הייז-דייויס.
כן, הגדרתי עכשיו שחקן מושלם. כן, נייג'ל הייז-דייויס בהתאמה לסגל הזה של הפועל תל אביב הוא שחקן *מושלם*. ההתקפה של איטודיס בנויה ברוב הגדול של המקרים בפעולה של הגארדים. כשוואסילייה מיציץ', כריס ג'ונס וים מדר לא מתפקדים, מי שהציל את הקבוצה היה אלייז'ה בריאנט.
אז נכון, בריאנט היה פצוע, אבל הדעיכה החלה גם לפני כן. הפועל תל אביב מבוססת על פעולה טובה של אחד הגארדים. אין כזו – רוב הזמן השאר עומדים ומסתכלים. שחקן כמו הייז-דייויס, שמסוגל לעשות הכל בהתקפה, גם בלי הכדור כשהוא עולה על חסימות, נותן לאיטודיס כוכב שמסוגל לעשות משהו שונה בעקביות.
במקום לקבל את השחקן שיכול לרענן את כל התחום שנקרא תנועה ללא כדור, הפועל תל אביב נשארה עם כלום ופנאתינייקוס הרוויחה בענק. הפורוורדים של האדומים הם סטטיים על גבול העציצים בהמון משחקים. מנגד, הפורוורדים של היוונים הם בטופ של היבשת.
ג'די אוסמן הוא מהסמול פורוורדים המגוונים ביותר שיש לאירופה להציע. הוא קולע נהדר, זריז, חוטף טוב והוא נשק קטלני במגרש הפתוח (למרות שהאיש מעולם לא מסר במתפרצת). חואנצ'ו הרננגומס – אותו ככל הנראה יחליף הייז-דייויס בחמישייה אחרי שיתאקלם – הוא גם פורוורד איכותי, בעיקר בכל הנוגע לריבאונד. אז לשני אלה נוסף שחקן שיודע לנוע מדהים בלי הכדור ולתת אופציית מסירה אפילו יותר טובה לגארדים של פנאתינייקוס.
בלי הכדור, הבנו, יודע לנוע. מה קורה כשצריך שהוא ייקח את הכדור בעצמו? אני חושב שממה שהבנו על הפורוורד בן ה-31 מהשנים האחרונים, הדבר האחרון שהוא מפחד ממנו זה לכדרר, ליזום, ליצור, לנהל.
אז בפנאתינייקוס הוא יהיה יותר פסיבי כי ההתקפה של היוונים, בניגוד להפועל תל אביב, נעה יותר טוב והוא לא יידרש לכדרר את עצמו לדעת. במקרה הזה מקצועית הוא הרוויח כי כשיש יותר עם מה לעבוד ופחות צורך לעשות הכל לבד, הרבה יותר קל.
הפועל תל אביב פספסה פה בענק. הייז-דייויס היה גורם לאיטודיס להבין שמיציץ' ובריאנט לא יכולים לבדוק את לחץ האוויר בכדור למשך 23 שניות ובניגוד למקרים אחרים יהיה עוד שחקן לתת לו את הכדור. ברגע שזה היה קורה השינוי בהיררכיה בהתקפה היה מוביל לשטף.
אז אם לפנאתינייקוס יש פורוורדים מעולים, למה למעשה היא כל כך רצתה אותו? אז קודם כל דימיטריס ינאקופולוס הוא אדם לא שגרתי (בלשון המעטה), הוא מסוגל להחתים את גרג פופוביץ' לצד עתמאן רק כי הוא פנוי. בלי קשר לשיגעון של הבעלים, פנאתינייקוס דווקא חייבת מהייז-דייויס את הדבר בו הוא השתפר לאורך השנים – קליעה לשלוש.
הקבוצה של עתמאן העונה חלשה במיוחד בקליעה לשלוש (מקום 17 ביורוליג) והיא גם זורקת ממש מעט (24 זריקות בלבד למשחק, מקום 19). למעשה, ההחלטה להביא את הייז-דייויס מבחינה מקצועית היא ממניע אחר. אם בהפועל תל אביב הפורוורד האמריקאי היה מגיע על תקן של סקורר בכיר, בפנאתינייקוס הוא יהיה בהרבה מקרים שחקן שנע על חסימות (יודע, מצוין), זורק וקולע באחוזים גבוהים.
האמת? זה אחלה של תפקיד ומבחינת נטל בהתקפה הייז-דייויס יגיע יותר בקלות לזריקות כי הוא לא יצטרך לחצוב את דרכו לבד כפי שייתכן שהיה קורה בהפועל תל אביב. אם התקפת הפועל תל אביב הייתה קצת יותר שוטפת (ושלא יספרו לי שזה רק בגלל מעמדו של איטודיס), ייתכן שהיה לכוכב האמריקאי יותר קל לחתום באדום.
לסיכום, הפועל תל אביב פספסה שלושה דברים שהייז-דייויס היה יכול לתת. הראשון הוא כמובן כוח אש משמעותי בעמדה הכי חלשה שלה. השני הוא שחרור ההתקפה התקועה ויצירת שטף. השלישי וייתכן שהכי חשוב – אנרגיה מחודשת. הפועל תל אביב של התקופה הזו היא קבוצה כבויה לחלוטין, שקופה בהתקפה ועם סף שבירה נמוך. ייתכן שעם ההלם הזה היא תשקע עוד יותר.
במקום להיות במצב בו היא מתחזקת בענק בשחקן שיכול להפוך אותה לקונטנדרית אמיתית, היא תסתפק בחיזוק אחר. לפי הפרסום של אור שקדי כאן, מדובר בג'יילן נואל. גם בתור עכבר NBA, אני מודה ששכחתי שהשחקן הזה קיים.
מה דעתך על הכתבה?