לפני סיבוב אחד בדיוק, בשישה בנובמבר 2025, מכבי תל אביב "אירחה" את מונאקו במסגרת המחזור התשיעי והפסידה לה 112:107 בהארכה. בזמנו, המשחק הזה נחשב למרשים מכמה סיבות. קודם כל, הקבוצה של עודד קטש שיחקה טוב גם אז. עם זאת, בניגוד לניצחון הענק בהיכל אתמול (חמישי) 106:111 על באיירן מינכן, האווירה סביב הקבוצה הייתה מזעזעת.
כדי להבין מה כל כך השתנה במכבי תל אביב, אפשר להסתכל על המשחקים מול מונאקו ובאיירן כמעין דבר והיפוכו. לפני המשחק מול מונאקו, הצהובים הודיעו על החתמת איפה לונדברג. במשחק עצמו, ג'ימי קלארק תפס יום (כן, אז זה היה מקרי) עם 13 נקודות ו-8 אסיסטים. תמיר בלאט לא היה בנמצא עם 0 נקודות.
מה היה נגד באיירן? אז קודם כל 13 ו-8 של קלארק זה כבר דבר שבשגרה, אבל דווקא הוא רשם משחק פחות טוב מספרית עם 10 נקודות, אך התעלה ברגעי ההכרעה (נגיע לזה). הסיפור זה בלאט במקרה הזה, שעלה מהספסל, קלע 20 נקודות, מסר 9 אסיסטים והוריד 6 ריבאונדים.
ההבדל הראשון בין המשחק מלפני 20 מחזורים הוא קודם כל הקהל. מכבי תל אביב הייתה חודש לפני שהמשחקים חוזרים לישראל והיא עדיין אירחה בבלגרד. לאותו משחק הגיעה אחרי שחטפה בשבוע כפול טרחה מפנאתינייקוס והפסד לכוכב האדום וההבדל באווירה היה שונה לחלוטין.
עוד לפני שאסביר איפה מכבי ת"א התחברה באופן מקצועי, כל האווירה סביב המועדון השתנתה. המשחק מול באיירן היה אותו סוג של משחק כמו נגד מונאקו, אבל משהו ביד אליהו מלא והמומנטום של הקבוצה הוביל לכך שברבע הרביעי היה ידוע שיש יותר סיכוי שהצהובים יוצאים עם ניצחון.
שינוי האווירה הזה במכבי תל אביב הביא איתו דבר נוסף, שלטעמי נתן לה בפן המנטלי את הניצחון על באיירן יותר מכל – ווינריות. "משחר ההיסטוריה מכבי זה לנצח במשחקים צמודים", אבל אנחנו לא בשחר ההיסטוריה אלא במציאות, ובמציאות – קטש איבד יתרון מספיק פעמים העונה, בין היתר (שוקינג) גם בהפסד בהארכה למונאקו.
אחרי רבע שלישי בו אנדראס אובסט המטיר ארבע שלשות מתוך השמונה שלו ובאיירן קלעה 33 נקודות, מכבי תל אביב הייתה יכולה להתפרק בקלות. הרי היו לכך כל הסימנים: חמישייה שלא מסוגלת להיכנס לצבע מהצד של קטש, ירידה איטית להגנה, מומנטום של יריבה שנמצאת בכושר טוב, פציעה של איפה לונדברג ושלשה שמוציאה את האוויר ומגדילה לפער של שני פוזשנים בכניסה לרבע הרביעי.
בפוזשנים הראשונים של הרבע הרביעי מכבי תל אביב המשיכה בקו הכללי של הרבע השלישי, התפשרה על זריקות לשלוש והאמת? ייתכן שכבר התרגלנו. לפני כל מה שקטש עשה מקצועית, היו ברבע הזה רגעים שקרו נטו בגלל השדים של יד אליהו. הרי בסוף, לקהל יש כוח עצום והשפעה על הרבה זריקות. אז אובסט החטיא שלשה לבד לחלוטין, אחר כך וויל ריימן המשיך במשחק החריג שלו. בלאט יצא, ג'ון דיברתולומיאו נכנס – אובסט איבד מכלום וג'יילן הורד הטביע. הריצה הייתה 0:9 בשלוש דקות לתוך הרבע המכריע, 0:9 של הקהל.
אז אחרי שהקהל נתן תשע נקודות מתנה (הוא נתן יותר, ספציפית בהתאוששות), יש גם את מה שלא הגיע רק מקריאות האוהדים, אלא מקריאת המשחק של קטש. אז ההחלטה להכניס את דיברתולומיאו קודם כל. היא הייתה מפתיעה בהתחשב בכך שבלאט היה במשחק אדיר וההתקפה הייתה די תקועה בלעדיו. קטש הבין שיותר קריטי לו שהגארדים של באיירן יפסיקו לקלוע (כמה שאפשר בערב המטורף הזה), ללכת לצבע ולהסתמך על קלארק שינהל את המשחק.
איזה הבדל מטורף בין ההפסד למונאקו לניצחון הגדול הזה על באיירן. בזמנו, אם קלארק היה הרכז דה פקטו על הפרקט, אוהדי מכבי תל אביב היו מכבים את הטלוויזיה. היום, כשהוא מוביל את ההתקפה, הם מגבירים את הווליום כדי לנסות לשמוע את הנשימות שלו. המהפך לא רק ביכולת, אלא גם באחריות שלו הוא אחד הדברים הגדולים שקטש עשה העונה.
אחרי הריצה וההחלטה להחזיר את בלאט ולהוציא את קלארק ההתקפות של מכבי ת"א איבדו קצת מהעוקץ שלוש דקות לסיום הרבע, האקשן התחיל מאוחר יחסית והמטרה הייתה להגיע לצבע דרך פוסט אפ של הורד או סורקין. האחרון קלע שלשה חשובה די מכלום, קלארק חזר אחרי חצי דקה בחוץ ושוב היה זה שניהל את ההתקפות.
באופן קבוע לאורך המשחק מכבי תל אביב עשתה את ההיי פיק אנד רול שלה כך: גארד (בלאט) חוסם לגארד (קלארק) כדי לתת קצת אוויר בחצי, החוסם יורד לתת חסימה הפוכה לגבוה (הורד). חסימה בין הגארד עם הכדור לגבוה מהצד לכיוון האמצע ובמקביל הגארד שירד לצבע עולה על חסימה הפוכה של הפורוורד (בריסט) לקשת השלוש.
זה נשמע כמו היי פיק אנד רול רגיל לגמרי של קטש, וזה נכון לחלוטין, אבל השיפור של קלארק הוביל לכך שיש משהו שטרם היה בתרגיל – מישהו שעושה דברים מהר. אם נשווה להפסד למונאקו, לא היה לונדברג, קלארק היה מאבד כדורים בעמדה הזו בדרך כלל ולוני ווקר (זוכרים?) היה מיידה שלשה.
קלארק עשה דבר יותר גדול בדקות ההכרעה של הרבע הרביעי בפיק אנד רול הגבוה. הוא לא זרק באחוזים מטורפים כמו כל שחקן אחר על הפרקט, הוא לא מסר יותר מדי אסיסטים (מעבר למסירה לפאול על בריסט) אבל הוא עשה מה שגור שלף הגדיר "חלק בגרות של שחקן" – סחט עבירות. 2:11 על השעון לסיום רבע רביעי בהיכל, מכבי תל אביב עם שתי עבירות קבוצתיות, באיירן כבר עברה את החמש.
ואז היה עוד רגע שהושפע מכל דבר שאינו כדורסל. כי אנדי אובסט עומד על קו העונשין דקה וחצי לסוף ומחטיא פעמיים, אחרי שתי החטאות של קלארק, זה כישוף/מנחוס/שדים/לא יודע מה, תבחרו. משם הקבוצות קצת איבדו חמצן והגיע הרגע שגרם לשתי החטאות העונשין של אובסט להתאזן. דימיטרייביץ' קולע מהלך של ארבע נקודות, בריסט מחטיא זריקת עונשין קריטית אחרי מסירה גדולה של קלארק והארכה.
ההארכה כולה מתקשרת לחלק אחר בכל הפאזל הזה שנקרא מכבי ת"א מול באיירן לעומת מכבי ת"א מול מונאקו. אז למה בעצם, במשחק היסטורי ברמה ההתקפית, קטש הצליח לנצח למרות שהרבה דברים לא הלכו לכיוון שלו?
אז מקצועית, קודם כל, זה שהיה לו את ג'ימי קלארק שייקח על עצמו ברבע הרביעי ואת תמיר בלאט שימסור חמישה אסיסטים בהארכה. בזמנו כשכתבתי על המשחק מול מונאקו וביקרתי את החתמת לונדברג, לא ידעתי לרגע שקלארק יהפוך לשחקן שאפשר לסמוך עליו עם הכדור. ברגע שקטש הצליח להגיע למצב שיש לו שני שחקנים יציבים שינהלו את המשחק (היו לו שלושה עד שאחד נפצע ומול מונאקו לא היה לו כלל את זה), ההתקפה של מכבי תל אביב הייתה כל כך מגוונת.
אז כן, שתי הקבוצות "תפסו יום", אבל לראייה – חלוקת הנקודות בצהוב-כחול הייתה הרבה יותר מרשימה. לפעמים במשחקים כאלה, גם אם מדובר בתצוגה התקפית, יש סוג שחקנים שנעלם. אם יש יום חריג של הסנטר, לפעמים הסמול פורוורד שמחכה לשלשות בפינה נעלם. אם יש יום חריג לשלוש, הארבע-חמש שיודע בעיקר להטביע לא מסיים בדו ספרתי.
מול באיירן זה לא קרה, להיפך, קטש ידע שגם אם ייכנסו 20 שלשות במשחק הוא צריך שתהיה לו כל דרך אפשרית לקלוע. גם בדקות בהן הטבעת נראתה בגודל של בולען, מכבי תל אביב עדיין חיפשה את הורד וסורקין לפוסט-אפ.
ההבדל המהותי השני בין ההפסד למונאקו לניצחון הגדול על באיירן הוא בפן המנטלי. מכבי תל אביב בזמנו הייתה קבוצה מרוסקת עם שני ניצחונות בלבד, אחד שנראה בזמנו כמו גליץ' במטריקס מול הפועל תל אביב ואחד חצי במקרה חצי בטעות מול ריאל מדריד. הלך הרוח סביב מכבי תל אביב היה: הקבוצה הזו לא מחוברת, אין לה בעל בית בהתקפה, הכוכב שלה לא יציב, היא לא מסוגלת לשמור על יתרון.
כמה כל זה השתנה בשלושה חודשים, פשוט מדהים. אז מכבי תל אביב קודם כל היא קבוצה מחוברת, רואים על השחקנים עם המומנטום שיותר כיף להם, זה לא נסתר. יש שלושה בעלי בית בהתקפה, בין אם במשחק יותר או פחות טוב. הכוכב שלה, לצערה, פצוע כבר חודשיים אבל מישהו אחר תפס את מקומו (אין ואקום בכדורסל אה?). לשמור על יתרון? זה גדול מזה. קטש ומכבי תל אביב בכושר הנוכחי יכולים לגרום לקבוצה לחשוב שיש לה יתרון ו… אין.
כמה סימבולי זה שאחרי כל ההשוואה הזו בין מכבי של המחזור התשיעי למכבי של מחזור 28, שהשתנתה, שהתעצבה, שהשתדרגה – המשחק הבא שלה ביורוליג הוא מול מונאקו.
מה דעתך על הכתבה?