הפועל ת"א מצאה מוביל כדור שיביא אותה לשיא, אך איבדה אחד שהיה נקודת אור

אז קודם כל מברוק להפועל תל אביב ששברה בצורת של חמישה הפסדי יורוליג רצופים והצליחה לנצח בהיכל מנורה. הניצחון מול מילאנו קודם כל ולפני הכל מבטיח לנו דרבי חם עם שתי קבוצות שחייבות את הניצחון ולא נמצאות במומנטום רע.

קודם כל ולפני שנסביר מה עבד אצל הפועל תל אביב, אני דווקא אתחיל מהסוף. לראשונה אחרי הניצחון מול דובאי בבית, ראינו את הפועל תל אביב שחלמו אוהדיה וכל מי שרוצה בהצלחתה לראות. מעבר לכדורסל המהיר לפרקים ושיתוף הפעולה בין ואסילייה מיציץ', אלייז'ה בריאנט ודן אוטורו, היה נראה ששבוע ללא יורוליג החזיר את התחושה של "אנחנו מחליטים איך המשחק יתנהל".

לאורך כל הרצף הרע הקבוצה של דימטריס איטודיס לא באמת החליטה, כי היריבה שיחקה יותר מהר וזה נטרל את הבידודים, כי הלחץ שחלחל הוביל לניהול סגל רע, כי היה בלאגן עם הקהל שהשפיע גם על איטודיס (מי שזוכר את החילוף של ים מדר מול באיירן).

והנה, לראשונה מזה כחודשיים, הפועל תל אביב גם שיחקה כדורסל טוב, גם רצה וגם קיבלה מספרים מהכוכבים שלה. לפני השנקל על הציוות בין בריאנט למיציץ', יש דבר אחד שהוביל לתחושה מעורבת אצלי וייתכן שגם אצל עוד כמה צופים.

ברבע השני הפועל תל אביב הפסיקה לשחק מהר בשלב מסוים, גם החמישייה וגם הספסל. היו בידודים שבמשחקים אחרים אמרתי עליהם שהיו חסרי פואנטה, אבל הפעם מול מילאנו כשצפיתי בהם שוב ושוב, על אף ששחקנים כדררו במשך שעות (כן, שבע שניות בהתקפת כדורסל הן שעות) – הבנתי למה.

הבנתי למה אנטוניו בלייקני מכדרר שעה מול בריאנט דאנסטון ולוקח אותו לטבעת, הבנתי למה מיציץ' עושה את זה גם כן. זה אמנם לקח זמן וזה קצת הוציא את הכיף, אבל בסוף בסוף בתחתית של הדברים הם הגיעו לזריקות טובות. איפה הבעיה? כשזה קורה אחרי שיצאה כבר הנשמה, אולי גם להם, אז הם החטיאו. לכן התחושות מעורבות, כי מצד אחד בניגוד לשאר המשחקים העונה יש פואנטה, מצד שני היא באה כל כך מאוחר ולמרות שמגיעים לנקודה בה רוצים לזרוק, כבר אין אוויר.

נשים רגע את הדקות הלא טובות האלה בצד, כי להפועל תל אביב היו רגעים שהם סוג של קסם. זה קסום לראות פתאום את מיציץ' על תקן מיציץ' של אנאדולו אפס. כיף לראות את הכוכב הזה עושה את מה שהוא באמת טוב בו. במקרה הזה מול מילאנו הוא שבר את הלחץ על כל המגרש ששאר שחקני הפועל לא הסתדרו איתו והכי חשוב, הוא לא היה הרכז דה פקטו.

מי שזוכר, גם באפס זה היה המצב. מיציץ' היה מתחיל את ההתקפה כדי לשחרר לחץ או לסדר את השחקנים, אבל מי שאחז בכדור רוב ההתקפה היה שיין לארקין. עכשיו יש לו איתו בקבוצה מישהו שהוא אמנם לא מוכשר כמו לארקין, אבל בטח שיותר יעיל ממנו – אלייז'ה בריאנט.

כשבריאנט הוביל את ההתקפות מבחינתו זה היה כמו עוד יום במשרד, כי בריאנט הוא שחקן סתגלן. צריך להיות שוטינג גארד? הוא יקלע מכל מקום כשוטינג גארד. צריך שייתן אסיסטים, הוא ייתן אסיסטים. צריך שיהיה סמול פורוורד, ייתן חסימות וינוע בלי כדור? הוא יעשה את זה. אז הפעם איטודיס נתן לו להוביל כדור ולנהל את הפיק אנד רול, זה עבד מעולה, כי בניגוד לשאר הגארדים של הפועל תל אביב הוא משחק יותר מהר.

לכן, ברגע שהוא ודן אוטורו שיחקו יחד בפיק אנד רול זה יצר מצב אופטימלי להפועל תל אביב, כי אוטורו כידוע הוא הרולר הכי טוב ביורוליג ובריאנט הוא שחקן פיק אנד רול (העונה לפחות) מהטובים במפעל. אפרופו אוטורו, איזה הבדל זה כשהוא משחק עם מישהו שנותן לו את הכדור בתנועה לטבעת.

ריספקט למיציץ', אבל בריאנט העונה מצליח למצוא את אוטורו הרבה יותר טוב כשהוא מתקדם לטבעת. כנראה שאיטודיס הבין את זה, האיש הגדול בצבע קיבל הרבה יותר מסירות תוך כדי תנועה והצליח להתעופף לדאנקים על ימין ועל שמאל על ג'וש ניבו. לא ציינתי פה שם של סנטר חלש כן? ג'וש ניבו! לפני הפציעות שלו, האיש הזה התעופף לדאנקים בהיכל מנורה.

ברגע שאוטורו ובריאנט הצליחו לכווץ אליהם את כל ההגנה של מילאנו, גם מיציץ' חגג, כי הוא לא היה שחקן המטרה באופן מובהק ונראה שזה די מתאים לו. הוא יכול לנהל לפעמים התקפות בעצמו, הרבה פעמים הוא יכול לקבל באקשן שני, לחדור לסל אחרי הוצאת כדור וזה די התפקיד האופטימלי שלו. מיציץ' טוב מאוד בלזהות חורים אצל ההגנה. כשהוא לא צריך להתמודד עם שומר לוחץ לכל אורכה, הוא עושה את זה הכי טוב שיש.

לצערה של הפועל תל אביב, יש לה שחקן שדווקא שיחק מהר כמו שהיא רצתה שיקרה כדי שהיא תהיה באמת מפלצתית והוא הידרדר מאוד. כריס ג'ונס, שהיה עדיף על מיציץ' בחלק מהעונה כי הוא שיחק מהר, לא איבד את הראש, הניע את ההתקפה – פתאום משחק מהר רק במתפרצות בהן הוא כבר על החצי מהרגע שהריבאונד יורד, שזו לא חוכמה.

לאורך המשחק, הדקות הפחות טובות של הפועל תל אביב הייתה או בלי בריאנט ומיציץ', או עם ג'ונס, או עם שלושתם. משום מה, במקום לעשות פעולות מהירות ולהימנע מבידודים כפי שעשה, האחרון "נדבק" והחל לבדוק את לחץ האוויר בכדור לאורך 20 שניות כל כמה התקפות.

המחמאות להפועל תל אביב העונה הגיעו כשכל הקבוצה שיחקה מהר ורצה למתפרצות, לא רק החמישייה, גם הספסל. מי שקיבל המון מחמאות על כך שלמרות שמיציץ' לא היה בשיאו, הוא כן ניסה לקדם את ההתקפות וגם במשחק מסודר להגיע מהר לאקשן היה ג'ונס.

משום מה זה נעלם, אולי הוא התאהב בזה שנתנו לו אשראי לכדרר כמה שירצה. כדי שמיציץ' יפסיק נתנו לבריאנט את הכדור, במקרה של ג'ונס אני חושב שזה לא האישיו כי הוא היה רכז פר אקסלנס בכל הקבוצות בהן שיחק והוא לא צריך שוטינג גארד שמוביל כדור אלא דווקא סקורר כמו אנטוניו בלייקני.

אם בדרבי היורוליג הוא יאט את ההתקפות של הפועל, ייתכן שזה יעלה לה לא רק בדקות מסוימות, אלא במשחק כשבצד השני (בהנחה שקלארק בריא) מי שמוביל כדור הוא תמיר בלאט.