הפועל תל אביב פגשה אחרי שלושה חודשים קבוצת יורוליג גדולה אמיתית. זה לא נשמע הגיוני, אבל זו המציאות – מ-18 בדצמבר, המשחק מול פנאתינייקוס, הפועל תל אביב לא פגשה את אחת מארבע הגדולות. מדובר בשלושה חודשים בהם ידעה עליות, ירידות, מלחמה, חזרה מסוימת לכושר ואז הגיע המשחק מול ריאל מדריד.
שוב, נכון, סטינג מזעזע למשחק. בחוץ בספרד, מול ריאל שבאה אחרי שפירקה את ברצלונה בליגה, בלי קהל ועדיין – למה הפועל תל אביב לא מסוגלת להראות לנו שהיא מגיעה מוכנה למשחק בסגנון פלייאוף? מעבר לאוהדי הקבוצה, מי שעוקב אחר היורוליג בישראל רוצה בהצלחת שתי הקבוצות ורוצה לראות התקדמות לאורך עונה ובאופן אישי חיכיתי ורציתי במובן מסוים (כי כולנו פרובינציאלים, אין מה לעשות) שהקבוצה של דימיטריס איטודיס תוכיח שיש לה מה להציע במשחק כזה.
סנטימנט וציפייה פטריוטית בצד, יש כדורסל בסופו של דבר. מתחילת המשחק היה נראה שריאל יודעת בדיוק באיזה נקודות היא נוגעת בהפועל תל אביב, היא ידעה שמוביל הכדור היותר טוב הוא אלייז'ה בריאנט ונתנה לוואסילייה מיציץ' לכדרר למוות, היא ידעה ששמירה אגרסיבית על בריאנט תוביל לזה שגם דן אוטורו לא יתפקד מול אדי טבארס.
האמת? כל מי שצפה בשלושה משחקים של הפועל תל אביב יודע במובן מסוים מה עובד אצלה ומה לא, אז בטח קבוצת ההגנה השנייה בטיבה ביורוליג. השאלה היא לא מה ריאל עשתה, אלא מה הפועל עשתה כי אני לא מזלזל באיטודיס ואני בטוח שהוא הבין שלריאל יש מטרות הגנתיות ברורות.
מהתחלה בריאנט ניסה בכל כוחו לשמור את עצמו במשחק, כנ"ל אוטורו, אבל ברגע שהופעל עליהם כוח אז משום מה קרה דבר מוזר לגמרי – הפועל תל אביב זנחה את הפיק אנד רול בין השניים. איטודיס לא היה ממציא את עצמו מחדש במיוחד למשחק מול ריאל, אולי מישהו קיווה לרעיונות חדשים אבל זה לא נראה הגיוני שהם פתאום יגיעו.
מצד שני, מילא אין שוני מסוים בהתקפת הפועל תל אביב מבחינת רעיונות ומטרות, אבל הוויתור על הדברים הישנים שכן עבדו חרץ את גורלה מול ריאל. ברגע שהוחלט שמיציץ' ייקח על עצמו את האחריות, ריאל הבינה שהיא השלימה את המשימה שלה, קצת כמו ווקר ופנרבחצ'ה.
הזכרתי שריאל היא הקבוצה עם ההגנה השנייה בטיבה באירופה, אבל זה לא שההגנה של הפועל תל אביב רעה בשום מובן. מצד שני, ברגע שההתקפה שלה הפסיקה לעבוד, הריפיון ההגנתי היה משווע, אז ריאל עם הרבה כישרון והרבה פוסט אפ הצליחה לשחק דרך התקפות מעבר מחושבות.
הדבר שאיטודיס ניסה לעשות וכן מעיד על רצון לשחק באופן שונה ואולי להפתיע את ריאל הוא להציב את כריס ג'ונס, מיציץ' ובריאנט יחד בחמישיית שלושה גארדים שמטרתה היא שג'ונס שהיה במשחק טוב ינהל את המשחק. בריאנט גם ככה היה מבחינת ריאל מטרת חיסול, אז ברגע שיש מוביל כדור אחר ליד הסרבי הוא יכול לתפקד כסקנד גארד שזו העמדה הטובה ביותר שלו.
עם זאת, זה קרה רק ברבע השלישי אחרי שברבע הראשון הוא שמר על צמד הגארדים של מיציץ' ובריאנט וברבע השני על צמד הגארדים של ג'ונס ובלייקני. אז אחרי שהוחלט ברבע השלישי כסוג של התאמה לעשות את זה, זה עבד לבערך שלושה פוזשנים וריאל חגגה על זה בהגנה כי המומנטום כבר היה אצלה לגמרי.
מעבר לזה שהפועל תל אביב שוב לא עמדה במבחן מהותי, הרע ביותר לפניה. שישה משחקים לסיום העונה והלו"ז שלה הוא הקשה ביותר ביורוליג. זוכרים שהזכרתי שהיא לא פגשה קבוצת יורוליג מארבע הגדולות במשך שלושה חודשים? במשך שמונה ימים היא תפגוש שלוש מהן (כן, פנאתינייקוס לא שוס, אבל עדיין לא מוצא מקום לזלזל בה במשחק גדול), כשאחת היא כבר פגשה.
לפי מה שראינו מהאדומים בחמשת המפגשים הקודמים מול אותן ארבע קבוצות, היא לא הצליחה להציע שום דבר שמוכיח שהיא יכולה לנצח אותן במשחק פלייאוף, על אחת כמה וכמה עונה סדירה. ההתקפה שלה, שהיא חד ממדית ומשותתת כולה על כישרון ובידודים, לא מצליחה להתמודד מול האגרסיביות והניסיון של הקבוצות האלה.
הפועל תל אביב העונה מול ארבע הקבוצות הבכירות ביורוליג – 73 נקודות למשחק. הממוצע הכללי – 87.1 נקודות. מעבר לזה שהאדומים זקוקים לכל ניצחון במאבק על השישייה, שלושת המשחקים מול פנאתינייקוס, פנרבחצ'ה ואולימפיאקוס הם החשובים ביותר מסיבה אחרת. אם לא ישיגו ניצחון ו/או יציגו התקפה שנותנת חותמת לכך שהם מסוגלים להיות פקטור בסדרת פלייאוף, הדרך הביתה בסדרה של חמישה משחקים תהיה מהירה.
מה דעתך על הכתבה?