מכבי תל אביב השיגה ניצחון ענק מול פנרבחצ'ה עם 89:94 והאריכה את הרצף בין הקבוצות (שישה ניצחונות רצופים של הקבוצה הביתית). המחצית הראשונה הייתה בדיוק מה שעודד קטש חלם עליו כשהגיע למשחק הזה, כי לקלוע 57 נקודות ב-20 דקות מול קבוצת ההגנה הכי טובה ביורוליג זה סוג של חלום.
ברבע הראשון זה היה בעיקר בזכות רומן סורקין אבל הוא לא הסיפור של המחצית הראשונה, אלא תמיר בלאט, ששוב מהרגע שהוא נכנס עשה סדר בהתקפה של מכבי תל אביב. קריאת ההגנה של פנרבחצ'ה הייתה על גבול המושלמת, כי פנר לא רק עושה חילופים בהגנה, אלא גם משתדלת שהם יהיו מאוד אגרסיביים בלי לתת למוביל הכדור אפשרות למסור.
למה זה לא עבד דווקא מול מכבי תל אביב? קודם כל השחקן שמנהל את הפיק אנד רול. בזמן שזה לא היה בלאט, ג'ימי קלארק ולוני ווקר הסתבכו מול זה, אבל הראשון הצליח להגיע לנקודות הנכונות בעוד האחרון נראה לא מחובר כבר משחק שלישי ברצף, מאז החזרה מהפגרה הכפויה.
דבר שני, החוסם בפיק אנד רול. סורקין היה הגבוה הטוב ביותר על הפרקט בכל רגע שהיה עליו וזה אפשר למכבי תל אביב לשחק דרכו. ברגע שיש חילוף אגרסיבי המטרה היא קודם כל למנוע מסירה לשחקן שמתגלגל ולאחר מכן את המסירה לשחקן שעושה "פלאש".
אבל החוסם של מכבי תל אביב לא מתגלגל עד הצבע לגמרי, אלא עושה שורט רול, כי יש לו אפשרות לכדרר, לקלוע מחצי מרחק. ברגע שהוא מספיק מגוון, זה מערער את הגנת החילופים, אגרסיבית ככל שתהיה. אגב, זה לא נוגע רק לסורקין, אלא גם לג'יילן הורד ומרסיו סנטוס שגם עשו עבודה טובה בעניין הזה.
אז במחצית הראשונה הצליחה מכבי תל אביב לפרוץ את הגנת פנרבחצ'ה, אבל מה קרה במחצית השנייה? הרי פנר הצליחה לסגור את הפיגור. אז קודם כל, מעבר לקלישאה שכדורסל הוא משחק דינמי וקבוצה כל כך טובה עושה התאמות במחצית, שאראס הגיע למסקנה ברורה – אני עושה את זה מכוער, מבולגן.
ההתקפה של פנרבחצ'ה, עם כל הכישרון, היא לא ההתמחות המרכזית שלה (מקום 15 ביורוליג בנקודות למשחק). לכן, הדרך שלה לערער את מכבי תל אביב היא לעשות משהו אחר בהגנה וזה אכן קרה. מעבר ללחץ על כל המגרש, ההגנה של פנר הצליחה להבין מה היא עושה כדי להוציא את סורקין, בלאט וקלארק מהזון, למשוך את ההתקפה לכיוון השחקן הכי לא אחראי על הפרקט בכל רגע נתון.
בהרבה מקרים זה היה ווקר, אז היה נוח לפנר שהוא יחזיק את הכדור. בימים כתיקונם, כנראה שזו טעות, אבל שאראס קרא את המשחק תוך כדי והבין שדווקא הקלע המוביל של מכבי תל אביב יזיק לה אם יחזיק בכדור יותר מדי.
אז ממצב של פלוס 15, קטש היה צריך לעשות מה שכל מאמן שקראו אותו עושה – לשלוף אס מהשרוול, או כמו שחלק קוראים לזה "למצוא גיבור חדש". אז מול פנרבחצ'ה מי שהיה הגיבור החדש היה אושיי בריסט. הביקורת על בריסט, שלא היה בסגל מול וילרבאן (סיבות אישיות), מובנות. הוא לא יציב בקליעה, הוא לא השדרוג בעמדה 3 שמכבי תל אביב ציפתה לו, אבל ברבע הרביעי הוא היה הכול.
הגנה יש לו, לחימה בריבאונד יש לו, אבל סוף סוף מכבי תל אביב גם קיבלה ממנו משהו בצד ההתקפי. השילוב של החסימה הגדולה שלו עם השלשה שלו מהפינה ושני הסלים מאותו מצב – חיתוך בגב ההגנה אחרי שהיא יוצאת לשחקן על ההיי פוסט – הם מה שהפכו אותו לזה שסגר בסוף את המשחק בשביל קטש.
עם כל זה שמדובר בפנרבחצ'ה, במשחק בלי קהל, יש בעיה מסוימת בזה שמתצוגת תכלית מכבי תל אביב הגיעה למצב שהיא צריכה שבריסט יציל אותה. אפשר לעשות את ההנחה בהתאם לסטינג, אבל קטש יצטרך לשבור את הראש ולהבין איך ברגע שהמאמן היריב החליט להשליט כאוס זה פשוט קרה וזה אפשרי להוציא את מכבי תל אביב מהסדר והקצב. ועדיין – ניצחון על אלופת אירופה ומוליכת היורוליג הוא לא עניין של מה בכך בהתחשב בתנאים, אז במכבי יכולים לשמוח באמת.
מה דעתך על הכתבה?