דניאל תייס חתם לשנתיים במכבי תל אביב, אבל עצם ההודעה הזאת כוללת משהו לא רגיל. לא בכל קיץ מגיע לישראל סנטר עם 411 משחקים ב-NBA (160 בחמישייה), ניסיון בשלבים המתקדמים ביותר של הפלייאוף ותפקיד משמעותי בנבחרת גרמניה שזכתה באליפות העולם. בוודאי לא באמצע אוגוסט, בשלב שבו שחקנים בעלי רזומה כזה כבר אמורים להיות בעיצומן של ההכנות לעונה הבאה.
בגיל 34, תייס כבר לא השחקן המהיר או החד שהיה בשיאו, וגם בשנים הטובות ביותר שלו הוא מעולם לא התבסס על יתרון אתלטי יוצא דופן. הוא נמוך יחסית לעמדה שלו (2.03 מטר), ובכל זאת החזיק מעמד כמעט עשור בליגה הטובה בעולם, הפך לסנטר פותח בקבוצה שהגיעה לגמר המזרח והיה חלק מרכזי באחת הנבחרות הטובות בעולם.
כדי להבין מדוע מכבי תל אביב הייתה מוכנה להשקיע בו כ-2.2 מיליון דולר לעונה ולהתחייב אליו לשנתיים, צריך לחזור לנקודה שבה הכול התחיל. הרבה לפני בוסטון, המונדובאסקט ומונאקו, תייס היה שחקן צעיר בליגה הגרמנית השנייה.
מתחת לרדאר: התכונות היו שם מההתחלה
תייס החל את דרכו בקבוצת הפיתוח של בראונשווייג, בליגה הגרמנית השנייה. באותה מערכת צמח גם דניס שרודר, גארד צעיר ומהיר שכבר אז משך תשומת לב בזכות הכישרון והיכולת לייצר עם הכדור. תייס היה סיפור אחר לחלוטין.
הוא לא היה פרוספקט נוצץ, לא הציג מספרים חריגים וגם לא החזיק בנתונים פיזיים שהכריחו קבוצות גדולות להמר עליו. הוא התקדם בהדרגה, תחילה בבראונשווייג, לאחר מכן באולם ולבסוף בבאמברג, שהייתה באותן שנים אחת הקבוצות החזקות והמסודרות בגרמניה.
כבר בתחילת הדרך היה אפשר לזהות את התכונות שיבנו את הקריירה שלו. תייס לא נזקק לכמות גדולה של נגיעות בכדור כדי להשפיע. הוא חסם, התגלגל לסל, נלחם על ריבאונדים וסגר את הצבע. במקום לנסות להתגבר על מגבלות הגובה והאתלטיות באמצעות משחק שלא מתאים לו, הוא בנה את עצמו סביב מיקום, תזמון וקריאת מצבים.
בבאמברג הוא הפך לשחקן משמעותי, נבחר לשחקן ההגנה של הליגה הגרמנית וצבר ניסיון ביורוליג. לא מדובר היה בסנטר ששלט במשחקים באמצעות כוח או גובה, אלא בשחקן שכמעט תמיד הגיע למקום הנכון בזמן.
מה בוסטון זיהתה בו
בקיץ 2017 בוסטון החליטה להחתים את תייס. זו לא הייתה החתמה שהתבססה על פוטנציאל התקפי גדול, אתלטיות חריגה או ציפייה להפוך אותו לכוכב. הסלטיקס זיהו שהאיכויות ההגנתיות שלו יכולות לבוא לידי ביטוי גם ב-NBA, דווקא משום שלא נשענו רק על יתרונות פיזיים.
בראד סטיבנס חיפש סנטר שיודע לקרוא פיק אנד רול, לתקשר, לעזור בזמן ולשמור על המבנה הקבוצתי. תייס התאים לפרופיל הזה. הוא הגיע לליגה בגיל 25, בלי להיבחר בדראפט ובלי מעמד של כוכב אירופי, אך עם ניסיון, משמעת ויכולת להבין את המשחק במהירות.
ההתחלה לא הייתה פשוטה. תייס קרע את המניסקוס בעונת הרוקי, חזר ונאלץ להתמודד גם עם פציעה בכף הרגל. למרות זאת, הוא שמר על מקומו ברוטציה ובהדרגה הפך לשחקן שסטיבנס ידע שהוא יכול לסמוך עליו.
הפריצה המשמעותית הגיעה לאחר עזיבתו של אל הורפורד. בעונת 2019/20 תייס הפך לסנטר הפותח של בוסטון ופתח ב-64 משחקים. הסלטיקס הגיעו באותה עונה לגמר המזרח, כשתייס ממלא תפקיד חשוב בחמישייה לצד קמבה ווקר, מרכוס סמארט, ג'יילן בראון וג'ייסון טייטום.
הוא לא נדרש לייצר נקודות בכמות גבוהה ולא היה מוקד ההתקפה. התפקיד שלו היה לחסום, לפנות את הצבע, לסגור לריבאונד ולבצע את הכיסוי ההגנתי הנכון. בוסטון לא ביקשה ממנו להיות שחקן אחר. היא השתמשה בדיוק במה שהיה לו.
שומר באמצעות הראש
הצד ההגנתי הוא המפתח. תייס נמוך יחסית לסנטר ולא אתלט יוצא דופן, אבל מחפה על כך באמצעות תזמון, מיקום וקריאת משחק ברמה גבוהה.
תייס לא חוסם זריקות משום שהוא קופץ גבוה יותר מכולם, אלא משום שהוא מגיע לנקודת המפגש בזמן. הוא מזהה את כיוון החדירה, מצמצם את הזווית ומכריח את התוקף לשנות את הזריקה או למסור. גם כאשר החסימה לא נרשמת בסטטיסטיקה, הוא משפיע על המהלך.
הוא יודע מתי לעלות גבוה בפיק אנד רול, מתי לסגת ומתי להציג גוף כדי לעכב את מוביל הכדור. הוא לא רודף אחרי כל ניסיון חסימה ולא קופץ על כל הטעיה. חלק גדול מההגנה שלו מבוסס על סבלנות, משמעת והיכולת להישאר בין הכדור לסל.
בגובה 2.03 מטר אין לו כמעט מרווח לטעויות. סנטר גבוה ואתלטי יכול לעיתים להגיע מאוחר ועדיין לתקן באמצעות מוטת ידיים או ניתור. תייס לא יכול להרשות לעצמו את זה, ולכן למד לזהות את המהלך מוקדם ולהגיע לעמדה הנכונה.
זה היה הטיקט שלו כאשר קבוצות NBA רצו אותו אחרי שהרשים בבוסטון, וזה גם הטיקט שלו כיום בגיל 34. הוא לא נשען על אתלטיות בשיאו, ולכן גם כעת הזהות המקצועית שלו לא השתנתה לחלוטין. הוא עדיין שומר באמצעות הראש, לפני שהוא שומר באמצעות הגוף.
כמובן, השנים עושות את שלהן. תייס כבר לא מהיר כפי שהיה, מתקשה יותר להישאר מול גארדים לאחר חילוף ולא תמיד מספיק לחזור בזמן אחרי יציאה אגרסיבית. מול סנטרים צעירים ואתלטיים הוא עלול להיראות כבד.
אבל גם כיום, הערך שלו מתחיל לפני הרגע שבו היריב עולה לזריקה. הוא יכול לסדר את העמידה, לכוון את ההתקפה לאזור הרצוי, לסגור את הנתיב ולבצע בוקס-אאוט. הוא לא חייב להיות החוסם הטוב ביותר ביורוליג כדי להשפיע על ההגנה של מכבי תל אביב.
החיבור שהתחיל בבראונשווייג
שיתוף הפעולה בין תייס לשרודר החל בתחילת הקריירה שלהם בבראונשווייג, אך קיבל את הביטוי המשמעותי ביותר שנים לאחר מכן בנבחרת גרמניה.
המסלולים שלהם היו שונים. שרודר הגיע ל-NBA כבחירה בסיבוב הראשון והפך לרכז עם מעמד קבוע, בעוד תייס התקדם בהדרגה דרך הליגה הגרמנית והיורוליג. כשהם התאחדו מחדש בנבחרת, התברר עד כמה הסגנונות שלהם משלימים זה את זה.
שרודר חי משינויי קצב, חדירות ופיק אנד רול. תייס יודע בדיוק איזו חסימה הרכז שלו צריך. הוא משנה את הזווית בהתאם לעמידת המגן, מתגלגל בזמן ומפנה את הדרך כאשר הוא מבין ששרודר יכול להגיע לטבעת בעצמו. לעיתים הוא יוצר את היתרון מבלי לקבל את הכדור, רק באמצעות החזקת המגן או חסימה נוספת אחרי שהפעולה הראשונה נעצרה.
באליפות העולם ב-2023 השותפות הזאת הייתה חלק משמעותי מהזכייה של גרמניה. שרודר הוביל את הקבוצה עם הכדור, בעוד תייס העניק לה יציבות משני צידי המגרש. הוא סיים את הטורניר עם ממוצעים של 10.9 נקודות, 5.4 ריבאונדים ו-1.9 אסיסטים למשחק, ובחצי הגמר מול ארצות הברית קלע 21 נקודות והוריד 7 ריבאונדים.
שלוש דרכים לייצר נקודות
הצד ההתקפי של תייס לא מגוון כמו של סנטרים שמסוגלים לייצר מכל אזור במגרש, אבל הוא יעיל וברור. במונאקו, רוב הנקודות שלו הגיעו משלושה מקורות מרכזיים: פיק אנד רול, פוסט אפ וריבאונד התקפה.
הפיק אנד רול הוא הבסיס. תייס הוא חוסם איכותי, שיודע לייצר מגע אמיתי ולא רק לעבור ליד המגן. הוא בוחר את זווית החסימה בהתאם לכיוון שממנו מגיע השומר, יודע מתי להחזיק אותה ומתי להשתחרר במהירות לסל.
גם הגלגול שלו לא מבוסס על ניתור יוצא דופן. תייס משתמש בתזמון, בקריאת השטח וביכולת לסיים במהירות. הוא מבין מתי הפער נפתח והיכן נמצא השומר החלש.
בפוסט אפ הוא לא סנטר שעליו בונים עשרות מהלכים, אך מסוגל לנצל מיס-מאצ'ים ושומרים נמוכים באמצעות שימוש בגוף ושיווי משקל. גם ריבאונד ההתקפה שלו לא נובע בעיקר מאתלטיות. תייס קורא את זווית הזריקה, מציב גוף ומגיע לעמדה מוקדם.
שלושת מקורות הנקודות האלה מתאימים לכדורסל של עודד קטש. תייס לא צריך לקבל את הכדור בתחילת ההתקפה או לייצר מאפס. הוא יכול להשפיע דרך חסימה, תנועה, פוסט קצר וריבאונד התקפה, תוך שמירה על זרימת המשחק.
הקליעה משלוש היא כלי נוסף, אך לא הלחם והחמאה שלו. תייס פיתח אותה בהדרגה לאורך הקריירה. בעונת 2018/19 הוא קלע 38.8% מחוץ לקשת, ובחצי העונה הראשונה שלו במונאקו הגיע ל-42%. מנגד, בעונה האחרונה האחוז ירד משמעותית, ולכן מכבי לא יכולה להתייחס אליו כסנטר שמרווח את המגרש בכל התקפה. הוא כן מסוגל לקלוע כאשר הוא פנוי, וזה מספיק כדי להעניק להתקפה אפשרות נוספת.
ירידה פיזית, לא שינוי בזהות
החוזה לשנתיים הוא החלק שמעורר את סימן השאלה הגדול ביותר. תייס כבר בן 34, ובגיל הזה קשה לדעת כיצד הגוף יגיב לעומס של עונת יורוליג מלאה, נסיעות ומשחקים בתדירות גבוהה.
כבר כיום אפשר לזהות ירידה מסוימת. הוא פחות חד בתנועה הצידית, מתקשה יותר מול גארדים מהירים ולעיתים מאחר בחזרה לצבע. מול סנטרים צעירים וארוכים הוא עלול להתקשות גם בסיום וגם בריבאונד.
עם זאת, הירידה הפיזית לא משנה את הזהות שלו כשחקן. תייס מעולם לא התבסס על ניתור חריג, מהירות יוצאת דופן או יתרון גובה. המשחק שלו נבנה על תזמון, מיקום, חסימות, תקשורת וקריאת מצבים – תכונות שנשחקות לאט יותר.
אין בכך כדי לבטל את הסיכון. קטש יצטרך לנהל את הדקות שלו, להימנע מעומס מיותר ולוודא שלצידו יש סנטר נוסף, כנראה רומן סורקין ו/או ארמנדו בייקוט, שמספק אנרגיה, ניתור ומהירות. קשה לבנות על תייס כשחקן של 30 דקות בכל ערב לאורך שתי עונות.
אבל הוא גם לא צריך לחזור לשיאו בבוסטון כדי להצדיק את ההחתמה. אם יישאר מספיק נייד כדי לבצע את הכיסוי ההגנתי, מספיק חזק כדי להתמודד עם סנטרים ומספיק חד כדי לקרוא את המשחק, הוא עדיין יכול להיות שחקן משמעותי מאוד ביורוליג.
איך הוא נשאר פנוי עד אוגוסט?
במצב רגיל, שחקן עם 411 משחקי NBA, אליפות עולם וניסיון משמעותי ביורוליג לא אמור להיות פנוי באוגוסט. שחקנים ברמה הזאת סוגרים בחודשים מאי או יוני, לעיתים עוד לפני שהעונה הקודמת מסתיימת.
תייס עצמו כבר היה אמור לשחק בווילרבאן. המועדון הצרפתי בנה קבוצה שאפתנית והגיע איתו לסיכום, אך נקלע לבעיות כלכליות ותקציביות מול הגורמים המפקחים בצרפת. התוכניות השתנו והעסקה התפרקה עוד לפני שהעונה החלה.
כך נפתח למכבי תל אביב חלון הזדמנויות שלא היה אמור להתקיים. בזמן שבו מרבית הסנטרים הבכירים כבר היו חתומים, תייס חזר לפתע לשוק. במקום להתפשר על האפשרויות המצומצמות שנותרו, מכבי קיבלה הזדמנות ללכת על שחקן שבמצב רגיל כלל לא היה זמין עבורה בשלב הזה.
היכולת של המועדון לזהות את ההזדמנות, להיכנס במהירות למגעים ולהעמיד שכר של כ-2.2 מיליון דולר לעונה – מהלך מרשים. מכבי הבינה ששחקן כזה לא היה אמור להישאר פנוי לאורך זמן והייתה מוכנה להתחייב אליו לשנתיים כדי להשלים את העסקה.
אבל לצד המחמאות, צריך להודות שגם המזל מילא תפקיד מרכזי. ללא הבעיות של וילרבאן, תייס כנראה לא היה הופך לאפשרות ריאלית. מכבי לא תכננה להגיע לאוגוסט ולמצוא בשוק סנטר עם הרזומה הזה. היא קיבלה הזדמנות חריגה וידעה לנצל אותה.
קטש לא מקבל את הגרסה הטובה ביותר של תייס. הוא מקבל סנטר בן 34, שנמצא אחרי ירידה פיזית מסוימת ושלא מסוגל לעשות את כל הדברים שעשה בשיאו. אבל הוא גם מקבל שחקן שהמשחק שלו מעולם לא נשען רק על הגוף.
מה דעתך על הכתבה?