מיק מושיאשווילי הוא מאמן לפיתוח שחקנים שעשה את דרכו מישראל לארצות הברית, שם נכנס לתחום דרך העבודה עם ג'מאל לאבל, המוכר כ"דאש" או "דאשלתיקס". במהלך השנים עבד עם שחקנים כמו קווין דוראנט, פול ג'ורג', יאניס אנטטוקומפו, חוסה אלברדו וטי ג'יי שורטס, עבר גם בסיירה קניון ואף השתלב בעבודת פיתוח השחקנים של מילווקי.
בריאיון לספורט1, מושיאשווילי שיתף בדרך שהובילה אותו מעולם הכדורסל כשחקן לפיתוח שחקנים, סיפר על העבודה לצד כמה מהכוכבים הגדולים בעולם, הסביר מה באמת נדרש כדי להשתפר ברמות הגבוהות וגם מתח ביקורת חריפה על הדרך שבה התחום מתנהל בישראל. מבחינתו, השינוי צריך להתחיל כבר בגיל צעיר — עם הרבה יותר עבודה אישית, ליווי קבוע והשקעה אמיתית בתוך האגודות.
עוד לפני שנגיע לשחקני NBA, איך בכלל הגעת לתחום של פיתוח שחקנים?
"גדלתי בישראל, אני אשקלוני, ושיחקתי במכבי תל אביב. היינו עושים את הנסיעות האלה כל יום. כדורסל זה בדם שלי. ב-2014 עזבתי לארצות הברית, הייתי בן 20 אחרי הצבא. עשיתי עבודות במשך שנה-שנה וחצי, אבל כל הזמן הכדורסל היה שם. אתה מסתכל ואומר לעצמך: איך אני חוזר?
"בגיל 23, אחרי שחזרתי לארץ לחצי שנה, שוב היה לי את הג'וק לחזור. חזרתי לארצות הברית והגעתי לדאש, מאמן שאני עובד איתו עד היום. מבחינתי הוא אגדה בתחום פיתוח השחקנים.
"רציתי לחזור לכדורסל כשחקן. לא רציתי להיות מאמן, זה בכלל לא דיבר אליי ולא ידעתי מה זה התחום הזה. אחרי אימון אחד הבנתי שאני כבר לא שם, ואז הוא בא ודיבר איתי ואמר לי: 'בוא נעבוד ביחד'. זה היה ב-2018. התחלתי לעבוד איתו, ראיתי אותו עובד עם ג'וני ג'וזאנג, שהיה אז ב-UCLA והתחברתי לזה".
סיפרת בעבר שהתרחקת מהכדורסל כשהקריירה שלך כשחקן לא התפתחה כפי שרצית. איך חוזרים מדבר כזה?
"הייתי, במירכאות, נחשב שחקן טוב בארץ. הייתי בין 12 האחרונים בגיל שלי. אני זוכר את רפי מנקו, אליאב אוחנון, עידן זלמנסון, איגור קולשוב ועוד שחקנים. אבל זה שאתה נחשב טוב לא אומר שאתה בהכרח תצליח, ופה בדיוק נכנס כל העניין של פיתוח שחקנים.
"היום אני עובד עם שחקנים ברמות הכי גבוהות. אני עובד עם טי ג'יי שורטס, עבדתי עם שחקנים מאוד מאוד טובים, וגם עם קווין דוראנט. אבל מבחינתי יותר חשוב להביא לישראל את מה שלמדתי בארצות הברית.
"אני חושב שיש כדורסל טוב בארץ, אבל לא משקיעים מספיק בפיתוח של הילדים. אני מנסה להביא לכאן את האמריקאיות שלי, כי אני מאמין בדרך שלהם ובהתמדה היומיומית. טי ג'יי שורטס עובד שבע-שמונה שעות ביום, אז למה שילד שמחמם את הספסל בארץ לא יעבוד?
"יש לי ילדים בישראל שקמים בחמש בבוקר. זה הקיץ השני שאני עובד איתם. אני באמת רוצה להתמקד בהם, כי אני רוצה שיהיה פה הטי ג'יי שורטס הישראלי".
כשאתה מסתכל על מסגרות ה"מצוינות" והפיתוח שיש היום באגודות בישראל, זה באמת Player Development מבחינתך?
"אתה יכול לרשום את זה, חארטה.
"אני אומר את זה כי מבחינתי פיתוח שחקנים הוא לא לעשות לילד כמה תרגילים יפים, לא לתת לו חמש דקות של שליטה בכדור ולא להזמין אותו למחנה של חודש וחצי. זו לא המהות. המהות היא קודם כול להבין את השחקן, לעבוד איתו יום-יום, לבנות לו תוכנית ולהתמקד בדברים שהוא באמת צריך לשפר".
אתה מדבר על ילדים בני 12 שקמים בחמש בבוקר. מה בדיוק הם עושים?
"אני לא עובד איתם רק בגלל שהם קמים בחמש בבוקר. אני נותן להם את העבודה גם לאחרי זה. אני תמיד אומר לשחקנים שלי: אני אתן לכם את הכלים הנכונים להצליח, אבל בסוף זה אתם.
"ההבדל מבחינתי הוא שיש לי קשר יומיומי איתם. אני דואג שהם יעבדו לפי תוכנית שכוללת אתלטיקה, חדר כושר וכדורסל. זה יכול להגיע לשש, שבע ואפילו שמונה שעות ביום.
"אם ילד לא יודע לקלוע לסל, למה שתעשה איתו קרוסאוברים ותגרום לו לעשות סיומת? אם הילד לא יודע לכדרר בכלל, קודם כול צריך לעבוד איתו על זה. נותנים חמש דקות של שליטה בכדור וקוראים לזה חימום, אבל מבחינתי שליטה בכדור היא ממש לא חימום.
"דוגמה קלאסית: חוסה אלברדו עשה היום 45 דקות של שליטה בכדור. שחקן NBA, והוא איבד באימון בערך 20 כדורים. זה מה שהוא עבד עליו".
אז מה בכלל אפשר ללמד שחקן NBA?
"אני מתייחס לילד בן 12 או 13, לילד בן 15 או 18 ולשחקן NBA או יורוליג אותו דבר. אני תמיד אומר למאמנים הצעירים שרוצים להיות מאמני פיתוח ולעבוד עם השחקנים הכי טובים בעולם: תשקיעו קודם כול בילדים. הילדים הם הדבר הכי חשוב שיש. אם אתה לא מסתכל על ילד כמו שאתה מסתכל על שחקן NBA או יורוליג, זה לא משנה אם הוא אמריקאי או ישראלי. יש שחקנים ישראלים עם יכולות אישיות מטורפות. אני לא יודע אם הם עוקפים את האמריקאים, אבל בהחלט יש כאלה שהם ברמה שלהם".
אתה מאוד ביקורתי כלפי הדרך שבה עובדים באגודות בישראל. מה חסר כאן?
"אני לא אוהב את זה שקבוצות גדולות בישראל צריכות להביא פיתוח שחקנים מבחוץ. למה לא משקיעים בפיתוח שחקנים בכל יום?
"בסיירה קניון, שם עבדתי עם הילדים של לברון ג'יימס וסקוטי פיפן ועם ג'וג'ו ווטקינס, היו המון מאמנים. יש לך מאמן ראשי, עוזר מאמן, מאמן הגנה, מאמן התקפה, מאמן פיתוח שחקנים, אנשי וידאו ועוד אנשים שעובדים בתוך המערכת.
"יש כל כך הרבה אנשי מקצוע, וזה חלק מההצלחה. ברור שאתה לא יכול להביא את אמריקה לישראל אחד לאחד, אבל תתחילו ממשהו. וזה מתחיל בילדים.
"פיתוח שחקנים זה אחד על אחד. זה לא פיק אנד רול. יש מאמן ראשי ומאמנים אחרים שיעבדו על הדברים הקבוצתיים. העבודה של האחד על אחד מאוד חשובה, כי ממנה מגיעים כל כך הרבה דברים במשחק".
אתה אומר שחלק מהבעיה – אנשים במערכת לא רוצים "לזוז מהכיסא שלהם", וחוששים שהכנסת עוד אנשי מקצוע תפגע במעמד או בשליטה שלהם?
"חד משמעית כן. אני לא יודע להגיד אם זה קשור יותר למאמנים עצמם או לאיגוד. אני חושב שיש לנו כישרון ישראלי מאוד מאוד טוב בארץ ויש לנו ילדים מדהימים".
כשאתה מדבר על פיתוח בגיל צעיר, מבחינתך גיל 16 או 17 כבר מאוחר?
"אתה קופץ לי לילד בן 16 או 17, אבל בשיטה שבה אני עובד זה כבר מאוחר. יש לי ילדים בני 12 שאתה לא מבין איזה שינוי הם עשו.
"תוך חודש הם עובדים כמו שהם לא עבדו בחיים. קמים בבוקר לאימון, חוזרים הביתה, מתקלחים, עפים לבית הספר, אחרי זה עושים עוד אימון, אחר כך את האימון בקבוצה שלהם ואז מגיעים אליי לעוד אימון. זה כבר כמעט שבע שעות, כולל אתלטיקה וחדר כושר, והם ישנים את השבע-שמונה שעות שלהם. זו הקרבה".
אבל זה לא מתסכל לראות ילד שעובד כל כך הרבה, בעוד ילד מוכשר יותר עושה פחות ועדיין משחק יותר?
"בסופו של דבר הכול מנטלי. הזמן מנצח. מי שחושב שהוא טוב היום, זה לא אומר שהילד שמאחוריו ופחות טוב ממנו לא יצליח. אני לא רוצה לעשות ספרינט, אני רוצה לרוץ מרתון. הילד שהוא פחות טוב היום, אם הוא יתמיד, בסופו של דבר יראו אותו. אני מאמין בהתמדה. Just show up. תגיע. תבין מה החסרונות שלך ומה היתרונות שלך.
"עוד דבר שלא עושים מספיק בישראל הוא פירוק וידאו. לפני שאתה מכיר שחקן ואת החולשות והיתרונות שלו, תראה איך הוא משחק. לא משנה אם הוא קלע 10 נקודות או לא קלע בכלל. תצלם אותו מתחילת המשחק ועד הסוף, תשב ותראה את הטעויות שהוא עושה. תראה לו על המסך איך הוא רץ, מה העמדה שלו ומה הוא עושה. ברגע שהוא יודע מי הוא, ואז אתה עובד על הדברים האלה, שם אפשר להשתפר.
"ברור ששום דבר לא מבטיח הצלחה. גם אם אתה עובד קשה, זה לא אומר שבהכרח תהיה שחקן. אבל אתה צריך להמשיך להאמין ולעבוד נכון".
אז אתה לא חושב שהשחקן הישראלי עצלן?
"ממש לא. אני לא חושב שהשחקנים הישראלים עצלנים. אין להם מודעות. זה חוסר מודעות. מה שאני עושה בארץ זה קודם כול עניין של מודעות. הילדים שלי, כשהתחילו להכיר את זה, לא ידעו מה זה לקום בחמש בבוקר. אבל אם תגיד לילד שהוא צריך להיות במקום בשעה מסוימת, הוא יעשה את זה. זה מתחיל מההורים. ברגע שהורה מאמין בתהליך ומאמין שצריך לעשות שינוי, זה יקרה. אני לא חושב שהשחקנים עצלנים. ממש לא. זה פשוט חוסר מודעות מאוד מאוד גדול".
מה הדבר הראשון שהפתיע אותך כשהתחלת לעבוד באופן קבוע עם שחקני NBA?
"השחקן הראשון ב-NBA שעבדתי איתו היה אלפונזו מקיני. הוא היה בקליבלנד ובלייקרס, והוא גם בן אדם מדהים. התלהבתי ממנו בצורה מטורפת. ברור, פתאום אתה עובד עם שחקן NBA. קודם כול יש את הטייטל של NBAאתה רואה שחקן בנוי טוב, אתה רואה איך הוא עובד ואת המשמעת שלו. גם אם הוא מחטיא המון זריקות, הוא לא הולך הביתה עד שהוא מסיים את התרגיל. זה לא משנה אם כבר יש שחקן שמחכה להחליף אותו במגרש. זו משמעת שכבר נמצאת בהם. אתה לומד את זה כל יום. ובסוף אתה מבין שהם בני אדם. הם רוצים שתהיה בן אדם טוב איתם, שתשמור על האמון שלהם ותהיה שם. זה אמיתי".
מי מהשחקנים שעבדת איתם גרם לך להבין מיד למה הוא נמצא ברמה הזאת?
"פול ג'ורג'. בפעם הראשונה שעבדתי איתו, ב-2024, הייתי על הגב ועשיתי מתיחות. הסתכלתי למעלה וראיתי את פול ג'ורג' מולי. הוא אמר לי שלום וישר קמתי. עוד לפני הכדורסל אתה רואה שזו אישיות מדהימה. ואז על המגרש אתה רואה שיש הרבה שחקני,NBA ויש את הכוכבים של ה-NBA, הם עובדים באימון כאילו הם משחקים.
"יש גם טראש טוק בין המאמנים לשחקנים, וזה טוב. זה מדליק אותם. כשאני שומר עליהם אני לא נותן להם להרגיש שאני לא שייך לרמה שלהם. אני משחק איתם כאילו גם לי יש חוזה של מיליונים ו-10 או 15 שנה ב-NBA. בסופו של דבר מה שעוזר להם להשתפר זו ההגנה שאתה נותן להם, המוטיבציה והניסיון להוציא אותם מריכוז, כי זה מה שהם פוגשים במשחק. פול ג'ורג' היה הראשון, אחר כך ראיתי את קווין דוראנט ואת יאניס. אלה אנשים שאתה רואה ואתה מבין".
איך נוצר הקשר שלך עם טי ג'יי שורטס?
"הכול התחיל דרך אינסטגרם. הוא ענה לי שם.
"אחרי כמעט עשר שנים שבהן קרעתי את התחת, עברתי ממקום למקום ועבדתי מחמש בבוקר עד אחת בלילה, זה השתלם. היום אני אומר לעצמי שכל הדרך הזאת הייתה שווה את זה. טי ג'יי הוא הלקוח הראשון שהוא שלי. עבדתי בתקופה הזאת גם עם קנדריק נאן ועם נייג'ל הייז-דייויס. הם אהבו מאוד את העבודה שלי".
מה מיוחד בשורטס מבחינתך?
"קודם כול, אם נשים את הכדורסל בצד, אני לא הכרתי בן אדם כזה. יש לו אישיות מדהימה. הוא אחד משלנו כזה. על המגרש, איך שהוא מדמיין את המשחק, ככה הוא משחק. עברנו בדיוק על הנקודות שהוא ביקש לעבוד עליהן. ישבתי ועשיתי עליו סקאוט במשך יומיים שלמים, לא הורדתי את העיניים מהמחשב, ועברנו על הדברים האלה. באחד האימונים האחרונים הוא קלע 700 קליעות ב-45 דקות. הוא אוהב לעבוד. חשבתי שאעבוד איתו יום או יומיים ואגיד לו יאללה ביי, ובסוף עבדתי איתו שלושה-ארבעה שבועות".
איך נוצר החיבור עם מילווקי?
"זה לא שהם פנו אליי רשמית. זה נוצר דרך קשרים בתוך המערכת, ובעיקר דרך מייק, מאמן הפיתוח האישי של יאניס. התחברתי אליו והוא פשוט שם אותי על המגרש איתם. הייתי איתם יחסית מעט. בעיקר באימונים ובמשחקי בית, וגם במשחק חוץ אחד".
ומה היה התפקיד שלך שם?
"פיתוח שחקנים, עוזר בתחום פיתוח השחקנים. בעיקר באימונים".
בתוך קבוצת NBA, מי מחליט על מה כל שחקן עובד באופן אישי?
"יש מאמן ראשי ויש גם מאמן ראשי לפיתוח שחקנים. הוא אומר לנו בדיוק על מה לעבוד עם כל שחקן באותו יום ומה הוא צריך, והעוזרים שלו עוזרים לגבש ולבצע את הכול. הכול מתואם עם הצוות. יש סנכרון מדהים".
כשאתה עובד עם פול ג'ורג', במה אתם מתמקדים?
"הרבה זריקות, תנועת רגליים ושליטה בכדור. הרבה אנשים חושבים ששליטה בכדור היא רק מה שאתה עושה עם הידיים, אבל שליטה בכדור היא גם תנועת הרגליים והיכולת לנווט את הגוף שלך עם הכדור. איך אתה מרחיק את הכדור מהמגן ועם תנועת הרגליים מגיע למצב של קליעה, חדירה או מסירה.
"בכדורסל האמריקאי זה Can I go? או Can I shoot?האם אני יכול לחדור לסל או האם אני יכול לזרוק. אתה רוצה לייצר יתרון, לכווץ את ההגנה ולהוציא את הכדור, להגיע לסיומת או ליצור לעצמך מצב קליעה. בסוף הרבה מהעבודה עם כל שחקן היא אחד על אחד."
אתה עובד כיום גם עם שחקנים ישראלים בכירים?
"עדיין לא. יש כמה דברים על הפרק, אבל עדיין לא סגרתי שום דבר. יש שחקנים צעירים, בני 18 ו-19, ואני מקווה שהילדים שאני מגדל עכשיו יהיו בעתיד בטופ של היורוליג או ב-NBA".
המטרה הסופית היא משרה מלאה ב-NBA?
"המטרה הסופית היא משרה מלאה בכל מקום שיש בו כדורסל. כן, NBA זו המטרה. אבל גם לעבוד בישראל זה חלום שלי. אם קבוצה גדולה בארץ תרצה שאהיה מאמן פיתוח שחקנים, זה חלום מבחינתי. ניסיתי גם להתקבל לקבוצות בארץ השנה וזה לא צלח, וזה בסדר".
אתה מאמין שאפשר לעשות שינוי אמיתי בכדורסל הישראלי?
"אני מאוד אוהב את הכדורסל הישראלי. אני מאמין בשחקנים הישראלים וגם במאמנים הישראלים. אני באתי לעשות שינוי. זה הכותרת. באתי לארץ בשביל לעשות שינוי, ואני באמת רוצה לעשות שינוי בארץ".
אתה מבין את המאבק שהיה לשחקנים הישראלי על דקות ומעמד בליגה?
"יש לזה שני צדדים. אני תמיד בצד הישראלי, אבל אני פה גם בצד האמריקאי. האמריקאים טובים כי הם עובדים מגיל מאוד מאוד קטן, ואי אפשר לקחת להם את זה. אני תמיד אומר שאין הבדל בין ישראלי שגדל בארץ לבין אמריקאי שגדל באמריקה. ההבדל הוא חוסר המודעות, שלא נותנים את הדברים האלה מספיק בישראל.
"הילד צריך מסגרת. הוא הולך לאגודה שלו, ואם יש שחקן שיותר טוב ממנו הוא יישב על הספסל. זו החלטה של המאמן וצריך לכבד אותה. בתור שחקן אתה צריך להבין שכרגע אתה לא מספיק טוב. מה תעשה? תבקש עוד אקסטרה אימונים. לא פעם בשבוע ולא פעמיים בשבוע – כל יום. הילד צריך לישון שבע-שמונה שעות, להיות טוב בלימודים ולהיות טוב עם ההורים שלו, אבל הוא גם צריך לעבוד. אני חושב שהאמריקאים ינצחו פה כל עוד לא עובדים נכון בישראל".
כלומר, מבחינתך הבעיה התחילה הרבה לפני המאבק עצמו?
"ברור. יש לנו כישרונות כמו ים מדר, רומן סורקין ואיתן בורג. יש כישרון. תעבדו. תעבדו כמו חמורים, אבל נכון. שיהיה לך מאמן אישי שיעשה איתך פירוק וידאו, שיהיה איתך בקשר יומיומי, שתעבוד איתו על המגרש ותעשה גם את האקסטרה שלך. שיהיה לך מאמן כושר ותבנה את עצמך.
"בארצות הברית זה הייסקול ומידל סקול, אבל בתוך המסגרת הזאת יש את כל המערך של פיתוח השחקנים. כשעבדתי בסיירה קניון הייתי נשאר גם ב-11 בלילה אחרי משחקים ומוסר לשחקנים כדורים. עובדים.
"יש אגודות מדהימות בישראל. הן פשוט צריכות לפתח מערך של פיתוח שחקנים. שיהיה אדם אחד שמנהל את כל התחום הזה ונמצא בסנכרון עם המאמן הראשי, עוזר המאמן והמנהל המקצועי. אם זה יקרה, אתה תראה איך הכול משתנה".
אז כל שחקן ישראלי צריך לפנות למאמן פיתוח אישי?
"לא כל מי שקצת יודע לעשות בין הרגליים יכול לקרוא לעצמו מאמן פיתוח שחקנים. מאוד חשוב להגיד את זה. פיתוח שחקנים זה מקצוע שצריך לעבור דרך כדי להבין אותו. זה מקצוע לכל החיים.
"תראה את פיל הנדי, שנמצא כבר עשרות שנים ב-NBA, וזכה באליפויות ועדיין הוא אחד ממאמני הפיתוח הכי טובים בעולם. אני עבדתי ולמדתי עם דאש, ועם אנשים נוספים, וככה הבנתי מה זה פיתוח שחקנים. לפני שאתה דורך עם שחקן על המגרש, תהיה איתו בקשר. זה כמו דייט. אתה צריך לדעת מי הבן אדם. אני מדבר עם השחקנים שלי יום-יום. ילדים בני 12, 13, 14, 15 ועד 18. אני בקשר איתם כל הזמן. מבחינתי זה חלק מהמקצוע".
איפה אתה רואה את התחום הזה בישראל בעוד חמש שנים?
"אני מאוד מאוד מקווה שפיתוח שחקנים יהיה משהו שורשי בכל אגודה. יש לנו כדורסל מדהים בארץ ואני מאוד רוצה שזה יהיה. יש כאן גם אנשים מדהימים שעובדים בפיתוח שחקנים, וכל בן אדם שיעבוד נכון יכול להצליח. אני לא אומר שאני היחיד, ממש לא. יש כדורסל לכולם.
"אני חושב שאם זה יתחיל מהאגודות, נראה יותר שחקנים בליגת העל, נראה יותר שחקנים יוצאים לקולג'ים, שזה מאוד חשוב לכדורסל הישראלי, ונראה יותר שחקנים ביורוליג וב-NBA. גם נבחרת ישראל תהיה טובה יותר".
"ככל שתתחיל מוקדם יותר ותעבוד נכון, בגיל 18 החיים שלך יכולים להיראות אחרת. יש הבדל בין ילד בן 18 שגדל בצורה מסוימת לבין ילד בן 12 שקיבל חינוך כדורסל אחר.
"ברור שלא כל מי שיעבוד יצליח. זו לא נוסחה. אבל אם נשנה את הדרך שבה מתייחסים לפיתוח שחקנים, נראה הרבה יותר שחקנים ישראלים ברמות הגבוהות. אין לי ספק שיש כאן כישרון".
מה דעתך על הכתבה?