אחד הנציגים הבכירים של הספורט הישראלי בתפוצות הוא גל מקל, שבנוסף להיותו הישראלי השני שהגיע ל-NBA, עבר במהלך הקריירה באיטליה, רוסיה, סרביה וספרד – בה הוא משחק בימים אלה, במדי אוניקאחה מלאגה. בזירה המקומית, הרכז בן ה-33 הוא אחד השחקנים היחידים שזכו בשתי אליפויות בארץ מחוץ למכבי תל אביב, כשעשה זאת עם הפועל גלבוע/גליל ב-2010 ועם מכבי חיפה ב-2013. לכבוד יום העצמאות, מקל העניק ראיון נרחב לג'ושוע הליקמן מג'רוזלם פוסט ודיבר על חשיבות המדינה בעיניו.
"אני משחק מחוץ לישראל כבר כמה שנים, במספר מדינות, אבל תמיד מזכיר לעצמי שאני שגריר וחשוב לי מאוד להשאיר את הרושם הכי טוב לא רק כשחקן וכאדם, אלא גם כישראלי שגאה במדינה שלו", סיפר מקל, המשמש כקפטן נבחרת ישראל.
השחקן דיבר על השאלות שקיבל מחבריו לקבוצה לאורך השנים, בנוגע לישראל: "הם שואלים המון על המדינה והפוליטיקה בה. לאחרונה, סוגיית הקורונה הייתה חזק על הפרק כי כולם יודעים שישראל במקום הראשון בעולם בחיסונים, הרבה שאלו על זה. יש לנו גם שיחות על המצב במזרח התיכון והסכסוכים בו. למעשה, חבריי לקבוצה יודעים על הסיטואציה החדשה עם איחוד האמירויות. אבא שלי הגיע לבקר אותנו בספרד ישירות מדובאי וזה היה סיפור טוב, שעכשיו אפשר לנסוע למקומות כמו דובאי ולחיות איתם בשלום".
אחד האתגרים הכי גדולים למקל כמי שמשחק בחו"ל, הוא המרחק מהמשפחה והחברים: "למזלי, אשתי והבן שלי ביחד איתי, אז יש קצת יותר תחושה של משפחה, אבל זה לא קל להיות רחוק מהחברים ומהאחים", אמר מקל, שנשוי לדניאל סימס – בתו של כדורסלן מכבי תל אביב לשעבר, ווילי סימס. "מי שעקב אחרי כדורסל מסביב לעולם לאורך השנים, וגם המאמנים, מכירים את ווילי והיו מופתעים מהחיבור. דניאל מכירה מקרוב את אורח החיים של כדורסלן והיא עוזרת. אנחנו ביחד כבר הרבה שנים ובהתחלה זה היה מגניב, עכשיו אנחנו כבר רגילים".
על הזיקה של משפחתו לישראל סיפר: "אנחנו סופר ציוניים. כל הסבים והסבתות שלי ניצלו מהשואה ועלו מפולין. מבחינתם, להגיע לישראל ולהקים מדינה היה דבר מרגש. אבא שלי היה ביחידת עלית בצבא ודניאל הייתה באותה יחידה, אז האהבה למדינה והגאווה הייתה חלק גדול ממני מילדות".
לפני שהחל את הקריירה המקצוענית, מקל יצא לשנתיים במכללת וויצ'יטה סטייט בארה"ב וחווה בגיל צעיר את החיים במדינה זרה: "ידעתי שאני רוצה לטוס למכללות כי זה שלב הביניים האידיאלי בין מחלקת הנוער לבוגרים. בהתחלה היה קשה, בתור פרשמן גם האמריקאים מתקשים, אז בטח בתור זר. לא הייתי מוכן פיזית וזה אחד הדברים שהכי הייתי צריך לשפר. עוד היבט שהשתפרתי בו זו ההגנה. אני מרגיש שזו אחת ההחלטות הכי טובות שקיבלתי, גם פגשתי הרבה אנשים והייתה משפחה יהודית שאימצה אותי ועדיין מהווה סוג של משפחה בשבילי. יותר חשוב מכדורסל היה שיצרתי קשרים לכל החיים".
את דרכו בבוגרים החל במכבי ת"א, שכן הרגיש כי אינו מוכן ל-NBA: "החלום תמיד היה שם, אבל לא חשבתי שאני מוכן וקיבלתי הצעה ממכבי. המטרה הייתה להשתפר ולשחק במסגרת קשה יותר באירופה. בישראל, בגליל ובשנה בחיפה, גדלתי והשתפרתי כשחקן ובשלב מסוים ידעתי שיש לי סיכוי טוב לחזור לארה"ב".
ב-2013 החלום התגשם ומקל חתם על חוזה בדאלאס מאבריקס: "זו הייתה חוויה אדירה והייתי כל כך גאה. היום אני רואה ילדים מישראל שרוצים להגיע ל-NBA ורק שלושה הצליחו, זה אומר משהו. בהתחלה הכל היה גדול וזוהר, שחקנים שראית בטלוויזיה נמצאים לידך. התחרות באה לידי ביטוי כשמתחילים לשחק ואתה רוצה לעזור לקבוצה שלך לנצח. היו לי רגעים גדולים וגם קצת חוסר מזל בשנתיים האלה, אבל אני אסיר תודה וזה ההישג הכי גדול שלי".
על דני אבדיה, שהפך העונה לישראלי השלישי אי פעם בליגה הטובה בעולם, מקל אמר: "אני חושב שהוא עושה עבודה טובה ואין ספק שהוא חתיכת שחקן. לא חושב שהיה לנו כישרון כזה בעבר. לנו הישראלים יש נטייה לחשוב שאנחנו מלכי העולם, צריך להבין שסבלנות היא המפתח. הוא עושה עונת רוקי טובה בקבוצה שלא משחקת את הכדורסל הכי טוב או שבהכרח הכי מתאימה לו, אבל הוא ייהנה מהדרך. דני לא צריך להתייחס לציפיות יותר מדי. עד עכשיו, המספרים שלו יציבים ואני בטוח שהוא רק ישתפר. אני רואה בו שחקן סולידי לשנים רבות ב-NBA".
עם מינויו של עודד קטש למאמן הנבחרת, מקל נבחר לקפטן והוא צפוי לכהן בתפקיד גם באליפות אירופה בשנה הבאה, אליה העפילה ישראל במוקדמות בחודשים האחרונים: "זו גאווה ענקית. אם הייתה לי רשימת מטרות לקריירה, זו הייתה אחת מהן. סימנתי וי על רוב המטרות, נשארו לי אולי שתיים או שלוש, אבל זו הייתה אחת הגדולות שבהן. החלום שלי היה לשחק בנבחרת ועצם הבחירה בי לקפטן תמיד תישאר איתי. זה אדיר".
לסיום, מקל התייחס לחזרת אוהדי הכדורסל למגרשים ודמיין את המשחק הראשון של הנבחרת בארץ לעיני יציעים מלאים: "כשכולנו עומדים ביחד עם האוהדים, זה מרגש. באולם מלא, בין אם זה ביד אליהו או כל מגרש אחר, כולם שרים בכל כך הרבה גאווה וזה רגע ששוקע עמוק בתוכי".
מה דעתך על הכתבה?