טרנזיסטור וכדורסל: בחזרה לתוכנית המיתולוגית של רוני דניאל

עבור רבים מחובבי הספורט בישראל, שגדלו בשנות ה-80 וה-90, רוני דניאל לא היה רק פרשן צבאי בכיר וידען. הוא מזוהה גם עם אהבתו השנייה (ואולי הראשונה) – הכדורסל. עוד לפני שהחל עידן השידורים הישירים בטלוויזיה, הוא הגיש את התוכנית "אחד על אחד" ברשת ב', שבה הועברו משחקי הליגה הלאומית, הליגה הבכירה דאז, במתכונת הלקוחה מ"שירים ושערים".

הילדים, בני הנוער והחיילים מהימים ההם זוכרים היטב את הסיטואציה. פעם בשבוע, ביום שני בשעה 20:30, הם נצמדו למכשירי הטרנזיסטור והאזינו לקרב ראש בראש: ברשת ב' ניתן האות המיתולוגי מהשיר Cacharpaya של להקת אינקנטיישן, ובגלי צה"ל התנגן הפתיח מ-Courtship של בוב ג'יימס. באולפני שתי התחנות נפתחה חזית בין שני מנחים כריזמטיים ומלאי אהדה להפועל תל אביב: מצד אחד דניאל, וממולו אלי ישראלי ז"ל. הם שייטו בין צוותי השידור באולמות השונים, הציגו חידונים ופינות שונות, והפכו את חוויית ההאזנה למשחקי הליגה למיוחדת ושונה.

אנשי הרדיו מהתקופה ההיא הוכו היום (שני) בהלם, כששמעו על פטירתו הפתאומית של דניאל בגיל 73. "רוני הביא איתו גישה חדשה ומקורית לשידורים", נזכר השדר יואב אביב. "בניגוד לסגנון המעונב שהיה אז בקול ישראל, הוא הכניס טון נונשלנטי, קליל והומוריסטי, לא מחויב, לא על פי כללי הטקס. הוא דיבר בצורה 'זרוקה', כמו שרוני יודע, והדביק את כולנו. הוא גרם לשידורים להיות כיף אחד גדול ומתמשך".

הפתיח המיתולוגי של "אחד על אחד" ברשת ב'

"היו לו כל מיני דרישות מיוחדות, שהוא לא היה מתפשר עליהן", מספר המפיק עתאמנה והבי. "למשל, הוא תמיד דאג שבמשחק המרכזי של המחזור יהיה את צוות השידור החזק ביותר, ולא משנה איפה הוא מתקיים. הוא רצה שנביא מרואיינים בסוף כל משחק. היום זה נשמע בסיסי ומובן מאליו, אבל בעידן שבו לא היו טלפונים סלולריים, מצאנו את עצמו שוברים את הראש בכל פעם מחדש מאיפה להביא אנשים".

"אפשר להגיד שהוא פשוט דרש שידור עטוף, מושקע ומהוקצע ב-360 מעלות", מגדיר זאת השדר הוותיק גדעון הוד. "תמיד הבאנו בסיום את המאמנים, ושוחחנו איתם בשידור חי, כדי שהחוויה תעבור במלואה וזה יהיה באמת 'אחד על אחד'. והוא הקפיד על עוד דבר: בסיומו של כל משדר, הוא הוציא את כל מי שהיה באולפן לאכול במסעדה".

"יום אחד רוני דרש שנקפיד על השמות המדויקים של השחקנים", משחזר עיתונאי "מעריב" צחי נגה, שנמנה אז על צוות השדרים. "התחלתי להקריא את החמישייה של הפועל ירושלים: עדי גורדון, דורון שפע, שלום תורג'מן… והוא עצר אותי באמצע השידור: 'שלום תורג'מן? מי זה? לא מכיר כזה דבר'. עניתי לו שזה השם המדויק, לפי הדרישה שלו. 'תקרא לו פפי, זה יותר מדויק', הוא ענה".

דניאל היה בן 43 כשהחל להגיש את "אחד על אחד", וכבר אז נחשב לעיתונאי ותיק, מנוסה ומוערך. צה"ל היה שקוע אז בבוץ הלבנוני, וככתב הצבאי של קול ישראל הוא לא נהנה משעות פנאי מיותרות; ובכל זאת, כשלקח על עצמו את הנחיית המשדר, לא ויתר עליה.

נגה: "הוא הודיע מראש שאין כזה דבר שהוא לא יתייצב למשדר. רק בתקופות סוערות ממש בגבול הצפון, כשלא הייתה ברירה, הוא היה מפנה את הבמה לאורן רוזנשטיין. ומנהלי הרדיו זרמו איתו. הוא היה איש צבא, אבל פשוט אהב כדורסל וגם הבין את המשחק. היה לו פתיל קצר, והוא היה מתווכח עם הפרשנים בשידור".

והבי: "כשאנשים היו מבצעים טעויות בשידור, זה היה מטריף אותו. יום אחד הוא בא לשידור באולפני הרדיו בקריה בתל אביב, ורצה לחנות בחניון הצמוד. השומר בכניסה היה מעזה, והוא לא הכיר את רוני. לא עזר כלום. הוא הסביר לו, יש לי שידור, אני עיתונאי כאן, אני כתב צבאי, והשומר לא נתן לו להיכנס. במזל אני עברתי שם ועדכנתי אותו במי מדובר, אז הוא נכנס בזמן והספיק להגיע".

נגה: "הגישה הקלילה שלו הייתה מדבקת. פעם, במשחק בין מכבי תל אביב לבני הרצליה, הפרשן שלצידי במגרש דיבר על השחקן שלקח את הכדור בפנטריישן מול הדאבל אפ, וזרק כל מיני מושגים באנגלית. בתגובה, אמרתי לו שעכשיו יסביר את הדברים בעברית כדי שגם חמותי תבין, אז הוא נעלב וקם מהעמדה וחזר רק במחצית. אבל רוני לא יכול היה להעליב מישהו באמת. גם כשכעס, זה היה בחברות. זה היה ערך עליון בעיניו".

הוד: "כשרוני הצטרף לשידורי הספורט, זה היה אחרי שהוא כבר עמד בראש חטיבת החדשות. אני לא אשכח משחק באמצע שנות ה-80, כשנבחרת ישראל התארחה בצ'כוסלובקיה. שלחנו את מאיר איינשטיין ז"ל למגרש, והיו בעיות בקו השידור. ישבנו אצל קשבנו המנוח מיקי גורדוס בתל אביב, שהצליח להתחבר לשידור הטלוויזיוני שבכלל לא נקלט בארץ. רוני צעק עליי 'גדעון, תתחיל לשדר מהחדר של מיקי, אין לנו קו עם מאיר!' וכך עשיתי. אנשים היו בהלם. לא הבינו אם אני כאן או שם, ובכלל, איך אני מצליח לצפות במשחק מהארץ. הוא היה מבסוט שהצלחנו להתגבר על התקלה ולהעביר את השידור".

איך רוני דניאל היה חותם את המשדר של חייו?

נגה: "קודם כל, הוא היה פותח אותו בסבב מהיר מהמגרשים, עם החמישיות והשופטים, ולא היה עוצר אף שדר באמצע דבריו".

אביב: "ונפרד בצורה המבטלת, הקלילה והרגילה שלו. 'טוב, בסדר, שמענו אותך', הוא היה אומר".