חנוכי: "כשאמרו לי להפסיק לשחק, זה היה כמו פטיש 5 קילו על הראש"

ניצן חנוכי | דני מרון

אחרי שפציעה במפרק הירך סיימה את הקריירה של הגארד, בריאיון פרישה הוא מספר על ההגעה לנבחרת ("הגשמתי חלום, גם אם לא הייתי משמעותי"), האליפות בראשל"צ ("כילד חשבתי מה הסיכוי שזה יקרה?") והדוגמה לדור הצעיר

ניצן חנוכי לא חשב שקריירת הכדורסל שלו תיפסק בגיל 35. "לשחק זה הדבר שאני הכי אוהב בעולם", הוא מספר בריאיון פרישה מיוחד לספורט1, "רציתי להישאר עד אחרי גיל 40, שיגרדו אותי מהמגרש. תמיד ראיתי שחקנים שמשחקים בליגות הנמוכות בסוף הקריירה, וחשבתי שאשלב עם זה דברים אחרים. כשהודיעו לי שאני חייב להפסיק לשחק, זה היה כמו פטיש חמישה קילו על הראש".

בעונה האחרונה, ה-16 שלו בליגת העל והשלישית בבני הרצליה, חנוכי סבל מאוד. "בתחילת העונה, במשחק נגד מכבי ראשון לציון, קפצתי על כדור והרגשתי כאב חד במפרק הירך. מאז אני סובל מכאבים מטורפים שבחיים לא חוויתי, ברמה בסיסית של ההתנהלות ביומיום, וגם על המגרש. אני סוחב ונושך שפתיים, לא אוהב להראות פציעות, כי זה מראה שאני פגיע, וגם הקבוצה הייתה במצב לא כל כך טוב וניסיתי לעזור כמה שאפשר.

"בלילה של המשחק האחרון עשיתי בדיקת MRI, ולקחתי את התוצאות לכמה מומחים. כשהייתי אצל פרופסור מהמובילים בתחום, נהיה שקט בחדר תוך כדי השיחה, והבנתי שזה לא מבשר טובות. הוא אמר שהמצב של מפרק הירך על הפנים, והתחיל לדבר איתי על החלפת מפרק, דברים הזויים. בגדול, ההמלצה שלו הייתה להפסיק לשחק כי זה יכול לעשות נזק לעתיד, אם אני רוצה להמשיך לתפקד במצב סביר בחיים האמיתיים. הוא אמר לי שהמצב כל כך גרוע, והדבר שמומלץ זה להחליף מפרק, אבל לא לפני גיל 50, כי הוא מחזיק רק 30-20 שנים קדימה, ואמורים לעשות את זה רק פעם אחת. ניסיתי לעשות טיפולים אחרים, עשיתי זריקות PRP, שזה לא הכי נעים בעולם. לא הייתה לי ברירה אלא להחליט שזהו".

ניצן חנוכי | ברני ארדוב

תחילת הקריירה, הפריצה וההגעה לנבחרת

חנוכי גדל בקבוצת הנוער של מכבי רעננה, והיה נחשב לשחקן מוביל בגילים הצעירים. הוא היה חלק מנבחרת העתודה ב-2006 ואחרי עונה אחת בגבעת שמואל חזר לשלוש שנים בבני השרון היומרנית, כולל עונת פריצה ב-2008. אחרי עונה אחת בנהריה ועונה נוספת בעפולה, הגיע לראשון לציון ושיחק בה שבע עונות בשתי קדנציות שונות, לפני שסיים את הקריירה בהרצליה – עם ירידת ליגה, עלייה בחזרה והישארות. הוא הופיע ב-420 משחקים בליגת העל, וסיים במקום ה-119 בין קלעיה בכל הזמנים עם 2,375 נקודות.

"בני השרון וראשון לציון הפכו לי לבית. החלק המשמעותי בקריירה שלי היה שם. אני מאושר מזה, בני השרון זה מועדון הבית שגדלתי בו, ברעננה, שם התחלתי את הפריצה והקריירה, ולמעשה שם גם סיימתי את הקריירה, עם הרצליה. אבל אם שואלים איזה מועדון מזוהה עם הקריירה שלי, התשובה לרוב היא ראשון. שחקן שטוב לו במקום מסוים, שבו מעריכים אותו והוא מצליח, לא צריך לחפש הרפתקאות. זה מה שהיה לי שם".

– מיצבת את עצמך מהר מאוד כשחקן הגנה.

"הייתי שחקן בולט בנוער, וכשעליתי לבוגרים קיבלתי סוג של כאפה. הבנתי שאני צריך להיות ייחודי במשהו. זה התחיל בצד ההגנתי, הפכתי לסוג של סטופר, וניסיתי לקחת את זה כפרויקט כדי לשים את הרגל ולקבל הזדמנויות. אחר כך צברתי ביטחון גם בהתקפה והגיעו שנים יותר טובות. כל הדברים שמסביב באו לי באופן טבעי כי זה האופי שלי. היה לי מאמן בנוער, רון נווה, שאמר לנו שאם הקבוצה תצליח, השמש תזרח על כולם, וכולם יקבלו את הקרדיט. למדתי הרבה משחקנים ותיקים שהיו איתי בקבוצות, כמו ארז כץ ומאיר טפירו".

– ומהפוזיציה האפרורית הזאת הגעת עד לסגל נבחרת ישראל ליורובאסקט 2013.

"להיות בסגל הסופי של נבחרת ישראל באליפות אירופה זה מטורף, סוג של חותמת. לא ידעתי להעריך את עצמי בתוך כל הדבר הזה. חשבתי שרוצים שאני אהיה השחקן ה-12, וזה היה טוב לנבחרת, אבל נשארתי שנה אחרי שנה, בדור כזה עם עומרי כספי, ליאור אליהו, יותם הלפרין, רביב לימונד, עידו קוז'יקרו, זו הייתה הגשמת חלום, והרגשתי שעשיתי משהו משמעותי, גם אם לא הייתי השחקן הכי משמעותי.

ניצן חנוכי מול חואקין שוכמן
ניצן חנוכי | לילך וייס, מנהלת הליגה

"בשנים האלה היה בכל עונה את דירוג השחקנים הישראלים של וואלה! וזה מסקרן מה חושבים עליך הרבה אנשי מקצוע ועיתונאים שמבינים כדורסל. גם שם הייתי מדורג 12-10 וראיתי אילו שחקנים מדורגים אחריי, ומי לידי ברשימה. זה היה כיף שבאמת מעריכים את מה שאני עושה, ואולי כן יש פה משהו מיוחד שאני מצליח להביא ולהשפיע".

– סיימת במקום התשיעי בהופעות בהיסטוריה של ליגת העל.

"רוב הקריירה לא הסתכלתי יותר מדי על המספרים. ידעתי כמה אני קולע ואחוזים ודברים כאלה. באיזשהו שלב התחלתי עבודה עם יועץ מנטלי, והבנתי תוך כדי השיחות והמפגשים איתו שנושא הקליעה מעסיק אותי ומכניס לי סרטים לראש. אחת ההמלצות שלקחתי ממנו זה שאני לא מסתכל יותר. אני מתחיל את העונה, קורה מה שקורה, ואין לי מושג כמה אחוזים אני משלוש. ההתעסקות הזאת גרמה לדברים לא טובים. בשנה האחרונה התחילו פרסומים על מספר ההופעות, וידעתי שההופעה ה-400 עומדת לבוא".

אליפות היסטורית בראשון לציון

את עונת 2015/16 חנוכי לא ישכח, משום שבסיומה הוא הניף את צלחת האליפות כקפטן ראשון לציון. "התחלנו את העונה עם כמה תצוגות התקפיות, והכדורסל שוטף, אטרקטיבי, דאנקים בכל מקום. הרגשנו שיש משהו מיוחד בקבוצה. אמנם היו עליות וירידות, וגם לא מעט פציעות, אבל הרגשנו שכשנהיה בפלייאוף, ונגיע במיקום שאנחנו צריכים, נדע לבצע את השדרוג הזה ונוכל לעשות משהו מיוחד.

"משחק האליפות עצמו זה משהו שאתה חולם עליו מאז שאתה ילד. לא כולם זוכים באליפות בקבוצה שהיא לא מכבי תל אביב או הפועל ירושלים. כילד, היו לי זיכרונות ממשחק אליפות של מכבי, שאליו הלכתי עם אבא שלי, ואני זוכר את עודד קטש על הכתפיים עם הצלחת. בתור ילד אתה אומר מה הסיכוי שזה יקרה לי… האליפות הזאת הייתה משהו מיוחד בשבילי, בשביל הקבוצה וכל השחקנים. הרגשה מטורפת".

– כעבור שנתיים מצאת את עצמך מחוץ לראשון.

"קיוויתי לסיים את הקריירה בראשון. כשלקחנו אליפות, היו פרסומים על האולם החדש שתוך כמה שנים ייבנה, חשבתי אולי לעשות שם עונת פרישה. היה לי טוב ולא הייתי לי סיבה לחפש דברים אחרים ולעזוב. אבל שנתיים אחרי האליפות התחילו בעיות כלכליות. הייתה לנו עונה קבוצתית לא טובה, וכמה ימים אחר כך נפגשתי עם יצחק פרי, שסיפר לי על הבעיות ואמר שאי אפשר להתחייב ולא רוצים להעליב אותי ולהציע משהו נמוך מדי. בהמשך הקיץ לא יכולתי לחכות יותר מדי. הם היו בחוסר ודאות, ולא רציתי לפספס דברים אחרים. הייתה לי הזדמנות לחזור לבית אחר שלי, הרצליה, דיברנו שוב, אמרתי שאני לא יכול לחכות ולהסתכן, וככה זה נגמר".

שיכורים ולא מיין
ניצן חנוכי ומכבי ראשון לציון אלופים | דני מרון

דוגמה ללא מעט בני נוער

חנוכי אמנם פושט את הגופייה מספר 6, שהייתה כל כך מזוהה איתו, אבל יישאר בליגת העל כעוזר המאמן של ליאור ליובין בעירוני נס ציונה. "יש לי תעודת מאמן, וסביר מאוד להניח שאשאר בענף בתפקיד כזה או אחר", הוא הסכים לספר על העתיד שעה קלה לפני שההודעה הרשמית פורסמה, "כנראה עוד תראו אותי בליגה".

סיפורו של חנוכי, שחקן פחות מוכשר בהתקפה מהכוכבים הגדולים, ושעדיין רושם קריירה מרשימה, הוא דוגמה ללא מעט בני נוער. "הרבה פעמים אומרים לילדים שלא תמיד צריכים לדבר על שחקנים מלאי כישרון כמו אליהו, או על כאלה שמגיעים ל-NBA, אלא להסתכל על מישהו כמוני, מישהו שהוא בדיוק כמוכם, לא הכי חזק, מהיר או אתלטי, וזה אפשרי.

"כשאני בא לדבר עם ילדים במחנות כדורסל, אני מדגיש להם שיש הרבה דברים מעבר לגובה ולכישרון, כמו עבודה קשה והתמדה. עובדתית, אם מישהו כמוני הצליח לעשות כזאת קריירה, אז הרבה ילדים יכולים. נכון שצריך מזל, אבל אם הם יעבדו קשה, הם יכולים לעשות את זה. אני מדבר עם נערים בני 13-12 ואומר להם שכשיהיו בני 18, וזה לא רחוק, שיוכלו להגיד שהם נתנו הכל כדי להיות שחקני כדורסל.

"כשאני מסתכל לאחור על הקריירה שלי, אני יכול לומר שעשיתי כל מה שיכולתי, ועבדתי הכי קשה ועשיתי כל דבר כדי להצליח. אני שלם עם הצד שלי בסיפור, עם מה ש הבאתי והקרבתי כדי להצליח כשחקן".

ניצן חנוכי, עוזר המאמן החדש של ליובין | עירוני נס ציונה

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי