לא יכולה לקחת כלום לקראת באמברג

באימון יהיה הרבה יותר קשה

 אז למה נייחס את תוצאת השעמומון אמש בהיכל? לשיפור מסוים במשחקם של הצהובים (ניצחון שני ברציפות, לא הולך ברגל השנה) או לנרפות האיומה של היריבה מנגד? מכבי ת"א, שלושה ימים לפני עוד משחק הישרדות ביורוליג, עשתה את שלה במשחק ממנו לא תוכל לקחת כלום לקראת יום חמישי, אך יכולה בכל זאת להיות מעודדת ממספר נקודות.

טיילר רוצ'סטי נראה מעט טוב יותר כשג'ורדן פארמר על אזרחי (אך עדיין משחק כדורסל שרחוק מלהיות יעיל ו/או קבוצתי), הציוות של סמית ולנדסברג בעמדות 2 ו-3 כשני גארדים פיזיים המסוגלים לתת לקבוצה את אופציית המשחק עם הגב לסל עובד לא רע, וגם ההגנה הידועה לשמצה נראית משופרת מעט, לפחות בגזרת הרצון והאנרגיה, ואמש ייצרה 18 חטיפות (אם כי קרדיט גדול על כך מגיע לשחקני אילת המפוזרים והאדישים).

• מכבי ת"א הביסה את הפועל אילת 69:96
• מחאה נגד שמעון מזרחי בזמן ניצחון מכבי
• הצטרפו לעמוד הפייסבוק ספורט1

 מצד שני, גם מול הגנה באמת איומה התקשו האין גבוהים של מכבי לייצר יותר מדי נקודות בצבע, ואת ניסיונות שיפור התיאומים הקבוצתיים בהגנה ובהתקפה תאלץ הקבוצה לערוך באימוניה הקרובים הרבה יותר מאשר במשחק אמש.

ומה נגיד על הפועל אילת? סגנית אלופת המדינה להזכירכם הציגה אמש כמו בלא מעט משחקים אחרים העונה יכולת פשוט מביכה. זה לא רק 18 הנקודות שספגה בארבע הדקות הראשונות של המשחק וה-38 שספגה ברבע הראשון, וזה אפילו יותר מה-1 מ-11 שלה מחוץ לקשת ו-26 איבודי הכדור של שחקניה. זו רוח התבוסתנות שנושבת בקבוצה, זו האפאטיות של שחקניה והייאוש שמשתלט גם על מאמנה הטרי, עודד קטש.

החדשות הטובות מבחינת אילת- כך בדיוק נראתה הקבוצה גם בשלבים רבים של העונה הקודמת ואיך היא הסתיימה כפי שכולנו זוכרים. החדשות הפחות טובות – את אפקט החלפת המאמן היא כבר ניצלה, ולא נראה שאדריאן יוטר יגיע להציל אותה גם העונה.

אילת חייבת להמשיך ולדחוף קדימה את שלומי הרוש (דני מרון)

אז מה בכל זאת יכול קטש לעשות בכדי למנוע את המשך ההתרסקות? ראשית, להרים את עצמו מתוך הבנה שכישלון נוסף יהיה מכה קשה לקריירה שלו. שנית – להמשיך לנסות ולדחוף קדימה את שלומי הרוש (למרות משחקו הרע אמש) שיכול עם קצת ביטחון להזרים אנרגיות לקבוצתו הכבויה. שלישית- אין מנוס מהחלפת זר אחד לפחות, כשקאליף וואייט המאד מוכשר אך הכל כך לא מחויב עשוי להיות הראשון שישלם את המחיר על פתיחת העונה האיומה של אילת.

ניצחון הכישרון

נס ציונה הגיעה למשחק אמש מול נהריה הלוהטת כשהיא בגבה אל הקיר. היא יצאה ממנו בשלום (למרות מחצית ראשונה לא טובה) בעיקר בזכות הכישרון של השלישיה המרכזית שלה- יובל נעימי, טל דן ודיימון סימפסון. 54 נקודות, 19 ריבאונדים ו-16 אסיסטים סיפקו שלושת האסים של עופר ברקוביץ, ותצוגות נוספות כאלה מצדם יספיקו לכתומים בכדי להתרחק מהתחתית הבוערת.

נס ציונה יצאה מנצחת במשחק עם הגב לקיר (אלן שיבר, מנהלת הליגה)

בכדי לעשות יותר מזה העונה ולהתברג בפעם השלישית ברציפות בפליאוף תהיה חייבת הקבוצה לקבל תרומה משמעותית יותר משלישיית הזרים הנוספים שלה. קמרון ג'ונס שקלע בספרות כפולות רק בשניים מעשרת משחקיו במדים הכתומים נראה כחולייה החלשה ביותר מביניהם. נהריה שנעצרה לאחר שלושה ניצחונות רצופים (ועוד איזה ניצחונות) נתקעה מול האזורית של נס ציונה ותאלץ להתמודד בוודאי מול הגנות דומות גם במשחקיה הבאים, מאחר והיא אחת מהקבוצות החלשות בליגה מבחינת אחוזי הקליעה מעבר לקשת.

נהריה גם התקשתה לייצר אמש את ההגנה האגרסיבית והיעילה שאפיינה אותה במשחקיה הקודמים (שלוש חטיפות בלבד אתמול). למרות זאת מדובר בקבוצה בריאה, עם ארבעה זרים שקולעים בממוצע בספרות כפולות, עם ניב ברקוביץ' בעונה מצוינת, ועם מאזן של ששה ניצחונות בעשרה משחקים, מעל ומעבר לציפיות של אנשיה בתחילת העונה.