המסננת
הקפיצות האינדיאניות של ז'אן טבק, שבגללן הורחק, היו כנראה המאמץ הגופני המשמעותי ביותר שהפגין נציג של מכבי תל אביב הפעם באשדוד. ההרחקה הייתה ללא ספק מוצדקת ואין שום סיבה להתנהגות שכזו מצדו של מאמן, אבל ניתן בהחלט להבין את הסיבות לתסכול העצום שחש הענק הקרואטי שגרם לו לצאת מכליו.
חלק חשוב בהכנה הטקטית של מאמן כדורסל ערב משחק הוא זיהוי החוליות החלשות בהגנת היריבה. במילים אחרות: מיהם השומרים הגרועים ביותר של הקבוצה שמנגד שלכיוונם כדאי להפנות את התקפת קבוצתך. במקרה של מכבי תל אביב עליך פשוט לבחור אחת מבין מגוון אפשרויות מפתות. בגזרת הגארדים כדאי ללכת בעיקר על רוצ'סטי הצופה בעניין במהלכי היריבה, אך אפשר גם לפנות לכיוונם של לנדסברג שלא תמיד רוצה או יבזורי שלא תמיד יכול.
בגזרת הגבוהים בולט במיוחד לרעה ארינזה אונואקו, שגם בחודש ינואר מתקשה להבין את עקרונות ההגנה של קבוצתו (ולמען ההגינות נציין שגם לרבים מאתנו לא קל להצביע על קיומם של עקרונות כאלה), אך אפשר לכוון את ההתקפה אפילו לעבר בראיין רנדל – פעם שחקן ההגנה הטוב באירופה, היום מר עבירה מטופשת לדקה. גם לפורוורדים פניני ובנדר לא יוחסה מעולם יכולת כיפוף ברכיים מרשימה, כך שלטבק האומלל נשארו הפעם רק שגב האתלט (אך הלא מנוסה), אוחיון (הלא לגמרי בריא) ואמבקווה (הלא ברור לחלוטין). בתנאים הללו הפסדה של מכבי ת"א רחוק מלהיחשב כסנסציוני או אפילו מפתיע.
הגנה? משקיפים בנימוס (עדי אבישי)
המשוואה די פשוטה. קחו את אותה הגנת מסננת, הוסיפו לה יריבה אקספלוסיבית מבחינה התקפית, עם שלושה זרים מצוינים וישראלים משלימים יעילים, פלוס מוטיבציה נמוכה ביותר שהפגינו הצהובים וההיעדרות של דווין סמית', וקבלו ספיגת 96 נקודות, הפסד ליגה חמישי ב-16 משחקים והפסד כפול לאקס המיתולוגי צביקה שרף.
הקבוצה של הרס"ר ראויה לכל המחמאות וכעת היא חייבת להפגין קצת יותר יציבות. אשדוד אמנם מחזיקה במאזן מרשים של שלושה ניצחונות בארבעת מפגשיה מול ירושלים ומכבי ת"א, אך בארבעת משחקיה מול נהריה וחולון למשל היא צברה ניצחון אחד בלבד. ההתעוררות של יהונתן שולדנברנד וכניסתו לעניינים של נאור שרון עשויות לסייע לה מאוד בדרך להשגת אותה יציבות מתבקשת.
מחכים למקל, ומה עם אוחיון?
לכשיגיע שחרורו המיוחל של גל מקל מהכוכב האדום צפוי ז'אן טבק לשחרר אנחת רווחה קצרצרה. הרכש החדש שלו יגיע אמנם חלוד מאוד, אך גם במצבו הנוכחי הוא שומר טוב יותר ושחקן פיק אנד רול יעיל יותר מהגארדים שנמצאים בקבוצה כרגע. כמובן שיהיה מוגזם לצפות ממקל לסתום לבדו את כל החורים במסננת הצהובה, אבל בהחלט ניתן לצפות ממנו לספק לקבוצתו החדשה-ישנה אלמנט לו היא זקוק לא פחות – מנהיגות. מכבי ת"א נראית העונה כעדר ללא רועה, ומקל שנכנס בדרך כלל לפוזיציית בעל הבית בטבעיות יצטרך לנסות לעשות זאת גם העונה, ובמהירות.
מעניין יהיה גם לראות כיצד תשפיע הצטרפותו של מקל על שחקן אחר שהיה אמור לספק אלמנטים דומים, יוגב אוחיון. הרכז, שמאז הצטרפותו לצהובים שמע בכל קיץ כי הוא עתיד לחמם את הספסל ובכל חורף כבר ביסס את מעמדו בחמישייה הפותחת, נמצא על פרשת דרכים. הפעם, מלבד בואו של מקל, נוסף למשוואה גם מצבו הרפואי שלו, הרחוק מלהיות משביע רצון. תשעה מחזורי ליגה חלפו מאז הפעם האחרונה שבה קלע אוחיון מעל 10 נקודות, בחלקם כלל לא נטל חלק ובאלה שכן התקשה להזכיר את יכולותיו הטובות. יתכן מאוד שללא התאוששות מהירה מצדו עלולה התקופה הקרובה לסמן ירידה חדה במעמדו של אוחיון בקבוצה בה הוא שולט, לטוב ולרע, כבר יותר מארבע עונות.
אוחיון, בנבחרת הוא ומקל הסתדרו יפה (עדי אבישי)
מכוונים לאירופה או לליגה?
הפועל ירושלים זכתה לביקורות רבות, מוצדקות ברובן, על הישגיה בזירה האירופאית בשנתיים האחרונות. בעיקר על גישתה למשחקים במסגרת זו. בניגוד למכבי ת"א, עבורה משחקי יום חמישי (שהפכו לצערה למשחקי יום רביעי) היו ונשארו החשובים ביותר (ע"ע אי שיתופו של דווין סמית' באשדוד), נראה כי עבור האדומים המסגרת המקומית היא החשובה ביותר. גם לאחר הזכיה באליפות ההיסטורית.
שלשום אמנם פגשה ירושלים יריבה ישראלית חלשה משמעותית מגראן קנאריה, ממנה קיבלה בראש באמצע השבוע האחרון, אך המאמץ ההגנתי והמוכנות שהפגינו חניכיו של פרנקו נראו ברמה אחרת מאלה שהפגינו באותו הפסד כואב ביום רביעי.
התוצאה הראשונה של אותם הבדלי גישות תהיה כנראה העפלה של מכבי ת"א לשלב שמינית גמר היורוקאפ לעומת הדחה כבר בשלב הנוכחי של ירושלים. זה מה שעשוי לעזור לאדומים לתפוס את המקום הראשון בסיום העונה הסדירה והמשמעות לכך תהיה שהפיינל פור של ליגת העל יתקיים העונה בארנה בירושלים, מה שעשוי מאוד לקרב את פרנקו וחניכיו לזכיה באליפות שניה ברציפות.
מתכוננים לפיינל פור בארנה? (עדי אבישי)
מה דעתך על הכתבה?