יותר שכל ממזל: המפגש בין האלופה למחזיקת הגביע אמש חשף עובדה אחת בולטת- הפועל ירושלים אולי איננה קבוצה מוכשרת יותר ממכבי תל אביב, אך היא לבטח קבוצה חכמה ממנה. זו לא הייתה הפעם הראשונה בה נחשפנו להבדלי האינטליגנציה בין שחקני שתי הקבוצות, אך לנוכח הסגלים החסרים של שתיהן ולאור התפתחות המשחק הם בלטו מאד אמש.
הם בלטו למשל כשהצהובים לא הצליחו לנצל את הדלילות הירושלמית בצבע (שני גבוהים רכים יחסית, אליהו ודאנקן, ללא מחליף על הספסל), לא הכניסו את הגבוהים האדומים לבעיית עבירות והעדיפו כרגיל להשליך כדורים מעבר לקשת.
- ז'אן טבק: "אנחנו רכים מדי. כרגע, ירושלים טובה יותר"
- טבעי לה: ירושלים שוב ניצחה את מכבי ת"א
הם בלטו עוד יותר במומנטום המכריע של המשחק לקראת סיום הרבע השלישי, כאשר מכבי הצליחה לסגור את הפיגור ולהוליך בנקודה. מאותו רגע יצאו הצהובים לרצף של החלטות איומות בהתקפה (בניצוחו דווקא של גיא פניני באחד ממשחקיו הגרועים בקריירה) ועבירות מטופשות בהגנה ששלחו את שחקני ירושלים התשושים להשיג נקודות קלות מן הקו. בדקות אלו וברבע האחרון של המשחק כבר זעקו הבדלי החשיבה בין הקבוצות לשמיים.
ג'נינג וטימור. ערב קליעה בינוני (דני מרון)
ירושלים שהייתה אמורה לקרוס מעייפות בעקבות השימוש ברוטציה הקצרה (שבעה שחקנים לעומת 10 ששותפו במכבי) נהנתה מהתקפת מכבי שהתבססה שוב על ההקפצות הבלתי פוסקות של "צמד רעים" (עם קמץ על הרייש) במקום על הפעלת לנדסברג הלוהט למשל, מהגנת החילופים הלא יעילה של יריבתה, והגיעה בשלום אל קו הסיום.
האלופה התגברה על יום קליעה בינוני, על משחק רע של הרכז שלה ועל חסרונם של שני גבוהים בעזרת משחק התקפה חכם (24 אסיסטים קבוצתיים, יותר מפי שלוש זריקות לשתיים מאשר מעבר לקשת) וכאמור גם בעזרת לא מעט עזרה מהיריבה, והשיגה ניצחון חשוב בדרך להבטחת המקום הראשון בתום הליגה הסדירה.
לא הגנה של יורוליג, גם לא של יורוקאפ: לא ציפיתי לקרב בסגנון הכדורסל יווני לנוכח העובדה ששתי הקבוצות התייצבו למשחק ללא שניים משחקני ההגנה הטובים ביותר שלהן. אפשר היה גם ליהנות מלא מעט מהלכי התקפה חכמים ומכמה שחקנים שהפגינו יכולות אישיות גבוהות. אבל שלושה ימים לפני שריקת הפתיחה של השלב השני של היורוקאפ יש לז'אן טבק ודני פרנקו המון סיבות לדאגה בנוגע למשחק ההגנה של הקבוצות שלהם.
טבק. איפה האגרסיביות שדיבר עליה לפני המשחק? (דני מרון)
אמש הסתיים הרבע הראשון בשוויון 28, כשמכבי מדייקת ב-12 מ-17 מהשדה וירושלים ב-10 מ-13, נתונים לא מתקבלים על הדעת גם לנוכח יום קליעות מוצלח. האדומים מתחילים באופן כמעט קבוע לאחרונה את משחקיהם רע מאד מבחינה הגנתית, ללא אגרסיביות וללא שימוש בעבירות (למה לאפשר לאונואקו שלושה לי-אפים בשתי דקות במקום לשלוח אותו לשבור את הטבעת מהקו?). גם חוסר תשומת הלב שלהם לדווין סמית' לא מבשר טובות לקראת היריבים הלא פחות מסוכנים אותם יפגשו החל מיום רביעי הקרוב.
במכבי הבעיות חמורות אף יותר. באופן ממש לא מפתיע מה שהספיק בכדי להביס יריבות חלשות עם בעיות בהובלת הכדור לא מספיק מול קבוצות איכותיות יותר. האישית הלוחצת שהרסה את קריית גת והרצליה לא הצליחה לבלום את דונטה סמית' וחבריו, ובעיקר לא השיגה שליטה כלשהי בקצב המשחק. אפשר להעריך את רצונו של טבק להקנות דרך ושיטה קבועה לקבוצתו המקרטעת (ולהגנתו יש לומר שכמעט באף משחק לא עמד לרשותו סגל מלא), אבל קשה להאמין שיצליח במשימה כל עוד שני הגארדים המובילים שלו עונים לשמות רוצ'סטי ופרמאר.
הראשון אומנם התחיל את המשחק במצב רוח סטוקטוני וכבר הפגין לאחרונה יכולות התקפיות ראויות, אך משחק ההגנה שלו פשוט שערורייתי, ועל כל סל שהוא מייצר בהתקפה הוא סופג שניים בהגנה. השני נראה מחובר לחבריו ולמאמנו בינואר כמו ששחקן אמור להיראות בספטמבר, כלומר מנותק לחלוטין. קשה להבין את פשר השקט בגזרת ההעברות של מכבי בתקופה האחרונה (אלא אם מדובר בשקט שלפני החתמה גדולה שמתבשלת מאחורי הקלעים), קשה עוד יותר להבין איך במצב הנוכחי ממשיך גל מקל לשהות בפריזר של בלגרד.
מקל. ייצא מהפריזר? (gettyimages)
מהלך של החתמה שלו, לנוכח מצבו הבריאותי של אוחיון ומצבם המקצועי של צמד רעים שחייב להתפרק, פשוט מתבקש. ההגנה שמכבי ת"א בהרכבה הנוכחי מסוגלת לייצר כנראה שתספיק לה מול לובליאנה בהמשך השבוע, אך ממש לא בטוח שגם בגביע מול מכבי חיפה בסופו.
אז איזה סמית' היית לוקח לקבוצה שלך? הדו קרב בין שני השחקנים הטובים ביותר שהגיעו לארץ בשנים האחרונות מרתק את חובבי הכדורסל בארץ, החלוקים בסוגיה מיהו הסמית' הטוב יותר, דונטה או דווין. הפורוורד של מכבי קולע טוב יותר מבחוץ, שומר מעט יעיל יותר ובוודאי שבחור הרבה יותר נחמד ונוח. הכוכב הפרובלמטי של ירושלים חזק יותר, מייצר הרבה יותר נקודות עם הגב לסל ומגוון מעט יותר מיריבו.
אנשי מחנה דונטה יטענו כי היתרון הגדול שלו נעוץ בווינריות המדהימה שהוא מגלה במשחקים המכריעים כולל במפגשים מול דווין סמית', שתומכיו יציינו את נתוני היורוליג המרשימים שהוא מציג שספק אם לדונטה הייתה יכולת להשיג. אמש נתנו השניים תצוגת תכלית, עם מופע קליעה של דווין (29 נקודות, 7 מ-9 לשלוש) ותצוגת אול אראונד של דונטה ( 22 נקודות, 14 ריבאונד, תשעה אסיסטים, מדד 45!).
דונטה ודווין. אז איזה סמית' היית לוקח? (דני מרון)
הגורם המטה את הכף בין השניים הוא לדעתי מצבם הבריאותי, בעיקר זה של דווין. הפורוורד של מכבי ורגליו הבעייתיות כבר עלו לקבוצתו בתארים, כשגם אמש לדקות המנוחה שהיה חייב לקחת בעקבות הכאבים בברך הייתה השפעה קריטית על תוצאת המשחק (למרות החזרה המצוינת שלו). דונטה לעומת זאת כמעט ולא נפצע והוא תמיד שם. תמיד זועף, תמיד לא נחמד, אבל תמיד אחד שתרצה לצדך ולא נגדך ברגעים המכריעים.
בשורה התחתונה: עם יתרון של נקודה בטבלה, ניצחון כפול שיקנה לה יתרון בסיום הליגה במקרה של שוויון וקרוב לוודאי גם עם אירוח המשחק מול מכבי בסיבוב השלישי יש להפועל ירושלים את כל הסיבות להרגיש שהמקום הראשון בליגה הסדירה הוא שלה בכדי להפסיד אותו.
אוהדי ירושלים בארנה. חשיבות מכרעת (דני מרון)
השנה המקום הזה חשוב יותר מאשר בשנים הקודמות, מאחר והוא גם מקנה את זכות בחירת ההיכל בו יערך הפיינל פור שיקבע את זהות האלופה. כך שלניצחון אמש, גם אם הושג במשחק שהוגדר על ידי הקבוצות כפחות חשוב שלהן השבוע, יש משמעות לא מבוטלת.
ולמי שעדיין לא הפנים את שינוי המגמה המתרחש בכדורסל הישראלי בשנים האחרונות כדאי לזכור את הנתון הבא. ב-100 מפגשי הליגה שנערכו בין מכבי ת"א להפועל ירושלים בימים שלפני השתלטות ההנהלה בראשות אורי אלון וגיא הראל על הקבוצה, עמד המאזן בין הקבוצות על 13:87 לטובת הצהובים. בתשעת משחקי הליגה האחרונים ביניהן ,לאחר אותו מהפך ניהולי, עומד המאזן על 3:6 לאדומים.
מה דעתך על הכתבה?