מופתעים? מפגש המוליכות בארנה הבליט לא מעט תופעות מוזרות, בעיקר עבור אלה שלא עקבו אחרי הכדורסל הישראלי בחצי השנה האחרונה.
קחו למשל את 23 הדקות שקיבל דראגן דראגן בנדר, הרבה יותר משחקנים כמו בראיין רנדל, טיילור רוצ'סטי, יוגב אוחיון וסילבן לנדסברג. הטאלנט הצעיר אומנם צלף כמה קליעות מבחוץ אבל המשיך להיות חור ענקי בהגנה הצהובה, והשאלה מה יותר חשוב לקברניטי מכבי העונה – האדרת המוניטין של בנדר לפני הדראפט או הצלחת הקבוצה – נותרה עדיין ללא מענה.
- טבק מתעקש: "זה לא מביך להפסיד 3 פעמים לירושלים"
- אורי אלון: פרנקו הביא לנו אליפות. הוא ימשיך בירושלים
- ירושלים השלימה סוויפ עונתי על מכבי ת"א – סיקור המשחק
מן הצד האדום חזינו בדונטה סמית מספק עוד תצוגה התקפית אנמית (5 נקודות, 5 זריקות מהשדה ב-32 דקות) ועדיין זוכה לקרדיט בלתי נגמר ממאמנו, אם כי משחק ההגנה שלו היה הפעם משופר.
בנדר. יותר חשוב שייבחר בדראפט מהצלחת הקבוצה? (דני מרון)
גם היכולת ההגנתית של הפועל ירושלים במחצית הראשונה עוררה תמיהות, כשהקבוצה כולה מבצעת ב-16 הדקות הראשונות עבירה קבוצתית אחת בהגנה, וממש לא בפעם הראשונה. מוזרות הרבה יותר היו היכולות ההתקפיות הדלות שגילו שתי הקבוצות הטובות בליגה שלנו, שאיבדו יחד 37 כדורים לעומת 30 אסיסטים בלבד.
בלטה בחולשתה התקפת מכבי ת"א שנראית גם בשלב כל כך מאוחר בעונה חסרת ארגון ושיטה בסיסיים. זה מתחיל מקו הגבוהים, המתחלף בכל חודש ועדיין מתקשה לייצר נקודות בצבע, ממשיך עם הגארדים שממשיכים להקפיץ ולהקפיץ ולהקפיץ עד תום שעון הזריקות ומסתיים עם מאמן הקבוצה.
ז'אן טבק פשוט לא מצליח לייצר היררכיה, כשגם מכת הפציעות ושינויי הסגל הבלתי פוסקים אינם תירוץ לכשל כזה בשלב זה של העונה. הוא לא מצליח גם לייצר תרגילים המתאימים לחומר השחקנים שלו, רוטציות יעילות בהגנה או בעצם שום דבר שמתקרב להגדרה של קבוצה המאומנת היטב.
פרנקו. הגנה קבוצתית מפתיעה (דני מרון)
עם זאת, מה שהפתיע את חובבי הכדורסל המקומי הנאמנים הייתה היכולת הגבוהה שגילה יותם הלפרין, במשחק חשוב, וזאת על רקע היכולת הדלה של צמד הגארדים שממול, מקל ואוחיון. הפתיעה גם ההגנה הקבוצתית היעילה של הפועל ירושלים במחצית השנייה. לחלק גדול מהקרדיט ראויה כאמור התקפת מכבי החלשה, אבל ההגנה הקשוחה (יחסית) ובעיקר החכמה שהראו שחקניו של פרנקו (שכללה מהלך חכם של הצבת דונטה סמית על מקל) היא סימן מעודד עבור האלופה.
אך אולי הדבר המפתיע ביותר עבור מי שחווה את הכדורסל שלנו בארבעת העשורים האחרונים טמון בעובדה שמכבי ת"א הגדולה מגיעה למשחק מקומי כאנדרדוג מובהק, נראית בדרך הבטוחה להפסד גם ברגעים בהם היא צמודה או אפילו מובילה, ואיש כמעט לא נופל מהכיסא כשהיא יורדת מנוצחת בפעם המי יודע כמה בסיום.
קרב הגבוהים. יהיה זה מאד לא הוגן לשפוט את ריצ'ארד הנדריקס בשלב כל כך מוקדם, לאחר שהספיק לערוך שניים וחצי אימונים במדי קבוצתו החדשה-ישנה. אבל כמה דברים לגבי הסנטר די ברורים. ראשית, הוא לא שחקן מטרה מובהק בצבע ולא שחקן התקפה מוביל, ועל כן אין לצפות ממנו למספרים מרשימים או להצלת הקו הקדמי החלש של הצהובים.
הנדריס. לא מתמודד טוב עם בלאגן (דני מרון)
שנית, הנדריקס הוא שחקן טוב בעיקר כשהוא נמצא בקבוצה טובה. הוא ניזון מיכולת קבוצתית ומשחקנים אינטליגנטים שמשחקים לצידו. הוא לא שחקן שמסוגל לפרוח בתנאי הבלאגן ששורר במכבי ת"א העונה, ובוודאי לא אחד שינסה או יצליח להציל את המולדת לבדו.
ככל שיחלוף הזמן נראה שיפור ביכולות שלו, וניצנים הגנתיים חיוביים נראו כבר בבירה. גם חזרתו לעניינים של דווין סמית (אם וכאשר) תועיל מאד להנדריקס שזקוק מאד לשחקן חכם ומנוסה שכזה לידו. אבל מי שחשב שעם הצטרפותו בא לציון (או לפחות לקו הגבוהים של מחזיקת הגביע) גואל, עתיד להתבדות.
אילי הולמן לעומתו הוא בהחלט שחקן מטרה, ובעל יכולות מגוונות ומרשימות (כולל יכולת קליעה טובה מקו העונשין הנדירה והחשובה מאד לסנטר בליגה הישראלית). הוא לוקה בכושרו הגופני ומעט גם בחלק ההגנתי, אבל גם הוא עתיד להשתפר ככל שתתקדם העונה ולקבל יותר דקות משחק. הקרב בין שני האנשים הגדולים בשלבי הסיום של העונה יהיה מרתק.
הולמן. שחקן מטרה (דני מרון)
מרווח השיפור. רק שלומיאליות חסרת תקדים תמנע מהפועל ירושלים לארח את הפיינל פור בסיום העונה, וכעת נשאלת השאלה האם שם תוכל מכבי ת"א לגבור על היריבה שהשלימה סוויפ עונתי מולה?
הצהובים אמורים להיראות טוב בהרבה עם חזרתם לסגל של סמית ואמבקווה, שיקבלו דקות משמעותיות על חשבונם של אייר אופייבו, בנדר (יש לקוות) וגיא פניני, שבכושרם הנוכחי לא נראים מתאימים לרמות הללו.
קו גבוהים שיכלול את הנדריקס ורנדל (בתקווה שישאר בריא) עם אמבקווה ושגב כגיבוי וסמית כאופציה לארבע בחמישיית "סמול בול" הוא קו יעיל, בעיקר מבחינה הגנתית. גם קו הגארדים שיכלול את מקל, רוצ'סטי וסמית עם אוחיון ולנדסברג מהספסל נראה סביר ומעלה, כשרמות התיאום הקבוצתי אמורות להשתפר עם חלוף הזמן.
רמי הדר. את מי עדיף לפגוש? (אודי ציטיאט)
אבל גם הפועל ירושלים יכולה להיראות טוב בהרבה לקראת סוף חודש מאי. הולמן ילך ויכנס לכושר, דונטה סמית נוהג להתעורר לקראת סיום העונה וצירוף של גארד קלעי נוסף יכול להפוך את ההתקפה הירושלמית לטובה עוד יותר.
כרגע נראה מרווח השיפור של הצהובים כגדול מעט יותר, אבל הוא תלוי בראש ובראשונה ביכולת של ז'אן טבק ליצור היררכיה קבועה בקבוצתו ולשפר אספקטים קבוצתיים רבים במשחקה. ללא אלה לא רק שהם יתקשו לנצח את האדומים בגמר, הם עלולים גם בכלל שלא להגיע לשם. בדרך הם עתידים לפגוש את חבורת המרביצנים של רמי הדר שהיכו אותם קשות בחודש שעבר וישמחו לעשות זאת שוב. מעניין את מי דני פרנקו וחניכיו מעדיפים לפגוש במשחק סיום העונה.
מה דעתך על הכתבה?