שרשרת ה"כמעטים" של ירושלים

טפירו לא מצליח לעצור את הדמעות
טפירו לא מצליח לעצור את הדמעות | צילום: עדי אבישי

עדי ג'ורדן, הפיצה והשופט ש"הרס לטפירו". רועי שילינג נזכר

(גודל טקסט)

למועדון הכדורסל השני בחשיבותו ובעוצמתו ברבע המאה האחרונה אין עדיין ולו תואר אליפות אחד לרפואה. אוהדיו הנאמנים נאלצו לצפות באוהדי חולון, גלבוע ומכבי חיפה חוגגים בעוד שלעברם עדיין שרים "אף פעם לא תניפו צלחת".

 

הקבוצה שהצליחה לזכות בארבעה גביעי מדינה, שלושה גביעי ווינר ואפילו בגביע יול"ב אחד הייתה קרובה, ולפעמים אפילו קרובה מאד גם לתואר החשוב ביותר אך הוא תמיד חמק מידיה. הפעם מאמינים כמעט כולם שזה חייב לקרות, אבל לפחות עד יום חמישי בלילה הפועל ירושלים היא אלופת הכמעט של הכדורסל הישראלי. דני פרנקו ושחקניו ינסו השבוע לא רק להביא אליפות היסטורית לבירה, אלא גם לשבור את הדבר הקרוב ביותר לקללת ספורט שיש למדינה שלנו להציע.

 

 

התחלת הדרך: אפילו עדי ג'ורדן לא עזר

 

בקיץ 1986 חזרה הפועל ירושלים, מועדון בסדר גודל בינוני ומטה עד אז, לליגה הראשונה. לאחר מספר עונות התאקלמות הצליחה הקבוצה לתקוע יתד בצמרת הגבוהה, ובעונות 92/3 ו-93/4 כבר נטלה חלק בסדרות פליאוף עליון מהמרתקות שידע הכדורסל שלנו. בשתיהן התמודדה מול הפועל ת"א ללא יתרון הביתיות, ובשתיהן הצליחה לנצח באוסישקין במשחק הראשון ולמעשה להעביר את ההכרעה לאולמה ה(סופר) ביתי.

 

בקבוצה כיכב באותם ימים גדול שחקניה, ומגדולי הווינרים של הכדורסל הישראלי – עדי גורדון, אבל אפילו הוא לא מנע מקבוצתו להפסיד בבית את המשחק השני באותן שתי סדרות, שהלכו בסופו של דבר למשחק חמישי. ב-1993 הובסה ירושלים במשחק המכריע (ובשל כך לא העפילה לגמר הפליאוף מול גליל שהדיחה את מכבי ת"א בעונת הדובדבנים המפורסמת), אך עונה לאחר מכן זה כבר היה הרבה יותר צמוד.

 

גורדון. אהבה נכזבת (עדי אבישי)

 

לגורדון צורף עוד ויינר ענק בדמותו של מיקי ברקוביץ הוותיק, אך שניהם לא מנעו הפסד כואב בשתי נקודות הפרש (שלווה בלא מעט החלטות שיפוט מעוררות מחלוקת) ועוד הדחה בחצי הגמר. שנתיים מאוחר יותר כבר העפילה ירושלים לראשונה בתולדותיה לגמר, והיא הגיעה אליו מלאת ציפיות. עונת 1995/6 הייתה עונת "יש בנו אהבה והיא תנצח" של ירושלים וגורדון (שהדפיס את המשפט על גב אלפי חולצות שחולקו לאוהדים), כשבמהלכה חגגה הקבוצה זכייה היסטורית בגביע המדינה.

 

בגמר הפליאוף כבר נראו העניינים אחרת לחלוטין, כשחניכיו של פיני גרשון נוצחו 0:3 בסדרת הגמר בה לא היוו יריב של ממש לאלופה מת"א. בעונה שלאחר מכן התסריט חזר על עצמו כמעט במדויק – שוב זכייה בגביע על חשבון מכבי בגמר, שוב העפלה לגמר הפליאוף ושוב תבוסה 0:3 בסדרת גמר (מעט צמודה יותר) מול הצהובים. עדי גורדון פרש שנה מאוחר יותר מבלי להניף את הצלחת הנכספת, אך הצליח להפוך את קבוצתו לאלטרנטיבה המרכזית לשלטון הצהוב.

 

 

1998/9 – "זו העונה של ירושלים, לא יעזור בית דין"

 

זו הייתה העונה הטובה בתולדות המועדון (כולל העונה הנוכחית). לאפי בירנבוים הייתה חמישייה כמעט מושלמת, עם וולדמן, תורג'מן, המילטון, קני וויליאמס וצ'ורצ'יץ'. את העונה הרגילה סיימה הקבוצה בפעם הראשונה (וכרגע גם האחרונה) בתולדותיה במקום הראשון, עם שני הפסדים בלבד לאורך העונה כולה, מה שהקנה לה את הביתיות לכל אורך הפליאוף.

 

פנאן. "פרשת הפיצה" שינתה את הסדרה (עדי אבישי)

 

לסדרת הגמר, כמובן מול מכבי ת"א שעברה עונה בעיתית במהלכה מונה לראשונה פיני גרשון למאמנה, הגיעה ירושלים עם המון ביטחון עצמי, ואפילו שיר אליפות (ששורה מתוכו מופיעה למעלה) כבר נכתב. אבל ממש סמוך למשחק הראשון בסדרה התפוצצה "פרשת הפיצה", כאשר דווח כי סנטר ירושלים ראדיסב צ'ורצ'יץ' נצפה בביתו של מנהל מכבי מוני פאנן, לכאורה בכדי לסכם את מעברו של השחקן לצהובים בעונה הבאה.

 

שני גיבורי הפרשה אומנם הכחישו נמרצות אבל לשמועות שהטריפו את הרחוב הספורטיבי הייתה השפעה גדולה גם על המגרש. מכבי של קטשפר גנבה את הביתיות כבר במשחק הראשון במלחה וסיימה את הסדרה בניצחון 1:3. העונה הגדולה של ירושלים הסתיימה במפח נפש וללא תארים, כשגם בגמר הגביע שקדם לפליאוף נוצחה הקבוצה ע"י מכבי ת"א בנקודה הפרש. שיר האליפות אופסן בבוידם ל-16 שנים (לפחות).

 

 

 עידן הפיינל פור – הפסדים כואבים, כולל ההפסד הכואב מכולם

 

לאחר מספר עונות רוויות אכזבות ופרשיות שונות ומשונות, וגם גביע יול"ב בלתי נשכח אחד, הגיעה ירושלים אל עידן הפיינל פור בתחושה מצוינת. לא רק שניתן היה כעת לזכות באליפות במשחק אחד במקום בסדרה, אלא שלעונת 2005/6 התייצבה הקבוצה חמושה במיליונים של ארקדי גאידמק, בסגל איכותי (אוסטין, מייסון, טפירו) ועם ארז אדלשטיין על הקווים.

 

אדלשטיין. לא עזרו כל המיליונים (עדי אבישי)

 

הקבוצה אכן העפילה לגמר הפיינל פור, אך שום הוכתה קשות (66:96) על ידי מכבי ת"א של סוף עידן אנתוני פארקר. עונה לאחר מכן זה כבר היה קרוב הרבה יותר, קרוב עד כאב. הפועל ירושלים של דן שמיר זכתה בגביע המדינה בשנת 2007, ופגשה בגמר הפיינל פור של אותה עונה מכבי ת"א חלשה בהרבה מהשנים הקודמות. ירושלים אף הוליכה כמעט לכל אורך המשחק בהפרשים נוחים, ונראתה קרובה מאי פעם לזכייה באליפות ראשונה.

 

חמש דקות לסיום המשחק נשרקו בזן אחר זו העבירות הרביעית והחמישית לחובתו של מאיר טפירו, שמירר בבכי לעבר השורק סמי בכר "כל הקריירה אני מחכה לרגע הזה". והרגע הזה שוב לא הגיע. בפיגור 77:78 שניות לסיום יצאה מכבי ת"א להתקפה אחרונה, בסיומה השיג ג'יימי ארנולד סל ועבירה לאחר ריבאונד התקפה. ואיזה מסכנים האוהדים האדומים.

 

ארנולד. סל ששבר לאוהדים האדומים את הלב (עדי אבישי)

 

הציפייה להמשך מוצלח תחת שמיר שכמעט והביא דאבל בעונת הבכורה שלו התנפצה שנה מאוחר יותר, כשחמישה הפסדי ליגה רצופים הובילו להחלפתו של שמיר בזיו ארז, שלא הצליח להוביל את הקבוצה לפיינל פור. שוב לא ניצלה ירושלים עונה חלשה של מכבי ת"א, והייתה זו הפועל חולון שהפכה לאלופה הרביעית בתולדות המדינה.

 

בשתי העונות הבאות הדריך את האדומים גיא גודס, שנעצר בשתיהן בשלב חצי הגמר של הפיינל פור. בשנת 2009 נוצחה ירושלים בהארכה על ידי מכבי חיפה, ושנה לאחר מכן הייתה זו גלבוע של קטש שגברה עליה בדרכה לזכייה באליפות משלה. גם החתמתו של האלוף הטרי קטש לא סייעה לקבוצה שנעצרה בעונת 201/11 שוב בשלב חצי הגמר, לאחר תבוסה משפילה לאלופה היוצאת גלבוע. הקללה נמשכה, ובמלוא עוזה.

 

גודס. גם הוא לא הביא את הבשורה (עדי אבישי)

 

עידן אורי אלון – מאכזבה להיסטוריה?

 

בקיץ 2013 השתלט יזם הטכנולוגיה אורי אלון (יחד עם משקיעים נוספים) על המועדון, והכריז בגלוי על כוונתו לשבור את ההגמוניה הצהובה ולהפוך את קבוצתו למעצמה בקנה מידה אירופאי. הכרזות כאלה כבר שמעו האוהדים האדומים בעבר, אבל בתחילת עונת 2013/4 נראה, לראשונה, שיש להן כיסוי.

 

לירושלים צורפו ישראלים בכירים (הלפרין ואליהו), זרים איכותיים והמאמן שהוליך את מכבי חיפה לאליפות עונה קודם לכן, בראד גרינברג. התוצאה הייתה עונה סדירה טובה מאד שהסתיימה במרחק נגיעה ממכבי ת"א, וההתרסקות הקבועה בפליאוף, עם הפסד 1:3 בסדרת חצי הגמר למכבי חיפה.

 

עם תום העונה נרכשו מחיפה כוכבה, דונטה סמית ומאמנה, דני פרנקו. השניים היו אמורים לעשות את השינוי ולהפוך את הקבוצה המעט נחמדה מדי לכזאת שמתפקדת גם ברגעי האמת. בגמר גביע המדינה זה ממש לא עבד, אבל לגמר הפליאוף שיחל הערב מגיעה הקבוצה כפייבוריטית הברורה, גם בגלל היכולת הטובה שלה לאחרונה ובעיקר בגלל ההתרסקות של מכבי ת"א שאפילו לא העפילה לגמר. אז האם הפעם זה יגיע, האם הפעם הם כן יניפו צלחת? ההיסטוריה אומרת שממש לא בטוח, ההווה, השכל וההיגיון אומרים חד משמעית – כן.

 

הלפרין. יכנס לספרי ההיסטוריה? (עדי אבישי)

מה דעתך על הכתבה?

אהבתי
לא אהבתי