תרשו לי, למשך אייטם אחד, להפסיק להעמיד פנים שבליגת העל בכדורסל יש משהו שמעניין אותי מעבר למכבי ת"א. שמכבי ראשל"צ, הפועל אילת ויונתן שולדבראנד חשובים לי ומרתקים אותי יותר מנעל ישנה של גיא פניני.
תרשו לי, למשך אייטם אחד, להיות ישר ולהודות – ואחר כך אני אכחיש כמובן כל מלה – שהליגה מעניינת את סבתא שלי, שאפילו ניצחון בדרבי על הפועל כבר איבד מטעמו המשובח לפני שנים, ובעצם גם מכבי עצמה די הפסיקה לעניין.
ולמה אני משחרר את לשוני ככה? למה אני מספר לכם את כל זה? הנה התשובה: כי אני שיכור. שיכור ולא מיין. שיכור ולא מעראק. שיכור ממשקה נפלא שהיה ברשותי לפני מספר שנים לזמן קצר, נלקח ממני באכזריות והשבוע הושב אלי הביתה. והנה שם הנקטר, רבותי: ג'ורדן פרמאר. הרשו לי להתענג על השם פעם נוספת, לגלגל אותו פעם נוספת על שפתי ולשוני: ג'ורדן פרמאר. ג'ורדן פרמאר.
איזה תענוג. כמה שמחה. פתאום אני לא יכול לחכות שהעונה תתחיל. אני מוכר בני משפחה יקרים לעבדות כדי להשיג את הכסף למנוי. ג'ורדן פרמאר. ג'ורדן פרמאר בא. ג'ורדן פרמאר חזר. כמה פיללתי באותה עונה ששביתת ה-NBA תימשך לנצח. באיזו דריכות עקבתי אחר המשא ומתן בין השחקנים להנהלה, מתפלל לאלוהי הכדור שהמגעים יעלו חרס. כמה ייללתי כשהשביתה נגמרה.
פרמאר. כמה חיכו לו שיחזור (Gettyimages)
והנה עכשיו הוא כאן. הוא חזר. כמה חכמה הייתה הנהלת מכבי ת"א שמתחה את השרירים והביאה אותו אלינו. בהינף החלטה אחת מזנקת מכבי מביצת האפרוריות בה רבצה בשנים האחרונות וחוזרת להיות מכבי. מכבי הגדולה, הצהובה, הזועמת, הרומסת. מכבי מתל אביב. אז גורו לכם אויבים אכזריים. סורו מדרכנו. הא לכם, ישר בעין. מכבי כאן. מכבי חזרה. עם ג'ורדן פארמר.
###
יש לבן שהר מין הרגל. בכל פעם הוא עובר לקבוצה שעל פי הדיווחים המגיעים לארץ הוא מרשים בה מאוד ולעתים אפילו כובש שער, ואיכשהו, כשמסתיימת העונה הוא לא מקבל הצעה להמשיך לעונה נוספת, או שמקבל הצעה שלא מספקת אותו.
אחרי 11 דילוגים בין קבוצות החליט בן שהר, לא בלי לבטים ארוכים, לנסות את מקומו גם בארץ האירופית הקרויה ישראל וזכה לחוזה – על פי פרסומים – של 390 אלף דולר לשלוש שנים. מומלץ לאלונה, אם להתבסס על הניסיון, לשנות את שם קבוצתה להפועל באר סבע.
מה דעתך על הכתבה?